תושבים בעזה: רוצים רק לחיות בשלווה

החמאס ממשיך לנהל קרבות שמקרבים אותו מאוד להשתלטות על כל רצועת עזה, והתושבים חיים בפחד. "זה כאילו שאנו חיים בבגדד", מספר אחד מהם. "אין פה שמחה". דיווח מיוחד מעזה

ספואת קחלות, עזה | 14/6/2007 7:30

זה היום הרביעי ברציפות, שבו מתנגשים חמושי החמאס וכוחות הביטחון הלאומי, הנאמנים לאבו-מאזן. כמו תמיד, האזרח הפלשתיני הוא זה שמשלם את המחיר. עזה הפכה לעיר רפאים. רחובותיה ריקים מכל סימן חיים. החנויות סגורות, כמו גם השווקים. הכבישים ריקים, פרט לכמה מחסומים של חמושים מכל הצדדים. במחסומים מחפשים מבוקשים. מי שמתגלה כמבוקש על-ידי התנועה היריבה, נעצר ונלקח למקום בלתי ידוע.

מבחינתו של האזרח הפשוט, אלה חיים מלאים בסכנות. יש מצור שמוטל על-ידי הקהילה הבינלאומית וישראל, אבל מאז ניצחון החמאס, לא משולמות משכורות לעובדי מדינה. אין ביטחון ולא שלווה.

אתמול התלקחו התנגשויות ירי מול ביתי. חמשת ילדיי התעוררו בפחד מן השינה, בוכים, צורחים ומבקשים עזרה. אשתי מיהרה מבוהלת להרגיעם. מה כבר יכולתי לומר להם. ניסיתי להגיד, כי זוג טרי חוגג את ליל כלולותיו, אבל ההסבר היה קלוש מכדי שיאמינו לי.

מוחמד עוואד, עובד מדינה תושב עזה, זכאי למשכורת של 2,000 שקל, אבל אינו מקבל אותה. "חייתי על המשכורת הזו, ואף שילמתי ממנה 400 שקל שכר דירה", הוא מספר. "כעת, מדי שלושה חודשים אני מקבל רק חלק מן המשכורת. בעל הבית רודף אותי בחלומותיי. אני מתבייש בפני בעלי החנויות, שמהם אני קונה בהקפה, בתקווה שבעיית המשכורות תיפתר. אבל אין שביב תקווה".

מוחמד מתגורר ליד עמדה צבאית המשמשת יעד עבור החמאס. הוא מספר כי ילדיו מתעוררים בבהלה מן היריות וקולות הנפץ. "לא אסתיר ממך, כי אני אישית פוחד מאוד מקולות הירי", הוא אומר, "עד מתי? עד מתי? לא אכפת לי מי צודק ומי גיבור. מה שמעניין אותי כאזרח הוא לחיות בשלווה. אני וילדיי".

השחקן הראשי ברצועה

סמיר, קבלן בניין המתגורר בקצה השני של העיר עזה, מספר כי היומיים האחרונים היו הקשים ביותר. "הטילו עלינו עוצר. הרגשתי כאילו אנחנו חיים בבגדד. לא יכולתי אפילו להגיע לסופרמרקט כדי לקנות חלב לילדיי. ואחרי שהצלחתי בכל זאת להסתנן לרחוב, מצאתי שהחנויות סגורות בגלל עוצמת הקרבות. למרות שאני עובד ומרוויח היטב, אני לא מרגיש שמחה בארץ הזו, כיוון שאין בה ביטחון. אני רוצה להשיג ויזה למדינה אירופית ולהגר מפה".

מצבם של מוחמד וסמיר דומה לזה של רוב הפלשתינים בעזה, במיוחד לאחר שהתברר כי יותר מ-14 אלף פלשתינים היגרו מן הרצועה בשנה האחרונה. עוד עשרות אלפים מקווים לנהוג כמותם. הדבר היחידי שמונע מהם לעשות זאת הוא הקושי בהשגת ויזה ומחירי הנסיעה היקרים. האם חמאס ופת"ח מבחינות בסכנה הלאומית הזו, שהורסת את החברה הפלשתינית?

חמאס קרובה לשלוט

צבאית וביטחונית על רצועת עזה, ובכך מנסה לכפות נוסחה פוליטית חדשה. אחרי שהפלגים הקימו את ממשלת האחדות הלאומית, חשבה חמאס כי המצור יוסר, אבל זה לא קרה. לא בזירה הבינלאומית, ואפילו לא הערבית. בזירה הפנימית סבורה חמאס, כי נוצרה נגדה מזימה בהנהגת מוחמד דחלאן. לחמאס לא היתה ברירה אלא לצאת לפעולה הצבאית הנוכחית כדי לכפות מציאות צבאית ופוליטית לפחות ברצועת עזה. בגדה המערבית, לעומת זאת, קשה מאוד לבצע מהלך דומה, בשל שליטתה המלאה של ישראל עליה.

אחרי ההכרעה הצבאית בעזה, הצפויה לגרור עוד ועוד קורבנות מכל הצדדים - ייפתח משא ומתן בהתערבות הצד המצרי, שלא ירשה למצב להימשך כמות שהוא. אבל הפעם הזאת - השיחות ינוהלו תחת תנאי החמאס. התנועה הזו הבהירה למערב ולקהילה הבינלאומית כי היא השחקן הראשי ברצועת עזה, ואי אפשר להתעלם ממנה.

הכותב הוא נציג סוכנות הידיעות האיטלקית בעזה