ירון זהבי של הירוקים
ערן בן ימיני, מהאבות המייסדים של מגמה ירוקה, מספר על ההצלחות, הכשלונות, השיטות המסתוריות ל"העצמת פעילים", ועל מפעל השידוכים הענף
הכל התחיל אי שם בשנת 1997 כאשר החברה להגנת הטבע, וכמה גורמים נוספים, ביקשו ליצור ארגון אקטיביסטי שיקח חלק במאבק מול סלילת כביש חוצה ישראל. לקראת הקמת הארגון, בן ימיני שרצה להתמקד במגזר הסטודנטים, הלך לבדוק את השטח: "בדקתי את נושא הפעילות הסביבתית בקמפוסים בישראל, וגיליתי שהיו שני סוגי התארגנויות, ששניהם לא צלחו: הראשון היה התארגנות של גופים סביבתיים גדולים (כמו החברה להגנת הטבע) שניסו להפעיל סטודנטים, אבל לא הצליחו, כי הסטודנטים הרגישו שזה לא שלהם. השני היה התאספויות ספונטאנית סביב דמויות כריזמטית, שהתפרקו בכל פעם שהדמות עזבה. הבנו שצריך להיזהר משני המוקשים האלו, זאת אומרת, להקים ארגון עצמאי לחלוטין שלא יהיה תלוי בפעילים שבאים והולכים, ושתהיה לו היכולת לשמר ידע".
אז קם ארגון במטרה לעצור את כביש חוצה ישראל – ונכשל בענק. איך מצליחים לשרוד סטירת לחי כזאת?
"קמפיין חוצה ישראל באמת היה כשלון מהדהד. וזאת עוד אחרי כל המאמצים שהשקענו במאבק. אבל כשאני מסתכל לאחור, אני לא חושב שזה היה כשלון מוחלט. הכביש נבנה, אך בד ובד נוסד ארגון סביבתי חי ובועט שפועל כבר עשר שנים. בזמנו, בניית הכביש הרגישה כמו כשלון, אך ממרחק השנים זה כבר לא ממש נראה ככה. זו מסקנה מעניינת שצריך לזכור, כי במאבקים סביבתיים התחושה היומיומית היא של כשלון. התחושה הזו מייאשת, במיוחד כשהפעילים הם חבר'ה צעירים ונמרצים שאוהבים תוצאות ומהר".
חמש שנים במגמה ירוקה ועוד חמש שנים בוועד מנהל של הארגון – זה המון זמן. המון פעילים באו והלכו בתקופה הזו. למי אתה מתגעגע?
"במהלך השנים נקשרתי להמון אנשים. אני נזכר למשל בכנס הראשון של מגמה ירוקה שהתקיים בגזר, באפריל 1997. השתתפו בו 25 פעילים, תותחים אחד אחד. בעיניי זו הקבוצה שייסדה את מגמה ירוקה. לאנשים האלה אני מתגעגע".
מגמה ירוקה השפיעה על אלפי סטודנטים במשך עשר שנים. האם אתה חושב שהתוצאה מורגשת בשטח?
"יש המון פעילים של מגמה ירוקה שהגיעו רחוק ונמצאים היום במוקדי השפעה: בוגרים של מגמה ירוקה נמצאים במשרדי ממשלה, בשלטון המקומי, בתנועה הסביבתית ובאקדמיה. הם מקדמים קשת מגוונת של נושאים, מתחבורה ואנרגיה דרך בריאות ותיירות, ועד לובי, תקשורת ועוד. כשאדם שיש לו הבנה וידע סביבתי נכנס לצומת של קבלת החלטות,
עם איך שנראית הפוליטיקה הישראלית היום קשה להאשים אותם, לא?
"אני חושב שכל מי שמאמין בדמוקרטיה חייב להאמין בעסקנות פוליטית. אין מה לעשות, באופן בו הדברים פועלים בישראל זו הדרך להשפיע. יש כמה פעילים ממגמה ירוקה שעוסקים בפוליטיקה, אבל זה עדיין בשוליים. לתפיסתי הכניסה לפוליטיקה צריכה להיות השלב הבא".
עכשיו הגיע הזמן שנחשוף כמה דברים שהיו חשאיים עד כה. למשל, השיטה הערמומית של העצמת פעילים חדשים במגמה ירוקה.
"סליחה?"
אל תעמיד פנים, אתה יודע על מה אני מדברת. זה תרחיש קלאסי במגמה ירוקה: אתה מתנדב להחזיק שלט בהפגנה ופתאום מוצא את עצמך בשורה הראשונה מול השוטרים, אתה מתנדב לעשות כמה טלפונים לפעילים ופתאום מוצא את עצמך מפיק אירוע. אני מתכוונת ל"הפלת תיקים", והגיע הזמן להודות שמדובר בצורת הפעלה שיטתית ומכוונת.
"טוב טוב, לא צריך לחשוף הכל. תביני שזה לא נעשה מתוך רצון להוריד מעליך דברים, אלא מתוך כוונה לשתף ולהעצים אנשים אחרים. מגמה ירוקה יכולה לגדול בלי סוף, בגלל שדברים נעשים בהתנדבות ואין מגבלות תקציב. האינטרס הוא שכמה שיותר אנשים יקחו על עצמם דברים, והתפקיד שלך כרכז או כמנהל, הוא לדאוג שהאחריות שהפלת על מישהו אחר תהפוך להצלחה הראשונה שלו".
איך עושים את זה?
"תראי, אנשים יכולים לעשות דברים אבל הם מפחדים. הפלת על הפעיל שלך תיק, אבל הוא לא תמיד צריך לדעת את היקף התיק. אתה אומר לו: 'יש איזה פגישה בנושא, תבוא', וכשהוא בא לפגישה אתה מבקש ממנו שירים איזה טלפון או שניים... מפה לשם הוא קולט באיזשהוא שלב שהוא לא יכול לסגת כי הוא רכז הפרוייקט. אין לו ברירה, כי אתה נעלם לו מהשטח. אבל בעצם אתה לא נעלם לגמרי כי אתה כל הזמן שם, נותן לו גב, אתה תומך ועוזר בלי שהוא ידע. חשוב לספק לאנשים הצלחות. הצלחות קטנות גורמות לאנשים להאמין ביכולת שלהם לשנות, ואז יש להם מספיק אנרגיות בשביל לייצר שינוי. זה מעין גלגל".
עוד חשיפה שהגיע זמנה, קשורה בשמועה שאומרת שהקמת את מגמה ירוקה רק כשם קוד למשרד שידוכים.
"אני שמעתי את השמועה הזו ואני מכחיש! מה אני אגיד, זה ארגון של אנשים, ואם הצד הזה לא היה קיים בו, זה היה סתם ארגון משעמם. אני נהנה לקחת את הקרדיט על שידוכים מוצלחים, אבל הקרדיט בפועל שייך למגמה ירוקה ולא לערן בן ימיני. היה לי אינטרס בשידוכים האלה, כי כשיש סביבך המון אנשים שאתה אוהב, אתה פשוט רוצה שגם הם יאהבו אחד את השני".
ואיך אתה עצמך הצלחת להתחמק משידוך? בכל זאת, היו סביבך עשרות סטודנטיות צעירות ונלהבות.
"היתה לי כל הזמן תחושה שזה פשוט לא יהיה מוסרי. כנראה שבגלל זה פיתחתי מעין מנגנון הגנה – פשוט הפכתי להיות הדמות האבהית. הפעילות האלה היו באות וקופצות עליי ומחבקות אותי כמו איזה סבא טוב, ואני – כלום... עם זאת יש לציין שפגשתי את אשתי לא בתוך מגמה, אבל בזכות מגמה (ערן הכיר את רונית במסגרת עבודתו במגמה ירוקה מ.ש)".
לסיום, מה היית מאחל לארגון ליום הולדתו העגול הבא, יום הולדת 20?
"מה שאני תמיד אומר – שלא יצטרכו את הארגון יותר. אבל באמת, הייתי מאחל שבמגמה ירוקה יבואו לידי ביטוי אנשים שהם כבר לא סטודנטים, לדעתי זה ישביח את הארגון. אני חושב שמגמה ירוקה תוכל להפוך בעתיד למעין ארגון גג להמון גופים. כל תא יוכל להפוך להיות עמותה בפני עצמה, גוף שמגייס לעצמו משאבים ופועל.
"חוץ מזה היוזמות שנמצאות ב'חממה' של מגמה יוכלו להתפתח ולרוץ לבד תחת הגג של מגמה ירוקה: דברים כמו פסטיבל הסרטים אקולנוע, העיתון שלנו ירוק ברשת, היוזמה של תא בוגרים ליירק את מקומות העבודה, מערך החינוך של מגמה ועוד. עם כל זה חשוב לא לאבד את האנרגיה החזקה והייחודית שיש לסטודנטים, ורק לסטודנטים. נצטרך למצוא דרך לשמר את רוח ההתנדבות, ואת הייחוד שלנו בפעילות שטח ציבורית, כך שמגמה ירוקה עדיין תהיה שם נרדף לאקטיביזם סביבתי, אבל אקטיביזם מגוון, מקצועי ולא חובבני".
מתוך ירוק ברשת, מגזין האינטרנט של מגמה ירוקה
נא להמתין לטעינת התגובות
