שבוע גאווה ללא גאווה
בין הפליטים ממעבר ארז, הפליטים מסודן וה'פליטים' משדרות שיקבלו הקלות רק דרך הצעת חוק פרטית - נראה שהאימפוטנציה בממשלה חוגגת. הנבחרים
בדיון שקיימה השבוע ועדת הפנים של הכנסת, הביעו כמעט כל הדוברים מחאה על התנהלות מערכת הביטחון כלפי "פליטי השרוול". הלחץ, וכנראה עוד יותר התמונות מהמחסום, שהסיטו את תשומת לב העולם ממדינת החמאס לבעיה ההומינטרית של כמה עשרות פעילי פת"ח, עשו בסופו של דבר את שלהם, ושר הביטחון הנכנס, אהוד ברק, הביא לסיום הפרשה ולהעברתם של חלק גדול מאותם פלשתינים למצרים.
דיבר יו"ר ועדת הפנים אופיר פינס, אמר ח"כ רן כהן, וטענו ח"כים נוספים, כי ברור שבסופו של דבר העניין ייפתר - אז מדוע האימפוטנציה הזאת בקבלת ההחלטות וגרירת הרגליים של הממשלה? מדוע נותנים למשבר הזה להמשיך להתפתח ולהפוך לסיפור בינלאומי, במקום לפתור אותו בעודו באיבו? אולי גם פה גאידמק יסייע.
דוגמא מובהקת נוספת לגרירת רגליים ולחוסר יכולת לקבל החלטה, מגלה הממשלה בנושא הפליטים מסודן, שמגיעים לארץ בקצב של 20-50 ביום. בקצב הזה "העלייה" מסודן תעבור את העלייה מאתיופיה, מרוסיה ומארצות המערב גם יחד.
משרדי הממשלה טרם החליטו כיצד מתייחסים בצורה מערכתית לתופעה החדשה. בדיון שהיה השבוע בוועדת הפנים, במסגרת יום הפליט הבינלאומי, התברר עומק המחדל. צה"ל, שסיוריו לאורך הגבול עם מצרים, נתקלים מדי לילה בפליטים הסודניים, נקט יוזמה. החיילים לא שולחים את הפליטים כלעומת שבאו, אלא אוספים אותם, מעבירים אותם למשך 24 שעות לבסיסי צה"ל, ואחר כך מורידים אותם בפתחה של תחנת משטרה.
מדוע? בדיון טען נציג הצבא כי אין זה מתפקידו של צה"ל לטפל בהם. נציגת המשטרה הביעה פליאה מה פתאום "זורקים" סודנים בפתח תחנת המשטרה בבאר-שבע. למשטרה אין שום מנדט לטפל בהם ואין זה בתחום אחריותה.
אולי בגלל הוויכוח הזה בין הרשויות "זורקים" לפעמים את הפליטים באזור התעשייה של באר-שבע. עיקר הנטל על הטיפול בתופעה נופל בינתיים על כתפיהם של ארגוני מתנדבים. ח"כ פינס וחברי הוועדה יצאו בתחושה קשה שלמדינת ישראל אין מדיניות בנושא הפליטים, אין מי שלוקח אחריות ואין מי שנותן דעתו לבעיה האנושית שעשויה לקבל ממדים מבהילים.
מיקי בבלי, ישראלי המייצג בארץ את נציבות הפליטים של האו"ם, נתן למשתתפי הדיון הצעה שאי אפשר לסרב לה. הוא אמר כי אם ישראל תטפל כיאות בפליטי סודן, מה שמצופה ממנה לעשות, צפוי זרם הפליטים לגדול. הוא אמר כי במצרים לבדה ישנם אלפי פליטים מחבל דרפור ועוד כמיליון וחצי פועלים סודניים, ועל כן הוא
ישראל לבדה לא יכולה לפתור את מצוקת פליטי סודן. באמצעות מגעים מדיניים עם מצרים ועם האו"ם ניתן לקבוע מכסות קליטה של פליטים. אבל כאמור, הממשלה מפגינה אוזלת יד מוחלטת בטיפול בפליטי סודן, בדיוק כפי שגלתה במהלך כל השבוע בנושא "פליטי השרוול" במחסום ארז, עד לפתרון הביניים שהושג. יש להניח שכממדי התופעה יגיעו למאות ואלפים מידי שבוע מישהו יתעורר. הוועדה החליטה כי אם הממשלה תמשיך לגרור רגליים, הכנסת יקדמו חברי הכנסת הצעת חוק להסדיר את כל סוגיות הפליטים המגיעים לישראל. אולי גם פה גאידמק יסייע.
באיחור של שש שנים ואלפי קסאמים, עברה השבוע בקריאה ראשונה הצעת החוק של ח"כ סטס מיסז'ניקוב, שי חרמש ואחרים, שבאה להיטיב עם תושבי שדרות ותושבי יישובי עוטף עזה. מדובר בהנחות בארנונה, סיוע לעסקים קטנים ובינוניים, הקמת קרן הלוואות במסלול מהיר, סיוע לרוכשי דירות וסיוע לתלמידי תיכון.
עלות החוק מוערכת בכחצי מיליארד שקלים לשנה. למה זה לקח כל הרבה זמן? כנראה שהתשובה קשורה גם לאייטמים הקודמים. חוסר יכולת לקבל החלטות. אוזלת יד, אימפוטנציה של מקבלי ההחלטות.
תושבי שדרות שישבו ביציע האורחים קבלו את הצעת החוק במחיאות כפיים אבל גם הם יודעים שמדובר במעט מדי ומאוחר מדי. שוב הוכח שכאשר הממשלה לא מסוגלת למשול, יש צורך ביוזמות חקיקה פרטית כדי לנסות ולתקן דברים במדינה. אולי גם פה גאידמק יסייע. בעצם הוא כבר עשה זאת.
מידי יום, מידי שבוע, מידי חודש, הולך ומצטמצם מספרם של ניצולי השואה החיים בקרבנו אבל הממשלה והאוצר מגלים אטימות בכמות מסחרית ממש, ומעכבים את ההסדר להעברת כספי סיוע לניצולי שואה נזקקים. השבוע נרתמו יו"ר הכנסת, דליה איציק וח"כ קולט אביטל, יו"ר השדולה למען ניצולי השואה בכנסת, כדי לנסות ולשים קץ לחרפה. איציק הזהירה את הממשלה: אם לא ימצא פיתרון הולם לניצולי השואה, תקציב המדינה לשנת 2008 לא יאושר בכנסת ואם הממשלה לא תקדם בדחיפות חקיקה ותביא להסדרת סוגיית התשלומים לניצולים, הכנסת תעשה זאת במקומה.
"עלינו, נבחרי הציבור, יש חובה מוסרית עליונה לאפשר לניצולי השואה לחיות בכבוד ובאיכות חיים טובה", אמרה איציק. "אסור להשלים עם מציאות שניצולי שואה חיים בעוני. לצערי, בכל יום שחולף הופך הנושא לפחות רלוונטי לעוד ועוד ניצולי שואה. יש לתקן את המצב המעוות לאלתר".
במקביל, שיגרה ח"כ אביטל מכתב החתום בידי 30 חברי כנסת לראש הממשלה, בו קראה לו להתערב לאלתר כדי להגיע למציאת פתרון למצוקתם של ניצולי השואה. "כמות פניות הציבור המגיעה ללשכתי היא אדירה", כתבה אביטל. "קשה מאוד לעמוד בנטל המענה לקשישים, הכותבים במכתביהם כי תש כוחם. על ממשלת ישראל לעשות כל שביכולתה על מנת שלא לעמוד בושה ונכלמת מול אנשים יקרים אלה גם ביום השואה הבא".
בסוף התהליך משהו יקרה, אבל אז כבר לא יישארו ניצולי שואה בחיים. בינתיים, נותר רק להתפוצץ, אבל אולי גם פה גאידמק יסייע.
תושבי שדרות שהגיעו השבוע לכנסת כאורחיו של סטס מיסז'ניקוב, על מנת לעקוב אחר אישור הצעת החוק המעניקה להם הטבות כספיות, הגיעו חבושים בכובעים אדומים עליהם הכתובת "צבע אדום". מדובר כמובן בסיסמא שמושמעת ברמקולים, גורמת להם להחסיר פעימה, ושולחת אותם לתפוס בתוך 15 שניות לתפוס מחסה מפני הקסאמים.
"צבע אדום" מסמל את מציאות החיים הבלתי נסבלת בשדרות ואת הסיוט המתמשך של תושבי העיר הדרומית. התושבים ביקשו לשבת במליאה עם הכובע לראשם, כדי להזכיר לנבחרי העם מה עובר עליהם שם בשדרות. אלא שבכניסה למשכן הכנסת ציפתה להם הפתעה. משמר הכנסת החרים את הכובעים. למה? כי לכנסת אסור לקיים הפגנות ולהכניס אביזרים כמו כרזות, סטיקרים, פליירים, חולצות או כובעים עם סיסמאות.
לא עזרו כל הדיבורים על כך שלא מדובר בהפגנה פוליטית אלא בסמל, סמל המצוקה של תושבי עיירת מוכת הקסאמים. לבסוף, לאחר דין ודברים, סוכם כי רק כובע אחד יוכנס למשכן. זה מזכיר לי התנהלות אחרת של עובדים בכנסת. במהלך דיון מיוחד שהתקיים במליאה לציון 60 שנה לשחרור מחנה המוות אושוויץ, הוציאה אחת מניצולות השואה טלאי צהוב וענדה אותו על חולצתה. מיד התנפלו עליה כמה עובדי הכנסת ודרשו ממנה להוריד את הטלאי, משום שאסור להפגין בכנסת. פה גם גאידמק כבר לא יכול לעזור.
כשהגיש ח"כ יואל חסון, לפני חודשים אחדים, את הצעת החוק שנועדה להפוך את ההצבעה לבחירת נשיא המדינה להצבעה גלויה, קמה בכנסת קול צעקה. "לא משנים את הכללים באמצע המשחק", זעמו חברי כנסת מימין ומשמאל, וטענו כי הצעת החוק אולי טובה, אך בעיתוי שבו נולדה היא נועדה לסלול את דרכו של פרס אל כס הנשיאות.
לנוכח קולות ההתנגדות, החליט חסון להקפיא את ההצעה ולהעלות אותה להצבעה לאחר שהנשיא התשיעי יבחר. אלא שהשבוע, כשניסה להעביר אותה בקריאה טרומית, התברר לו כי חברי הכנסת לא ממהרים לוותר על הפריבילגיה ועל הזכות לתחמן, לקמבן ולהצביע בלי שאיש יידע במי תמכו - לא הציבור, לא ראש הממשלה, לא יושב ראש הסיעה ובעיקר לא המועמדים עצמם.
"מה אתם פוחדים? שייקחו לכם בכוח את המועדון הסגור? הדעת לא מקבלת מצב שבו האזרח מספר אחד של המדינה ייבחר בהיחבא, מאחורי וילון ופרגוד", אמר מציע החוק, ח"כ חסון, אבל טיעוניו לא התקבלו. "ההצעה היתה הצעה גרועה לפני הבחירות לנשיאות והיא נותרה הצעה גרועה אחרי הבחירות לנשיאות", אמר יו"ר סיעת הליכוד, ח"כ גדעון סער, שהסביר כי אם תתקבל הצעת החוק, משמעות הדבר היא שתפקיד נשיא המדינה יהפוך לחלק מחלוקת שלל בין סיעות הקואליציה, ותוצאות ההצבעה יהיו ידועות מראש.
בהצעת החוק של חסון תמכו בסופו של דבר רק 17 ח"כים לעומת 44 חברי כנסת, שאמרו לה לא. כמה ח"כים הודיעו לאחרונה כי בכוונתם לקדם הצעת חוק לפיה הציבור הוא שיבחר את הנשיא ולא הח"כים, אך ספק אם ימצא לכך רוב כנסת, וככל הנראה גם הבחירות של הנשיא העשירי תהיינה חשאיות וכך לא נדע לעולם מי הצביע למי.
יושבת ראש הכנסת, דליה איציק, מבקשת לשוות למעמד הצהרת האמונים של הנשיא התשיעי, שמעון פרס, ב- 15 ביולי, נופך בינלאומי ולהזמין אליו ראשי מדינות בעבר ובהווה. יש לקוות שהתכנית תצא לפועל ומעמד הצהרת האמונים ישמש מנוף לשיפור תדמיתה של מדינת ישראל.
חבורה נכבדה של מדינאים שתכבד את המעמד בנוכחותה גם תחזיר את האמון בבית הנשיא ותשקם את מעמדו שהתרסק לחלוטין בתקופתו של משה קצב.
ואולי מישהו יעשה מעשה נועז ויזמין לכנסת גם את אבו-מאזן, הפרטנר השפוי היחידי שנותר במגרש הפלשתיני, לאחר הקמת מדינת חמאסטן ברצועת עזה. וחוץ מזה, תמיד נחמד לשוב ולארח כאן את ביל קלינטון.
בלשכתה של דליה איציק התקיימה השבוע קבלת פנים צנועה לכבודו של שר הביטחון הנכנס, אהוד ברק, דקות לאחר שהצהיר אמונים מעל דוכן הנואמים בכנסת. בעוד איציק מברכת ניסה עובד יחזקאל, מאנשי צוותו הבכירים של אולמרט, להשיג בטלפון הסלולרי את ראש הממשלה שהה באותה עת בניו-יורק. המאמצים עלו יפה ואז, כמו לאחר ניצחונות של מכבי תל-אביב בגביע אירופה, הגיש יחזקאל, בתפקיד שמעון מזרחי, את הסלולרי לאיציק ואמר: "אהוד על הקו".
איציק הניפה את הסלולרי באוויר כדי שהנוכחים ישמעו את אולמרט מבעד לרמקול, אבל לא שמעו כלום. היא העבירה את הטלפון לאהוד ברק כדי שישמע את הברכות במו אוזניו. ברק דיווח לנוכחים את הנאמר. "אהוד רוצה לברך את עמיר פרץ", סיפר והנוכחים פרצו בצחוק רם.
פרץ, שר הביטחון ויו"ר העבודה המודח, עמד מעברו השני של השולחן נבוך. אבישי ברוורמן התגלגל מצחוק ואמר ש"אפילו שייקספיר לא היה יכול לכתוב קטע כזה".
השבוע הוחלט כי הכנסת, דהיינו משלם המסים, יממן את ההוצאות המשפטיות של שני חברי כנסת, רן כהן (מרצ) ומיכאל מלכיאור (עבודה-מימ"ד), שנתבעו על ידי אזרחים על הוצאת דיבה, אך זכו במשפט בשל חסינותם הפרלמנטרית.
את ההחלטה קיבלה ועדת התקציב של הכנסת, בראשות ח"כ רוחמה אברהם, ובדעתה להקצות סכום של 37 אלף שקלים עבור מימון הוצאות ההגנה במשפטו של ח"כ כהן וסכום של 25 אלף שקלים עבור מימון הוצאות ההגנה במשפטו של ח"כ מלכיאור. אגב, ח"כ אברהם הוסיפה החל מהשבוע לשמה גם את שם משפחת אביה ז"ל שנפטר לפני כחודש, והיא נקראת מעתה ח"כ רוחמה אברהם בלילא.
ח"כ כהן נתבע על ידי הרב אבינועם הורוביץ מקרית-ארבע, לאחר שהאשים אותו בהשמעת דברי עידוד לרוצח ברוך גולדשטיין, שביצע את הטבח במערת המכפלה. הדיון התברר בבית משפט השלום בירושלים. ח"כ כהן טען כי הדברים נאמרו במסגרת חסינותו הפרלמנטרית. השופט קיבל את קו ההגנה. הרב הורוביץ ערער לבית המשפט המחוזי אולם עתירתו נדחתה.
ח"כ מלכיאור נתבע על ידי ארז אוריאלי, אזרח ישראלי המתגורר בנורבגיה. הרב מלכיאור טען בשידור רדיו כי אוריאלי הוא "כהניסט שיושב בנורבגיה וירד מהארץ". על כך הוא נתבע לדין על הוצאת דיבה. גם הרב מלכיאור טען כי אין להעמידו לדין, משום שהדברים נאמרו במסגרת חסינותו הפרלמנטרית. בית המשפט קיבל את עמדתו בעניין זה.
בש"ס מנסים לסדר לנו את החיים. לאחר שח"כ אמנון כהן הציע לחסום באופן גורף את הגישה לאתרי סקס, בא חברו לסיעה, יעקב מרגי, והגיש השבוע הצעת חוק לאסור כליל על קטינים מתחת לגיל 18 שתיית אלכוהול, למעט שתייה מטעמי דת ופולחן (כמו ארבע כוסיות בליל הסדר). המועצה הלאומית לשלום הילד מתנגדת בתקיפות להצעת החוק של ח"כ מרגי לאסור כליל שתיית אלכוהול על בני נוער מתחת לגיל 18.
וזה מה שהיה ליצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, לומר על הצעת החוק: "מדובר בהצעת חוק נוראית ודרקונית באופן חסר תקדים. ההצעה לא רק שאינה ישימה, אלא אף מזיקה ועלולה להפוך קטינים רבים לבעלי רישום פלילי, על כל המשתמע מכך. במקום לאכוף את החוק הקיים האוסר על מבוגרים למכור אלכוהול לקטינים, מפילים את התיק על הקטינים.
"מדובר בהצעה שאין לא אחר ורע בשום מדינה נאורה בעולם. לפי ההצעה כל שוטר ואפילו פקח עירוני, שיהיה נדמה לו שקטין כלשהו שתה משקה אלכוהולי, ולא חשוב באיזה גיל וכמה, יכול לעצור אותו ברחוב או בכל מקום אחר ולדרוש ממנו לנשוף לערכת בדיקה או לחייבו להביא בדיקת דם. סירוב של הקטין לשתף פעולה עם בדיקות כאלה די בהם כדי להוכיח שהוא שיכור ואז כמובן ניתן לעצור אותו.
"מעולם לא ראינו הצעת חוק כה דורסנית, כה קיצונית ששוללת מכל קטין זכויות אדם בסיסיות ומטילה עליו את החובה להוכיח שאיננו פושע. עצם העובדה שהצעה כזו היתה יכולה בכלל להיות מונחת על שולחן הכנסת היא בושה וכלימה, גם אם בסופו של דבר היא לא תעבור".
הרבה ביקורת נמתחה בשבוע האחרון על שתיקת חברי הכנסת הערבים שלא יצאו נגד מעשי הפשע של החמאס ברצועה. אבל לפחות במקרה של ח"כ אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל), הביקורת לא היתה מוצדקת. טיבי יצא חוצץ נגד החמאס בלי אבל ובלי אולם, והשמיע במליאת הכנסת ביקורת יוצאת דופן בחריפותה וחד-משמעית.
והנה הדברים שאמר: "גברתי היושבת ראש, רבותיי השרים. העם הפלשתיני ועניינו הלאומי עוברים בימים אלה את אחד הרגעים הקשים ביותר בתולדותיו. אולי נקודת השפל הקשה ביותר מאז 1967. ראיתי את המחזות ברצועת עזה ורציתי לכסות את עיני מרוב כלימה, מבוכה וזעם כאשר פלשתינים חמושים בשם הדת והרצון העז להשתלט על רשות וירטואלית, ומורידים את הדגל הפלשתיני. זה דגל שלמען הנפתו נהרגו, נפצעו ונאסרו עשרות אלפי פלשתינים, מאבק לאומי של עשרות שנים.
"ראיתי את תמונתו של סמיח אל-מדהון ירוי ופצוע מוצא להורג ברחוב, תמונה אכזרית, קשה. שמעתי על ההתקפה הפריצה ובזיזת ביתו של יאסר ערפת, כך גם על ביתו של אבו-ג'יהאד. שמעתי ואני ממשיך לשמוע עד לרגע זה על משפטי שדה ברחוב, של הוצאות להורג.
"האמת היא שכשיש מלחמה עקובה מדם בין אויבים, כיבוש לא כיבוש, הכיבוש הוא אכזרי. צריך לגנות את הכיבוש על מה שהוא עושה, על כל העוולות, על אלפי האנשים שנהרגו, אבל כאשר עם יורה לעצמו בגב, לא ברגל, המוות הזה כואב יותר. העניין הלאומי הפלשתיני נסוג עשרות שנים אחורה. יש מי שמקדשים את השלטת הדת על העניין הלאומי. יש מי שמעדיפים אורח חיים דתי נוקשה על הקמת מדינה פלשתינית עצמאית.
"נכון, זה מאבק של אנשים פנאטיים בתנועה הלאומית הפלשתינית. מה שהיה ברצועת עזה, רבותי, הוא הפיכה צבאית והשתלטות על השלטון באמצעות הנשק. ואני כערבי, כפלשתיני, את הדברים האלה אני מפנה אל בני עמי, אל הציבור הערבי בישראל, ואני אומר: אין יותר מאשר שתי אופציות, או שאתה עם ההפיכה הצבאית או שאתה נגדה. ואני אומר בריש גליה, תנועת הפת"ח עשתה טעויות מפה ועד להודעה חדשה. אבל מי אמר שעל טענות שיכולות להיות צודקות של החמאס, הפתרון הוא השתלטות בכוח, תוך כדי מסע הרג ונקמנות, שנאה יוקדת והרס העניין הפלשתיני? אמרתי שצריך להסכים עם ההכרעה הדמוקרטית כאשר חמאס עלה לשלטון. אני אומר לאו מוחלט להפיכה הצבאית הזאת".
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי סוף שבוע את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
