שכחו את האזרח
ח"כ יצחק גלנטי מוחה על הפרטה במדינה שפגעה כמעט בכל שכבה ותוהה כיצד יחולק תקציב 2008
הראיה לכך היא שיש באופן תיאורטי חוק חינוך חובה חינם. בפועל, ספק אם יש חינוך וההורים נדרשים יותר ויותר לממן מכיסם את לימודי ילדיהם.
דוגמה נוספת היא קיומו על הנייר של ביטוח הבריאות הממלכתי, בעוד האזרח נדרש לממן מכיסו בכל פעם מחדש חלק אחר של השירות – אם זה אשפוז, תרופות או שירותי רופא מומחה, ואם בצורך לעמוד במבחני הכנסה או בקריטריונים אכזריים אחרים, על מנת לקבל שירותים הנתונים לשרירות ליבם של פקידי הביטוח הלאומי ופקידי קופות החולים. כל זאת למרות שהאזרח משלם את מיסיו במלואם.
והרי ברור לכל כי זכות האזרח לקבל מהמדינה את ההגנה המרבית לגופו ולרכושו, אך כאשר הוא מתלונן כי מאיימים על חייו או שודדים אותו – ברוב המקרים הוא נדחה בטענה כי אין לציבור עניין בתלונתו.
המדינה מפרה באופן עקבי ושיטתי את האמנה הבלתי כתובה בינה ובין האזרח, המחייבת את המדינה לספק לאזרח את צרכיו הבסיסיים בתמורה לצייתנותו ונאמנותו לחוקיה ולמוסדותיה הנבחרים.
שר האוצר וראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, ידע לנצל את חוק ההסדרים באופן וירטואוזי, עד אשר הפך אותו לכלי פוליטי ראשון במעלה לחיסול מדינת ישראל כמדינת רווחה והפיכתה למדינה קפיטליסטית העולה על מורתה – ארה"ב. צעדו הראשון היה לחסל את המונופול ההסתדרותי על העבודה המאורגנת, וזאת על ידי ניצול רגעי של מיתון במשק ואבטלה מבוקרת.
הצעד הבא בדרך לקפיטליזם היה לייבש ולהרעיב חברות ממשלתיות, רשויות מקומיות, שירותי חינוך, שירותי בריאות, שירותי משפט, שירותי שיטור ושרות בתי הסוהר – על ידי קיצוצים קיצוניים בתקציביהם, והעמדתם על סף פשיטת רגל. במצב זה קל לטעון כי החברות והשירותים הממלכתיים אינם יעילים ולכן הפיתרון המיידי הוא למכרן לסקטור הפרטי, אשר יידע לנהל אותן בדרכים יעילות יותר. כאן יש לציין כי אכן היעדים הלאומיים אינם מעניינים את בעלי ההון אשר כל מטרתם להגדיל את הונם במינימום זמן. הקטנת תקני הפיקוח על המחירים ועל איכויות השירותים מאפשרת לבעלי ההון להכתיב את תנאי השוק כמעט ללא גבול.
על מנת לשכנע את העם כי הדרך הקפיטליסטית היא הדרך לעצמאות כלכלית, נקטו שרי האוצר בפסיכולוגיה בגרוש כאשר החליטו להשתמש במונחים כמו "רפורמה" או "שינוי מבני", אשר מספקים את הלגליזציה למכירת נכסי העם והשירותים הסוציאליים לידי בעלי ההון. למונח "הפרטה" יש קונוטציה שלילית ולכן יש למזער את השימוש במונח נגטיבי זה.
על מנת להשיג תמיכה ציבורית רחבה ככל האפשר, החליטו שרי האוצר להפריח בלון נוסף שנקרא "הימנעות מהעלאת מסים" ואפילו "הורדת מסים". מי מרוויח ממדיניות זו? רק מי שיש לו לשלם מסים. אך האם האוצר יסכים להקטנת הכנסותיו? לא ולא. במקום מסים הוא מעלה את האגרות ואף מוסיף אגרות חדשות רבות. במקום שהאוצר יממן את החינוך, הוא מטיל אגרות חינוך.
כעת מפריטים את שרותי הבריאות ולכן הנזקקים לשירותי הבריאות ישלמו הרבה יותר. ומי שאין לו, תהיה זו הבעיה הפרטית שלו. לעשיר אין בעיה - לא במימון חינוך
ההקטנה בגבית מסים תגרום לעלייה תלולה במחירי השירותים. ומי שישא בנטל יהיו השכבות החלשות, ושכבת הביניים שכבר קורסת.
בתנאים האלה אין בעיה לאוצר והוא יכול להוכיח כי המשק משגשג. ב-2006 יש עודפי הכנסה בסך 15 מיליארד שקלים, ושנת הכספים הנוכחית צפויה להסתכם בעודף גבייה בסך 18 מיליארד שקלים. ועדיין האוצר מונע גידול בתקציבי הפיתוח מעבר לגידול הטבעי של 1.7% לשנת התקציב הבאה.
האם זה מה שהכנסת רוצה ושואפת אליו? להרעיב את העם, לפגוע בבריאות, בחינוך, ובביטחון הפרט, ולהגדיל את הפער בין שכבה דקיקה של עשירים לבין מרבית העם? תקציב 2008 שיונח על שולחן הכנסת יוכיח להיכן פני המשטר מועדות, ועד כמה יהיו הנבחרים מנותקים מהמציאות של בוחריהם.
הכותב הוא ח"כ במפלגת הגמלאים (גיל)
נא להמתין לטעינת התגובות
