האט ער געזאגט
אראל סג"ל על סופרים נבואיים, על אברום בורג ועל עז אחת שמתה
אמנם בזמנו הוא מכר לא מעט במולדתו ארב צות הברית, אך פרסומו הגדול בא לו בשל נסיבות אחרות, מוזרות אם לא מקפיאות דם. בשנת 1898 פרסם רוברטסון את הנובלה "Futility" (חסר ערך), סיפורה של אוניית ענק, המילה האחרונה בתחום, החוצה את האוקיינוס האטלנטי בדרכה לניו יורק. שם האונייה בנובלה - הטיטאן.
בליל אפריל שקט ורגוע באזור צפון האוקיינוס האטלנטי מתנגשת הטיטאן בקרחון וטובעת. רבים מנוסעיה נספים בשל מחסור בסירות הצלה. וראו זה פלא, בליל ה-14 באפריל 1912, לילה שקט ורגוע, טבעה הטיטניק - אונייה שהיוותה את שיא הטכנולוגיה הימית של זמנה - לאחר שהתנגשה בקרחון. מרבית נוסעיה נספו בשל מחסור בסירות הצלה. אלו שניצלו סובלים עד היום מנזקים קשים בעקבות חשיפה מוגברת לבלדה של סלין דיון. ב-1914, בעקבות טביעת הטיטניק, ביקש רוברטסון לממש רווחים ושב חרר גרסה חדשה של "פיוטיליטי", כשהוא מצרף אליה סיפור קצר בשם "Beyond the Spectrum" ("מעבר לטווח").
תיאור מלחמה עתידית בין ארצות הברית ליפן שנפתחת בדצמבר בהתקפת פתע יפנית על הוואי. נכון, מתקפת הפתע היפנית על פרל הארבור, בסיס הצבא האמריקני בהוואי, התרחשה בבוקר יום ראשון, ה-7 בדצמבר 41'. בהמשך הסיפור, 30 שנה לפני "פרויקט מנהטן", מתאר רוברטסון נושאת מטוסים שעל סיפונה "פצצות שמש" - פצצה המסוגלת להשמיד עיר שלמה ופיצוצה יוצר הבזק אור המעוור את כל המביט בו. שנה מאוחר יותר הלך רוברטסון בן ה-54 לחפש תמלוגים אצל המו"ל בשמים אחרי מנת יתר. את זה הוא לא צפה.
לרגל שבוע הספר, הרשו לי הבחנה. נדמה לי כי מאז המצאת מעבד התמלילים האדם עשה שמות ביערות הגשם של ברזיל. פעם סופר היה מזיע ליטרים על ספר, דם היה זולג לו מהמצח רק כדי לחצות את הרוביקון הטכני של הדפסה סיזיפית, עריכה ותיקון טעויות. אנשים שחשקו בכתיבה היו מתיישבים מול מכונת כתיבה ואחרי שעה היה יורד להם החשק. כמו לפתות נזירה.
היום, כל פוחז אוחז במקלדת ובעכבר, כך שמדי שנה מציפים אותנו מאות כותרים חדשים בתובנות דמיקולו, עלילות קלושות וטרחנות פסיכולוגיסטית מיותרת. זו הסיבה שאני לא כותב ספרים. אין לי משהו מספיק חשוב לומר. מצד שני, מצאתי עצמי השבוע מזדהה עם רוברטסון וזאת בשל צירוף מקרים כפול.
במדור של ה-1 ביוני 2007 פרסמתי סיפור על אדם הנוטל בטעות מזוודה של בלדר סמים ועל קורותיו. והנה, ביום שני האחרון, הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד אב ובנו בחשד שניסו לייבא לישראל סמים במזוודה. מכתב האישום עולה כי ב-22 במאי העביר האב שתי מזוודות מצרפת לבלדר, באחת כדורי אקסטזי ובשנייה סמים מסוג אחר.
יום לאחר מכן, כלומר ב-23 במאי, נחת הבלדר בישראל ונטל בטעות מזוודה השייכת לנוסע אחר במקום את מזוודת הסמים. מזוודת האקסטזי הועברה למדור אבידות ומציאות בנמל התעופה. האב יצר קשר עם קרוב משפחתו שעובד במחלקת אבידות ומציאות וביקש ממנו לסייע לו למצוא את המזוודה. אין ספק, הפאנץ' בחיים טוב יותר מאשר בסיפור. בשבוע שבו התרחש המעשה לא פרסמתי טור משום
ברם, סיפור זה בטל בשישים לעומת מדור אחר שבו חזיתי את הנולד באופן שמעורר בי צמרמורת עד ששערותי במקומות האינטימיים ביותר עומדות בדום מתוח. אמנם ציטוט מטורים שאותם כתבת מעמידים אותך בסכנת טרחנות יתר של עיתונאים המביאים דבר בשם אומרו, ובעיקר כשאומרו הוא עצמו. בדרך כלל, עיתונאים שמצטטים את עצמם נוהגים לתפוס בשרב וולו של אדם מזדמן ובהבל פה מצחין ברמה כזו או אחרת מצטטים ומשבחים עצמם באופן מעורר השתאות וקבס בו זמנית.
יחד עם זאת, ולמרות סכנת הטירחון העומדת לפתחי, אצטט מעצמי וזאת למען ההיסטוריה. ב-19 במאי 2007 כתבתי טור בשם "נדבקים", שבו קבלתי על העובדה שמר אברום בורג מחזיק באזרחות זרה. סיכמתי את הנושא במילים "אם יושב ראש הסוכנות לשעבר, האיש העומד בראש המערכת האמונה להעלות יהודים לישראל, משיג לעצמו דרכון זר (באמצעות אשתו )- מה יגידו אזובי הקיר? ואולי התביעה שנדחתה לחייב את הסוכנות היהודית לממן את שכר נהגו הפרטי מוכיחה שהעיקרון העיקרי של מר בורג הוא עזות מצח בלתי נתפשת וחוש הומור משובח". וכאן צדקתי באופן שגורם לי להרהר אם עלי להוסיף לכרטיס הביקור שלי את התואר נביא.
העובדה שמר אברהם בורג, או כפי שהקריקטורה של עמוס בידרמן בעיתון "הארץ" היטיבה לתארו כ"לייבוביץ' בג' יפ", משים עצמו כהוגה דעות, הינה מופת לחוש ההומור המשובח שלו.
בערב תשעה באב תשס"ה, 11 באוגוסט 2005, כתב בורג ב-ynet כך: "מדינת ישראל איננה המשך החורבן היהודי הקלאסי באמצעים אחרים. המדינה היא שינוי כיוון, ניסיון לשבור את המעגל הפתולוגי של גירוש, רדיפות, חורבן ופוגרומים, ולהציג חלופה של עצמאות, ריבונות ושליטה על גורלנו. נכון לעכשיו, אנחנו מצליחים במשימה, ולכן צריך לשנות גם את אופיו של יום האבל הלאומי שחל להיות בשבוע הבא. זה לא נכון לציין ביום הזה רק את חורבני הבתים הקודמים, בלי לציין בעוצמה לא פחותה את הקמת הבית השלישי, המודרני-מדינת ישראל. לכן ראוי הרבה יותר בעיני לציין כך את תשעה באב המודרני: חציו אבל, קינות וקריאת מגילת איכה, וחציו - מחצי היום ומעלה - שמחה שתצוין בסעודת הודיה על הגאולה והפדיון, ותלווה בקריאת מגילה אחרת ומחייבת לא פחות - מגילת העצמאות. יכול להיות שכך אנהג בעצמי מהשנה ואילך".
מתברר שעקביות אינה הצד החזק של בורג קטינא, שהרי רק השבוע בראיון לארי שביט הוא ביטל את הצורך במדינה יהודית, מצא דמיון בין ישראל לניצני השלטון הפשיסטי בגרמניה, התרפק על מורשתו האירופית ואף הציע לכל אזרח להשיג לעצמו אזרחות זרה (ויש השואלים, ואם אני כורדי? לאן אצא?). אין טעם להתדיין עם העמדה הפוסט ציונית של בורג כשם שאין טעם לציית לתמרורים סמוך לעין גדי המזהירים - "סע לאט, בולענים לפניך".
שם יש חורים ואצל אברום יש חורים גדולים יותר, אז מה זה יעזור? איך אומרים באוסטרליה על אנשים כמותו - כולו קצף בלי בירה. מה שכן, אפשר להיות רגועים בנוגע לנבואות הזעם שלו וזאת בשל תחביבו הידוע לשאת הספדים מרגשים בטרם עת.
השבוע ביקר בוועדת החוץ והביטחון בכנסת האזרח הסורי הגולה פריד אלבגאדרי. יושב ראש חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, האשים את אלבגאדרי בכך שהוא "שכיר חרב הבא כדי להסית נגד עמו ומולדתו". ח "כ ואסל טהא (בל"ד) הודיע כי אלבגאדרי הינו "סוכן אמריקני... ההצהרות נגד החזרת הגולן משרתות את מדיניות הכיבוש הישראלית ואת הימין".
ח"כ אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל) תקף את האזרח הסורי הגולה פריד אלבגאדרי לפני שנכנס לוועדה. "אתה בזוי ושפל", צעק טיבי בערבית. "אתה לא מייצג אף אחד מהעם הסורי... אתה עושה מעשה נבזי, אתה משמש כלי ביד הימין שלא רוצה לסגת מהגולן הסורי. אתה מתרפס בפני הכובשים ומתחנן שימשיכו בכיבוש". אין כמו אירוניה, לא ככה?
ולסיכום, עוד קטנה על אירוניה, על ירוקים, על מחבקי עצים, וזה לא הופיע בסרט של אל גור. בשנה שעברה, הכתבה הכי פופולרית באתר הבי-בי-סי היתה דיווח מהעיר ג'ובה שבדרום סודן על משפט שנערך לבועל עיזה. זקני הכפר מצאו את צ'רלס טומבה אשם בקיום יחסים עם עז, הורו לו לשלם מוהר לבעל החוקי של העז ואף לשאת אותה לאישה. שמה היה רוז. לפני כחודש נאספה רוז אל אבותיה בכרי הדשא הנצחיים לאחר שנחנקה משקית ניילון.
נא להמתין לטעינת התגובות
