למה לי לקחת ללב?
גלעד יהודאי רואה בעיני רוחו את דנה ויס לאחר עוד סדרה מצליחה ממלמלת לעצמה בסיפוק "הם מפחדים" ורצה עם מצלמה למצוא את מוקד הפאניקה הבא
הנחמה של ויס היא מיקומה בראש פירמידת התחקירים הנשית הכוללת גם את אושרת קוטלר, מיקי חיימוביץ', יונית לוי ורינה מצליח. כולן מעוניינות להשפיע כמו אילנה דיין ולעורר מהומות כמו פריס הילטון. הרעיון פשוט: קחי תופעה חברתית אקטואלית, פמפמי בפרומואים מרתיעים וצאי לטרוף אותם נשית ובשלה.
השבוע שודר פרק הסיום של "בנוגע ללב" וויס יכולה להיות בהחלט מרוצה. העם שוב קנה את הגימיק ועכשיו היא תתפנה לפענח את האיום שיהפוך לתוכנית הבאה. מה זה יהיה? ג'אנק פוד וטחורים? אלצהיימר וסמים קלים? כל עניין שיכול לערער את הביטחון בא בחשבון.
כבר מן הפתיחה תמצאו אותה עומדת זחוחה ובטוחה מגובה במעטפת מגמתית וממהרת לסדוק כל שביב של ביטחון בריאותי שהחזקנו בו אי-פעם. למרות השוק המיידי בהמשך נגלה כי גם הפעם ויס אפקטיבית כמו שוטר תנועה מקרטון. היא מרתיעה לרגע, אך להפחדותיה אין ערך מוסף אותו נמשיך לאחוז בעודנו פוסעים אל השקיעה. או הצנתור.
לאורך כל הסדרה ויס מקפידה לשמור על רף דרמה גבוה במסגרת מדיניות ההפחדה. היא מתעתעת בין חינוך להרתעה כאם מנזר אדוקה לפולנייה מניפולטיבית המשתיתה מערכת יחסים נוקשה עם צופיה בטיעון של - אני רק רוצה את טובתכם.
ויס מזהירה כי כל עשר דקות חוטפים פה התקף לב ושהמנטליות הישראלית יותר מסוכנת מפנטזיות הגרעין של אחמדיניג'אד. בנוסף לכך, מתברר שאנשים במדינה עוברים צנתורים בתדירות זהה לסבירות שתדבק עליכם מדוזה בחוף הים או שתקבלו מהעבודה כרטיס להופעה של ריטה. בקיצור לפחות פעם אחת כל קיץ.
בנוסף, ויס מתריעה מתרבות ה-"לי זה לא יקרה" כאלמנט קרדינלי חוזר. הדברים אמנם כבדי חשיבות, אך כיוון שהם מוצגים בחסות הקנטרנות הצדקנית שלה, הם נותרים ללא כל עוקץ ממשי. באשר לשאלה האם נמשיך לצפות בה בסדרות תחקיר נוספות כדי שהיא תוכל להפחיד אותנו שוב, כבר די ברור ש - לי זה לא יקרה.
סדרתית
אם ויס באמת רוצה לשנות, כדאי לאמץ את מודל הקמפיינים של מג'יק ג'ונסון שנלחם במחלת האיידס. בשנים האחרונות נפרדנו ממובילי תרבות כדודו דותן, עוזי חיטמן ואהוד מנור, שנפטרו ממחלות לב שאפשר היה למנוע. נראה כי כדי שאפקט ההתרעה יזעזע ויגרום לשינוי תפיסתי נרחב, חייבים להשתמש בשמות ובסיפורים מוכרים. כך מעלים נושא ציבורי לחשיבות עליונה.
מעבר לכך גם הפן האישי של ויס עומד למבחן. בעולם יש ידוענים רבים המחליטים לנצל את מעמדם ולהשפיע על האוכלוסייה כמעצבי דעת קהל. אך לעומתם, לא נראה כי ויס מתכוונת לתרום מזוהרה ולהתייצב כפרזנטורית המקדמת את המודעות למחלות הלב או לכל תחלואה בריאותית אחרת שאותה היא חוקרת. במקרה הטוב תקבלו אותה בפורום אחרי התוכנית, וגם זה לא ממש בטוח.
ויס מעדיפה לזרוק את הפצצה ולהשאיר אותנו להתמודד לבד עם האפקט הטלוויזיוני שלה. באופן שיטתי מדי בסדרה היא מרבה לחשוף ולהתריע, אך היא לעולם אינה שבה לבדוק מה עלה בגורל שלל הליקויים והכשלים שאותם חשפה בסדרה הקודמת והאם הקהל שלה בכלל מיישם את התובנות החשובות. במידה וויס היתה בוחרת להפקיד את האג'נדה האישית שלה בראש ארגון בריאותי, היא היתה מרוויחה תדמית בריאה ואמון, כי היא אכן יוצרת ממקום של אכפתיות ודאגה כנה.
מעבר "לבנוגע ללב" ויס כבר הטביעה את חותמה בסדרות: "תעשיית היופי", "אנטי וירוס" ו"אנטי- אנטיביוטיקה". האמת שכבר לא ממש משנה לנו לדעת מה עומד להרוג אותנו, אנחנו רק משתוקקים שרגע אחד לפני, הטלוויזיה תספק לנו את יצירת המופת - אנטי דנה ויס.
נא להמתין לטעינת התגובות
