כנרת על הגג
המאסיב אטאק היהודים 'אוי ואבוי' נתנו אמש הופעה בלתי נשכחת במגדל דוד בירושלים. אם לא הייתם, בואו ליהנות מחמש דקות קסומות איתם. עמית יולזרי מאוהב
וידאו : אוי ואבוי nrgtv
הקהל הישראלי קיבל אמש (כמו תמיד) בחום עוטף ואוהב את הסאונד היהודי-בריטי של אוי ואבוי. מעבר לגאווה הפרובנציאלית שלנו באחינו היהודים המוצלחים מעבר לים ששיחקו אותה בגדול, אנחנו אוהבים אותם כי הם השכילו לרקוח תבשיל חכם שמחבר היטב קולות ומקצבים מזרח אירופים ומזרח תיכוניים, לצד טקסטים מהמקורות וכמובן השפעות מהג'ונגל האלקטרוני של החברה האורבנית.
זה הביקור השלישי של ההרכב הססגוני בישראל, מאז החלו לפעול לפני כארבע שנים, ומה שהחל כסיפור אהבה עם ארצנו הקטנה נראה שכבר התמסד ואף הקים סוג של בית בארץ הקודש. מאז שחררו את אלבום הבכורה המשובח שלהם, "Laughter Through Tears", שכבש מצעדים וקצר שבחים, התנחלו חברי ההרכב האקלקטי בלבו ובאוזניו של הקהל הישראלי ויצרו ציפייה עצומה לקראת אלבומם השני. הם אף זכו למעמד של "שגרירי התרבות של מדינת ישראל" מטעם משרד התיירות.
צילום:איתן אורטל, עריכה: אייל רותם
הכנרת היתה על הגג
אלבומם השני, "Oi Va Voi", הוקלט בחלקו בישראל ובחלקו בארצות הברית בניצוחו של המפיק המיתולוגי מייק ספנסר ("קווין" ו"ג'מירוקוואי") ובעבודה עליו שילב ההרכב נגנים מתזמורת נצרת. מאז פריצתם הם הספיקו להחליף את הסולנית קיי-טי טנסטל באליס מקלפלין, שלמען האמת לא הבריקה אמש בהופעה בירושלים וניכר כי היא עדיין לא מחוברת ממש לרוח ההרכב.
מה שכן התחבר היטב, ואף הבריק, הוא הופעתה המוחצת של הכנרת המדהימה ביופייה ובנגינתה, אנה פואב. היא די חדשה בהרכב, ורק בחודשים האחרונים הפכה לחלק קבוע
ממנו, אך הדבר אינו מונע ממנה לשלוט מוזיקלית במתרחש על הבמה והיא משמשת כציר מרכזי, הן מבחינה אנרגטית והן מבחינה יצירתית.
כך גם השימוש בכליזמר העתיק, רווי המשמעויות הדתיות והאסוציאציות החסידיות שספוגות בו. הלונדונים הצעירים, חלקם יהודים וחלקם לא, לא רואים במוזיקה שלהם שום קשר לדת. בלי להיצמד באדיקות למסורת, אך תוך יניקה רציפה ממנה ונטיעת משמעויות חדשות ורלוונטיות בז'אנר. זה כנראה מה שהביא את הניו-יורק טיימס לקבוע: "אם מאסיב אטאק היו כלייזמרים, ככה הם היו נשמעים".
נא להמתין לטעינת התגובות
