חכמים בשמש
הארנבת מתקררת בעזרת אוזניה הגדולות, הגמל מחליף את בגדיו לבגדי חורף, שפן הסלע מסתתר במחילות והיתוש המצויץ מאבד 97 אחוז ממשקל גופו. עוברים את הקיץ בשלום
מה עושים בעלי חיים במדבר ללא מזגנים וללא שלגונים? כיצד הם חיים בסביבה שטמפרטורת הקרקע בה יכולה להגיע עד שבעים מעלות צלזיוס? סביבה של מיעוט מים וצל, של הבדלי טמפרטורת בין היום ללילה, של קרינה חזקה מאוד, של לחות נמוכה יחסית ומצאי מזון מצומצם? ובכן, נראה שהם מתמודדים לא רע, אחרת ודאי לא היינו מגלים את עקבותיהם.
במשך האבולוציה התפתחו מגוון דרכים שאפשרו לבעלי החיים לשרוד בתנאי סביבה קיצוניים של קיץ במדבר, ולכל בעל חיים "סל התאמות" משלו. ההתאמה הראשונה שמרבית בעלי החיים במדבר נוקטים היא התאמה התנהגותית. כל מי שטייל בדרום הארץ בשעות היום מרגיש כאילו אין נפש חיה במדבר, אולם אין מדובר במדבר שממה. למעשה, בשעות היום בעלי החיים מסתתרים במקומות מוצלים, ובכך נמנעים מסכנה מיותרת ומחשיפה לתנאים קיצוניים. עם זאת, לא כל בעלי החיים מסתתרים ביום; יש כאלה, כדוגמת שחאורית מושבצת או שחאורית רחבת כנף - מיני חיפושיות המעטרות את נוף ארצנו - אשר לא רק שהן פעילות בשעות היום אלא שהן בעלות צבע שחור בוהק. אז מה הן עושות בשעות היום במדבר? למינים אלה כמה מנגנונים המאפשרים להן לשרוד.
מנגנון ראשון: כמו הגמל, יש להן רגליים ארוכות מאוד - אלה מאפשרות להן להרחיק את גופן מהקרקע הלוהטת. מנגנון שני: הן "מזגן נייד". למינים אלה כנפי חפייה אשר התנוונו בשנות האבולוציה. את כמות האוויר הנכנס לתוך הכנפיים המנוונות ניתן לווסת - ככל שחם יותר, כן כמות אוויר רבה יותר מוכנסת לחלל שבין כנפי
אחד המנגנונים הנוספים שהתפתחו בחרקים כדי לחסוך באיבוד מים הוא מנגנון הפרשת חומצה אורית כשתן. הפרשת חומצה אורית מצמצמת את הפרשת אטומי המימן שמקורם במים. בהפרשת שתן לדוגמה יש איבוד של שני אטומי מימן, בהפרשה של אמוניה איבוד של ארבעה אטומי מימן, ובהפרשה של חומצה אורית איבוד של אטום מימן יחיד. גם במערכת הפרשת הצואה קיים מנגנון מיוחד שמטרתו לספוג מים על ידי בלוטות מיוחדות. זאת ועוד, ישנם חרקים המסוגלים לקלוט אדי מים דרך הקוטיקולה (השכבה המכסה את גוף החרקים. שכבה זו אינה חדירה למים ולגזים) גם כשתנאי הסביבה נמצאים בלחות נמוכה יחסית של כ- 50%. השיאן של ההתמודדות עם תנאי המדבר ועם מחסור במים הוא כנראה זחל היתוש המצויץ - כאשר מקווה המים שהוא גדל בו מתייבש, הוא מסוגל לאבד כ- 97% ממשקל גופו ההתחלתי. לכאורה נראה כי מצב זה הוא נקודת אל חזור לזחל זה, אולם עם בוא הגשמים בחורף הבא הזחל יכול לחדש את חייו. לא רק זחלים של חרקים יכולים להיכנס למצב של "תרדמת קיץ", גם הביצים, הגלמים והבוגרים יכולים להיכנס למצב זה, שקצב חילוף החומרים בו איטי מאוד, וכך נמנע איבוד מים.
דרך מיוחדת נוספת לחיסכון במים היא הפרשת צואה יבשה. הגמל מפריש צואה המכילה חצי מכמות הנוזלים לעומת יונקים אחרים. אצלו נמדדו רק 40% - 42% מים. ל"ספינת המדבר" עוד מגוון התאמות לתנאי המדבר – ראשית כולם מכירים את ה"מזווה" על גבו של הגמל המלא שומן ולא מים. ובכן, פירוק של ק"ג שומן נותן לחות גבוהה יחסית יותר מליטר מים. דרך נוספת לחסוך במים, שהגמל ומגוון רחב של מיני מדבר נוספים מיישמים, היא ריכוז שתן גבוה; אצל הגמל למשל ריכוז השתן הוא פי שניים מריכוז השתן באדם.
לצבי המדבר דרך נוספת להתמודד עם תנאי המדבר. הוא מבסס את משק המים שלו לא על כמות המים המצומצמת הקיימת בטבע אלא על צמחייה. מלבד זאת, כמו הגמל או הראם, הוא יכול לשנות את טמפרטורת גופו בטווח רחב - הוא יכול להעלות את טמפרטורת גופו עד 42 מעלות. שינוי זה חוסך את הצורך באיבוד מים לסביבה בתהליך ההזעה. כל עוד טמפרטורת גופו של הצבי גבוהה מטמפרטורת הסביבה אין לו צורך בקירור הגוף, ולהפך. בעונה החמה בעלי חיים אלה מקרינים חום מגופם לסביבה ואינם קולטים אנרגיה המחממת את גופם.
למיני יונקים רבים כדוגמת היעל והגמל יש משימה קשה בחילוף העונות. עליהם להחליף את "ארון הבגדים" - בקיץ, הם לובשים "מדי הקיץ" – פרווה דלילה ובהירה אשר מונעת חימום יתר וקליטת קרינה, ובחורף הם שבים ולובשים את "מדי החורף". ישנם בעלי חיים המקררים את גופם בעזרתם אוזניהם – הארנבת, הפיל והשועל למשל מסתייעים באוזניהם כדי לפזר אנרגיה לסביבה. באוזניים גדולות קיימים כלי דם צפופים רבים מאוד ושערות מעטות. המגע בין כלי הדם לסביבה החיצונית מאפשר את איבוד החום לסביבה, ועל ידי כך את קירור הגוף.
לא בכדי העז הבדווית נראית רזה יותר מאחותה הצפונית - לעז הבדווית קצב חילוף חומרים נמוך מאוד. לקצב חילוף חומרים איטי השפעת שרשרת על התאמתה של העז לתנאי המדבר. לפיכך כמות האנרגיה הנקלטת בגופה בשל כך קטנה מאוד, ומלבד זאת, צריכת המזון קטנה, ולכן איבוד המים בהפרשות קטן. תכונה נוספת המייחדת את העז היא יכולתה לשתות מים אשר ריכוז המליחות בהם כפול ממי ים (מליחות גבוהה גורמת לגוף לשמור על המים). כמו הגמל, החמור והערוד, העז מסוגלת גם לחסוך בשתייה - מינים אלו מסוגלים להתנזר משתייה כמה ימים ולאבד עד 25% ממשקל גופן. עם זאת, ברגע של נחת החמור או הגמל מסוגלים להחזיר את כל הכמות שאבדה להם בשתיים-שלוש דקות של שתייה. כמה מהיונקים הקטנים שחסרים להם מנגנונים אלו פתרו את בעיית המים על ידי צמצום איבודם. לעתים המכרסמים חוסמים את מחילותיהם בשעות היום. נשימתם בתוך "החדר האטום" מעלה את הלחות היחסית לערכים גבוהים מאוד, והדבר מצמצם את איבוד המים בנשימה.
גם לזוחלים המדבריים מנגנונים שונים להתמודד עם תנאי המדבר. הם אינם מאבדים מים בתהליך ההזעה מכיוון שגופם מכוסה קשקשים, ומערכת הקירור שלהם, כמו של הכלבים, מבוססת על מנגנון ההלחתה (איבוד מים דרך הריריות של חלל הפה). מנגנון נוסף למניעת איבוד מים בנחשי אפעה ושפיפון למשל הוא הימנעות מאיום על ידי נשיפה, שמאבדים בה נוזלים; אלה משתמשים בשפשוף קרנינים המצויים על קשקשי צדי הגוף.
רגליים ארוכות, אוזניים גדולות, חיסכון במים או כנפי חפייה – לבעלי החיים מגוון של מנגנונים והתנהגויות שהתפתחו במשך מיליוני שנים של אבולוציה כדי לאפשר להם חיים במדבר והם עושים אותו לבית גידול חי ונושם. עלינו לשמור על בית גידול ייחודי זה ועל מגוון בעלי החיים בו.
הכתבה תתפרסם בגליון יולי של עיתון חי. רוצים לקרוא כתבות נוספות? הירשמו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
