פסטיגל פנטזיה
יס ליהקה יפים-יפות להלחם בחייזרים. אבל איך כל זה מתקשר לספר בראשית? והאם במדע בדיוני הכוונה היא לליהוק של סמי הורי כמדען אטום? יוני סמאש חדר אל תוך הסט, כדי לפתור בעבורכם את כל התעלומות (ובאותה הזדמנות גם לחשוף את הרן דנקר הבא)
בחודשים האחרונים נבנו בסטים העירומים של האולפן האפרפר מערת נטיפים נוצצת, חללית כסופה, משרד של שר ביטחון מפורסם מאוד, ותאי מחקר מתוקתקים ועמוסי גאדג'טים. אין דרך אחרת לתאר זאת חוץ מ"מגניב טילים". והכול כדי להעצים את חוויית "הנפילים" - סדרת הסיי-פיי שכתבו רובי דואניאס וחן קליינמן - אשר זוממת להפוך לבונבון האקשן הקיצי של יס (מיום ראשון הקרוב, בערוץ יס ישראלי).
הטיימינג , חייבים להודות, מושלם: סדרות בעלות ניחוח מדע בדיוני על-טבעי זוכות לעדנה מחודשת ברחבי העולם, ואין שום סיבה שמישהו לא ירים את הכפפה ממש כאן. אלא שקליינמן מבקשת לסייג מראש: "רובי ואני עובדים הרבה שנים יחד ובעצם כתבנו סדרה בשביל עצמנו, על מה שחשבנו שאנחנו נהנה ממנו. לא באנו ואמרנו 'בוא נעשה הירוז מקומי'. 'הנפילים' שונה מאוד מהסדרות האמריקניות כי היא באמת ישראלית מאוד, ומן הסתם, בעברית. זאת הפעם הראשונה שעושים כאן סדרת הרפתקאות ומד"ב כמו שצריך, עם חייזרים, חלליות, כוחות-על, אקשן. . . פשוט מגניב".
תקציר העלילה, למי שלא הצליח לחבר את הפאזל מהפרומואים: צורי ברלב, תמהיל טינאייג'רי מוכר של גוף מצודד ומבע מיוסר, עובר עם אביו, המדען האלמן, לכמ"ג (שימו לב: קו"ף הוחלפה בכ"ף, והרי לכם "כפר" למחקר גרעיני. אבל אולמרט, תמשיך להכחיש). צורי הנוגה לא ממש מוצא את עצמו בסביבה החדשה, אבל מתחבר במהרה לדבוקה של חברים צעירים, ומגלה את נפלאותיו הטכנולוגיים של הכפר. בה בעת, הוא מגלה שיש לו גם תפקיד קריטי בהצלת העולם: עליו להגן על הגזע האנושי מפני הנפילים (כן, כן, אותם נפילים מספר בראשית), שמתבררים כחבורת חוצנים מנוולים שמחכים לנו בסיבוב מאז התנ"ך וזוממים לשעבד אותנו לגחמותיהם הגלקטיות. איך יצליח נער מדוכא לעמוד מול צי שלם של חייזרים בעלי כוחות-על? אל חשש. במיוחד אם גם הוא נושא את גן הנפילים המסתורי, וגם לו, כמו שיתברר בקרוב, יש כוחות-על. רק שהוא עדיין לא יודע את זה. קלאסי כמו עוגת גבינה.
עד כמה ש"הנפילים" נשענת על מוטיבים פנטסטיים מוכרים ומסחריים, וללא קשר ליד הדמיון הפרועה בכל הקשור לשכלולים טכנולוגיים (כמו הפעלות קוליות למחשבים, רובוטים על גלגלים ומסכים מופעלי מגע), דווקא הקאסט שנבחר לעמוד בחזית ההפקה מורכב רובו ככולו מצעירים אלמונים.
בסדר, תמצאו שם שמות כמו סמי הורי, דביר בנדק או ז'יל בן דוד, אבל מלבד ג'ייסון דנינו-הולט, המגלם את מאור ("המורד"), סביר להניח שלא ממש שמעתם על ליטל רוזנצוויג ("הטום בוי"), על הילה ערן ("היפה") על דניאל מרוז ("החנון", "אבל חנון שנכנס לחבר'ה", הוא ממהר להדגיש), ובעיקר על אלון לוי (23), גיבור הסדרה, שחקן צעיר שחי כבר כמה שבועות עם הטייטל "רן דנקר הבא" מעל הראש. הסיבות החזותיות ברורות לכול: "אני כבר שומע את ההשוואות האלה", הוא מחייך בבושה. "כאילו, אין לי בעיה איתו, אבל אני זה אני".
ואיך "אתה-זה-אתה" חי עם זה שבעוד כמה שבועות, בדיוק כמו אצל רן, ילדות צווחניות יתנחלו לך מחוץ לבית?
"האמת היא שהשותפה שלי כבר מודאגת, אבל אני לא חושב על זה יותר מדי. אנשים מנסים להסביר לי, כדי שאני אהיה מוכן לזה, אבל אין לי שום יכולת לחזות איך זה יתפתח", הוא מחייך. "אני בתחילת הדרך ויש לי עוד הרבה זמן לברר אם זה מתאים לי, פתאום להפוך למישהו שמזהים אותו בכל בית. זה לא הריגוש שלי להיות כל הזמן בעין הציבור. אי אפשר להתחמק מזה, אבל מבחינתי זה חלק מתוכנית הלימודים".
ומתי אתה מוותר סופית על האקדמיה וממשיך עם האוניברסיטה של החיים?
"מי עוזב? זאת הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיים. כולם נוסעים אחרי הצבא להודו, אבל לי דווקא התחשק להיכנס למסגרת, לבדוק את העולמות שלי. ניסן נתיב זו ממש בועה קסומה, חלום. ואני מתכוון להשלים את הלימודים עד הסוף. אני הכי בראש של סטודנט למשחק".
לוי, גם עם כתף מגובסת לאור תאונה עם מאוורר תקרה (אל תשאלו, סיפור ארוך), באמת לוקח את הכול באיזי, מה שמתאים למסלול חיים של קיבוצניק נחלאווי שעבר לתל אביב כדי ללמוד משחק, מילצר קצת,
היום הייתה לכם סצנת נשיקה ראשונה, לא? איך היה?
הילה: "ב'הכתובה' כבר הייתה לי סצנת נשיקה, אבל היה מאוד נחמד. אלון נשקן מספר אחת".
אלון: "גם לי כבר יצא להתנשק 'בימתית' בבית ספר. היה בסדר גמור".
ומעבר לגיפופים? פאק, בנאדם. אתה סופרמן! איך זה להיות פתאום בעל כוחות-על?
"זה לא שאני מרגיש סופרמן מחוץ לצילומים, אבל אני מאוד אוהב את השטויות האלה של האקשן ואת כל הפעלולים. מההתחלה הרגשתי שזו דמות שאני יחסית מחובר אליה. לא לעניין של הכוחות-על, אבל לכל העניין של גיל התבגרות, אתה יודע. אני קיבוצניק בתל אביב, הוא תל אביבי בקיבוץ".
הילה: "יש גם המון במשותף בין ליה לביני. גם אני ילדה טובה, חרוצה, משתדלת להימנע מצרות", היא מגחכת. "היא מאוד בוגרת. אבא שלה נפטר והיא ממש לא מרשה שידברו איתה על זה. ההורים זה נושא רגיש גם אצלי, אולי משם אני לוקחת את הכאב. אבל לצערי, לי אין כוחות וכל הזמן מצילים אותי. אולי יהיו לי בעונה השנייה. כבר השלמתי עם זה".
אז איך משווקים מד"ב מקומי לילדים ולבני נוער ישראלים, ואיך עושים זאת בלי להשתחצן, בלי לאבד את הפוקוס, ובלי להיתקע בשטנץ שמינייתי של "חבורת צעירים יפים עוברים הרפתקאות מסמרות שיער עמוס בג'ל"? כי אם כבר מדע בדיוני, עזבו אתכם מאיזה שיק תנ"כי מהחלל החיצון. הרי מה יותר סיינספיקשן מסמי הורי שמגלם מדען אטום?
"אני חושב שכבר כעשור עולה השם של סמי הורי באיזה טייפ-קאסט של המאהב המזרחי, הקשוח והרומנטי, הסקסי והמחוספס", מסנגר בלהט ג'ייסון דנינו-הולט. "היה לי ברור שמישהו רק מחכה לתת לו תפקיד אחר לגמרי, והנה, עכשיו הוא אבא של ילד בן 17. זה אכן היה נראה כמו מדע בדיוני, אבל וואלה, זה לגמרי עובד. גם אצלי, טייפ-קאסט זו מילת מפתח. יש משהו שמאוד בולט מהדמות בכל אחד מאיתנו ואני באמת ה'גבר גבר', כמו שאני מכנה את עצמי בסדרה. בלגניסט שמסתבך ונהנה להסתבך".
והבלגניסט הזה מתחבר, נגיד, לחוצנים עם קישורים תנ"כיים? זה לא נראה לך מוזר?
"אני מתחבר לזה שמשהו אינטליגנטי קורה בתסריט. כאילו, זה לא בא משומקום. יש היגיון, ולכול יש ערך מוסף, איזה רובד נוסף שחשבו עליו. החיבור מדליק, וזו סוג של אקספוזיציה שצריכה לעבוד. אם 'השיר שלנו' התכתבה עם הברנז'ה - אנחנו מתכתבים עם ספר בראשית".
אפרופו התכתבות, מתברר שדניאל מרוז (17), הינוקא שבחבורה והבן של גיא מרוז, עבר בדיוק עכשיו את בחינת הבגרות בתנ"ך, שבה נשאל על. . . הנפילים . כמובן.
"זה חתיכת סטארט-אפ", גורסת ליטל רוזנצוויג (22) היא עדי, השכנה המגניבה. רוזנצוויג, אגב, לא זכתה לאותו פידבק אקדמי כמו לוי, ופחות או יותר נזרקה מבית צבי לאור קבלת הג'וב החדש והמאוד תובעני. "כאילו, זה לא 'סופרמן' ו'קריפטונייט'", היא ממשיכה. "זה אשכרה קורה פה. זה דימונה והתנ"ך".
אף שחברי הקאסט לא ממש גדלו והתחנכו על הז'אנר (ומרביתם לא צפו ולו בפרק אחד של "גיבורים", אבל מבטיחים להשלים פערים במהרה), הם מאמינים שהקהל הצעיר יתחבר לעלילה ובגדול. "זה לא שאמרו 'יאללה, בואו ניקח רעיון מסובך ונפשט אותו'", מסביר לוי. "ממש הלכו עם הכול עד הסוף. אפילו מבוגרים יתעניינו בזה, כי באמת לא נעשו דברים כאלה בארץ. אני מקווה שגם המשחק יציב איזשהי רמה", הוא ממהר להוסיף.
אבל זה לא חלק מהמטען התרבותי שלך. חבורות ילדים, חייזרים. . .
" נכון, זה לא ממש סוג הספרים שהייתי קורא, אבל סדרות כמו 'תיקים באפלה' בהחלט היו חלק מהתפריט שלי, וגם טווין פיקס, שעד היום יש לי סיוטים ממנה. אבל אני מאוד אוהב ילדים, מאוד מתחבר אליהם. בקיבוץ, לפני שהתגייסתי, עבדתי הרבה עם ילדים. בסופו של דבר, הם רק נהיים יותר חכמים. אחותי בת שש והיא כבר סוג של גאון".
"ילדים היום מאוד-מאוד חכמים והם לא כבר לא אוכלים את רוב הזבל שמנסים להאכיל אותם", טוענת ערן. "הם יודעים בדיוק מה הם רוצים. זה לא שאם יש סדרה שכולם יפות ויפים, אוטומטית נדבקים לזה. היא צריכה להיות טובה. אני מאמינה שיש ב'הנפילים' גם דברים אינטליגנטיים ולא רק מגניבים. זה עוזר לצופים צעירים להתמודד עם בעיות שקיימות בגיל הזה. זה נותן להם תקווה, אולי נחמה. זה לא מוסר השכל כמ ו'אל תיגע בשקע חשמלי אם אתה יחף', אבל בהחלט לקחים לחיים".
"גיבורים" -
הסדרה שניצבת בגאון על שפיץ הגל העל טבעי. אנשים רגילים לגמרי מגלים כי ניחנו בכוחות על טבעיים, והדרך להצלת העולם מסתעפת בין ה"טובים" ל"רעים." בישראל, אגב, אין יותר מדי יפנים.
"תיקים באפילה" - סליחה? חייזרים מחדירים גנים מתקדמים בבני אדם כדי ליצור גזע חדש של שליטים חסרי רחמים!? בואנ'ה, מאלדר הזה חת'כת פרנואיד.
"סמולוויל" - שלום, אני קלארק, הילד החדש בכיתה. יש לי חברה יפה, ארכי אויב אכזרי, ונשבע לכם, אני יכול לעוף גם בלי גטקעס.
"סטארגייט" - פורטל קוסמי ושיק תנ"כי של חוצנים? פחחח. מקגייוור חשב על זה הרבה לפני כן.
"השביעייה הסודית"/"החמישייה הסודית"/"חסמב"ה" - מערה חשמלית? יש. חבורת נערים ונערות פותרים פשעים בעולם של גדולים? יש. רק למרבה הצער, בכמ"ג אין כניסה לכלבים. או לתימנים.
"ילדי המחר" - במרכז סדרת הפולחן הבריטית הנשכחת עמדו חבורת ילדים ש"קפצו" שלב אחד קדימה באבולוציה האנושית ")הומו סופריור," חזקים בטלקינזיס ובקריאת מחשבות.( מתוך המרכז הסודי שלהם בתחנת טיוב סודית, הם פועלים להצלת העולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
