כששמעון פרס שבר את ה"מנחוס"
נאום 'חסד נעוריך' של פרס לסוניה אשתו, קיפול הדגל של אביטל, הקול והחברים שבגדו בריבלין והפנים של נתניהו - המפסיד האמיתי מבחירת הנשיא. הנבחרים
"ומילה אוהבת לאהבת חיי, לסוניה, שאותה אני מעריץ ואוהב כבר עשרות שנים ושהיא אישה באמת נדירה. במחלתה גילתה עד כמה העם הזה אוהב אותה, אולי בגלל היותה צנועה באמת ומסורה למדינה הזו בכל רמ"ח איבריה" - ציטוט מתוך נאום הניצחון של שמעון פרס. כמה יפה, כמה מרגש. מזכיר את נאום "זכרתי לך חסד נעוריך" של מנחם בגין לרעייתו עליזה, בליל המהפך.
שעת רצון נדירה היתה השבוע בכנסת. בניגוד גמור להתנהלותו של בית הנבחרים הישראלי בעשור האחרון, רשמה השבוע הכנסת, במהלך בחירתו של הנשיא התשיעי פרק נדיר של התנהלות דמוקרטית למופת, שיכולה לשמש מודל לחיקוי. להתעלות הזאת אחראים שניים: ח"כ קולט אביטל, מועמדת העבודה, אבל בראש וראשונה ח"כ ראובן ריבלין, מועמד הליכוד.
אביטל היתה הראשונה לקפל את הדגל. 21 הקולות שהשיגה בסיבוב ההצבעה הראשון היו עבורה הישג נכבד. אמנם על סמך ההבטחות שפוזרו לה ביד רחבה היא ציפתה ל-30 קולות ויותר, אבל אביטל הבינה היטב שאין לה כל סיכוי לחלוף על פני מי מהמועמדים.
היא את שלה עשתה כשזכתה למנת חשיפה יוצאת דופן והרבה אמפתיה, הפכה מח"כית אלמונית לדמות מוכרת בציבור, וקבעה תקדים היסטורי בכך שהיתה לאישה הראשונה שהתמודדה
בנוסף לכך, מספר הקולות שקיבלה בהצבעה עלה על 18 חברי סיעת העבודה שאמורים היו לתמוך בה (ללא שלי יחימוביץ' שהצהירה על תמיכתה בריבלין). לכן, משהוכרזו תוצאות ההצבעה הראשונות, יכולה היתה אביטל להודיע ללא ייסורים קשים מדי על הסרת מועמדותה. להחלטתה תרמה גם הידיעה שחברי סיעת העבודה מתכוונים בסיבוב השני להצביע כאיש אחד עבור פרס. מכאן ועד לרגע הדרמטי שבו התייצבה מול שמעון פרס, ובישרה לו על הסתלקותה מן המרוץ, הדרך היתה קצרה.
ראובן ריבלין הוא המפסיד הגדול של הבחירות, אבל לא המפסיד בה"א הידיעה. במשך שנה שלמה, ויש אומרים שבמהלך כל הקדנציה שלו כיושב ראש הכנסת ה-16, הוא הכין את עצמו ואת סביבתו לרגע בו יתמודד על תפקיד נשיא המדינה, ויסגור בכך מעגל משפחתי. ריבלין קיווה להצליח במקום שבו אביו, הפרופסור המנוח יוסף יואל ריבלין, נכשל. ריבלין האב ניסה בעבר להתמודד על תפקיד הנשיא מול יצחק בן-צבי, אך משך את מועמדותו לאחר שהבין כי אין לו כל סיכוי.
ריבלין יצא למערכה בשם האב. היתה זו תעוזה לא קטנה מצדו להכריז על מועמדות, לאחר שהליכוד התרסק בבחירות האחרונות והצטמק עד כדי 12 מנדטים בלבד. אלא שריבלין בנה לא על חלוקת הכוחות הפוליטיים במשכן, אלא בעיקר על הקשרים האישיים והחמים שרקם עם רבים מחברי הכנסת.
ריבלין אהוב, אהוד ומקובל על כל שדרות הבית, מה שגרם לרבים וטובים להבטיח לו תמיכה: שלי יחימוביץ' מהעבודה, חיים אורון ממרצ, שי חרמש ואביגדור יצחקי מקדימה, מוחמד ברכה מחד"ש ואחמד טיבי מרע"ם-תע"ל. ריבלין האמין באמת ובתמים כי רשת הידידות חוצת המפלגות שטווה במשך השנים תעמוד לו ביום פקודה, אבל האמת המרה טפחה בפרצופו.
כשיו"ר הכנסת, דליה איציק, הכריזה על תוצאות ההצבעה, נדהם ריבלין לגלות עד כמה גדולה היתה התבוסה. כל ההבטחות היו כלא היו. לא עריקים ולא נעליים, לא חברות ולא סימפטיה. מקורביו מאמינים שאפילו בליכוד היו אחד או שניים שהפנו לו עורף. ריבלין בנה על עשרה עריקים בקדימה. אלה נרתעו ברגע האחרון והצביעו פרס. בסביבתו של ריבלין מאמינים כי עריקה היתה דווקא בכיוון ההפוך - מקרב ישראל-ביתנו ויהדות התורה נדדו קולות יקרים מפז לעברו של פרס. וכך לא נותר לריבלין אלא להשלים עם התבוסה.
במחווה אבירית, על-פי מיטב המסורת של ההדר הבית"רי, כיאה למי שמציג את עצמו מאז ומתמיד כחניכו של זאב ז'בוטינסקי, כנסיך חירות אמיתי, הודיע ריבלין על פרישתו מהמרוץ. ריבלין התייצב בפני המצלמות, קרא לכל חברי הכנסת להתאחד סביב מועמדותו של המנצח הגדול, שמעון פרס, ואז הוסיף בדמעות ובקול שבור: "יחי הנשיא. תחי מדינת ישראל". קולו של ריבלין, טיפוס רגשן בדרך כלל, בגד בו בגלל בגידת החברים, אבל הגישה הממלכתית שהפגין אצלו היא לא רק פוזה. כשרובי אומר "יחי הנשיא, תחי מדינת ישראל", אצלו זה מהבית וגם מהלב. רגע מרגש שיירשם דווקא כאחד מרגעיה היפים של כנסת ישראל.
ריבלין יודע כי זה לא נורא להפסיד לשמעון פרס, איש רב פעלים, שמנגנון אדיר התגייס למען נצחונו: ראש ממשלה, שרים, בכירים בלשכת ראש הממשלה, חבורה גדולה של יועצים, אנשי משק וכלכלה, סופרים, משוררים, סלבריטאים וידוענים, ראשי ערים וגם לא מעט בעלי טורים. במובן מסוים, זה היה ממש "לא כוחות". מי שנפגע הרבה יותר הוא דווקא מנהיג הליכוד, בנימין נתניהו.
התקופה האחרונה היטיבה עם ביבי. הסקרים הרקיעו שחקים. אולמרט כבר היה עם "רגל אחת בקבר" הפוליטי, בעקבות דוח וינוגרד ושרשרת הפרשיות בהן נכרך שמו. ביבי שמר על איפוק, נהג בממלכתיות מרשימה לאורך תקופה ארוכה ונמנע מלהתלהם. המומנטום היה לצדו.
אבל לאט לאט הצליח אולמרט לצאת מהמשבר. אהוד ברק ניצח בעבודה, עמיר פרץ חטף סנוקרת והודח ולבסוף שמעון פרס שבר את "המנחוס" וניפץ את מיתוס הלוזר. הייתם צריכים לראות את פניו של נתניהו, לאחר פרסום תוצאות ההצבעה, כדי להבין מי באמת הפסיד פה השבוע.
והנה בא הסקר שהתפרסם בסוף השבוע במעריב, המלמד על ירידה גדולה בכוחו של הליכוד ועליה דרמטית בכוחה של העבודה, כדי לתת אישוש לתחושה אותה היטיב לבטא במשך תקופה ארוכה יריבו של נתניהו בצמרת הליכוד, סילבן שלום. ביבי המריא לגבהים עצומים משום שמולו לא היה יריב ראוי. עכשיו בא לעיר שחקן חדש, עכשיו יש יריב, אהוד ברק, והסיפור מתחיל מהתחלה. כעת מבין נתניהו היטב את מה שראובן ריבלין למד בדרך הקשה: את הכסף סופרים במדרגות.
שמעון פרס פינה את מקומו לח"כ חדש מטעם סיעת קדימה, פרופסור יצחק בן-ישראל, אלוף במיל' ופעמיים חתן פרס ביטחון ישראל הוא שיחליף אותו. בן-ישראל נולד בתל אביב ב-1949. בשנת 1967 הוא סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה והתגייס לעתודה האקדמית.
עד לשנת 2002 שירת בצה"ל, בעיקר בחיל האוויר. במהלך שירותו בחיל מילא בן-ישראל תפקידים במערך המבצעים, המודיעין והפיתוח. בין היתר היה ראש ענף חקר ביצועים (חקב"ץ) בחיל-האוויר, ותפקידו האחרון בחיל היה ראש מחלקת המחקר בלהק מודיעין (למד"ן).
ב-1992 מונה לראש מו"פ במטכ"ל, וב-1998 לראש המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית (מפא"ת) במשרד הביטחון. תרומתו לבניית שדרתו הטכנולוגית של צה"ל הוכרה כאשר מונה לאלוף (1998). כמו כן, הוענק לו פעמיים פרס ביטחון ישראל, ב-1972 וב-2001.
במקביל לשירותו הצבאי למד באוניברסיטת תל אביב מתמטיקה, פיזיקה ופילוסופיה, והשלים תואר דוקטור ב-1988. עם פרישתו מצה"ל הצטרף לסגל ההוראה באוניברסיטת תל-אביב וכיום מכהן כראש התוכנית ללימודי ביטחון בבית-הספר לממשל. במקביל הצטרף לוועדות שונות במוסדות אקדמיים נוספים, בהם הטכניון, ובגופים לאומיים שונים. היה חבר בועדת המחקר והפיתוח של חברת "טבע", והקים חברת ייעוץ בטחוני בשם Ray-Top.
בן-ישראל הוא כיום יושב ראש סוכנות החלל הישראלית מאז שנת 2005. רק מעטים בכנסת ה-17 יכולים להציג רקורד כל כך מרשים כמו שיש לבן-ישראל. יש רק לקוות כי הח"כ החדש יזכה לתפקידים ההולמים את כישוריו. לכנסת ישראל יהיה זה לוקסוס יקר מדי שלא לנצל כישורים של איש כמוהו. אם בן-ישראל מגיע לכנסת רק כדי להרים ידיים בהצבעות אי אמון או להיות חבר בוועדת המדע, חבל על זמנו.
הקמפיין הנשיאותי שהסתיים בהכתרתו של שמעון פרס היה בבחינת תעודת בגרות מוצלחת לאלי ישי, שהוכיח מנהיגות ראויה לשבח. על-פי כל ההערכות, וכך משוכנעים גם בסביבתו של ריבלין וגם בסביבת פרס, ש"ס סיפקה את הסחורה וכל 12 חברי הכנסת שלה הצביעו פרס.
בלי טריקים ובלי שטיקים. בלי אחד בפה ואחד בקלפי. ש"ס הרגישה צורך לתקן את העוול שגרמה לפני שבע שנים, כשהביאה לבחירתו של משה קצב ובגדה בפרס. במהלך ההצבעה הדרמטית השבוע ישב אלי ישי צמוד צמוד לפרס, חיזק את ידיו, עודד את רוחו והבטיח לו כי הפעם הניצחון שלו, וכך אמנם היה.
היו בקדימה חברי כנסת ש"עשו במכנסיים" לאחר שהתעורר חשד כי הם מתכוונים לתמוך בריבלין, והם ניסו לשכנע באותות ובמופתים כי לא כך הוא הדבר. אבל אי אפשר שלא להעריך את עמדתו האמיצה של זאב אלקין, שהתייצב בגלוי בעד ריבלין.
אלקין ספג מבול של איומים וגידופים מצד פעילים בקדימה. בכירים בתנועה נשלחו למשימות ריכוך, אבל אלקין בשלו. אלקין גם אמר כי הוא מקבל בהבנה את האיומים להתחשבן איתו פוליטית בבחירות הבאות. "אני מוכן לשלם את המחיר", הצהיר ולא התקפל.
שאלה אחרת היא האם ראוי שאדם שמונה, לא נבחר, אלא מונה כמועמד לכנסת מטעם רשימת קדימה, יפנה עורף לתנועתו ויפעל בניגוד גמור לעמדתה.
סביר מאוד להניח ששיטת הבחירות של נשיא המדינה תעבור מהפכה. על שולחן הכנסת ממתינה ערימה של הצעות חוק לשינוי השיטה. ישנם חברי כנסת, כמו יואל חסון (קדימה), המבקשים להפוך את בחירת הנשיא להצבעה גלויה ולא להצבעה חשאית. חסון ניסה להוביל את המהלך לפני מספר חודשים, אלא שאז קמה נגדו כל צעקה. תומכי ריבלין זעמו ואמרו כי לא משנים את כללי המשחק באמצע המשחק, והיוזמה נגנזה.
כעת מבקש חסון להעלותה להצבעה כבר בימים הקרובים. ח"כ ישראל חסון (ישראל ביתנו) יזם הצעת חוק מוזרה, לטעמי. לתפקיד הנשיא לא יוכלו להתמודד פוליטיקאים, אבל הפוליטיקאים, קרי חברי הכנסת, הם אלה שיבחרו את הנשיא.
במקביל, ח"כ עמירה דותן (קדימה) יוזמת הצעת חוק לפיה הציבור בארץ, ולא הכנסת, הוא שיבחר את המועמדים לנשיאות. ואילו יצחק גלנטי (גיל) מציע כי פוליטיקאים יוכלו להתמודד, אבל רק לאחר תקופת צינון של ארבע שנים.
בחירתו של שמעון פרס מסמלת את סוף עידן משה קצב. בקרוב נוכל כולנו לומר: ברוך שפטרנו מעונשו של זה, וקצב יהפוך רק לזיכרון רע. לכניסתו של פרס למשכן הנשיא יהיה אפקט של מטהר אוויר ומשב רוח מרענן.
אגב, בנאום הניצחון שנשא בטרקלין שאגאל, זמן קצר לאחר שנבחר לנשיא ה-9 של מדינת ישראל, אמר פרס ברצינות גמורה כי ישראל זקוקה למנהיגות רעננה, והוא התכוון בראש וראשונה אל עצמו. בגיל 84 עדיין משדר פרס רעננות, חדשנות, ויצירתיות ממש כמו ביומו הראשון בפוליטיקה, לצידו של דוד בן-גוריון.
מערכת הבחירות הסוערת לנשיאות המדינה דחקה מהכותרות את ביקורה בכנסת של איטה פוגל, קשישה חיפאית, שהותקפה בסגנון "התפוז המכני" על ידי חבורת צעירים שהתעללו בה באכזריות. את סיפורה המזעזע היא סיפרה השבוע בכנס מיוחד, שיזמה סיעת הגמלאים לציון היום הבינלאומי למניעת התעללות בקשישים.
אי אפשר היה להישאר בשוויון נפש לנוכח התיאור המזוויע על התופת שהיתה מנת חלקה של איטה. "צריך לשבור להם את הידיים ואת הרגליים ולהוציא להם את העיניים, לחוליגנים האלה שתקפו אותי. הם חיות, הם לא בני אדם", אמרה בסיום דבריה.
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי סוף שבוע את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
