מי הניף את הדגל על ה"עיניים של המדינה"?
במשך 40 שנה לא הצליחו בגולני להכריע מי היה החייל הראשון שדרך על פסגת החרמון, אז הם עלו לרמת הגולן כדי ליישב אחת ולתמיד את המחלוקת
החלק החשוב ביותר של הלחימה בגדוד הזה היה כיבוש החרמון. המבצע התרחש יומיים אחרי הפסקת האש, בצהרי היום השמיני של המלחמה. על זה כולם מסכימים. כל השאר - נתון לפרשנות ושנוי במחלוקת. ובלב ליבה של אי ההסכמה השאלה: מי היה הראשון שזכה להניף את הדגל מעל פסגת "העיניים של המדינה". לאורך כל היום העלו המפקדים זיכרונות מהמלחמה, מנסים ביחד להרכיב את הפאזל עם הפרטים הקטנים שהזמן והגיל כבר הצליחו לטשטש. תוך כדי צעידה בין שבילי הגבורה אומרת אחת הנשים בחיוך: "אם היו מקליטים אותם אז והיו משווים את הסיפורים להיום היו מוצאים כמה הבדלים".
על פסגת הר החרמון נעמדו שני הטוענים לכתר: האלוף במילואים אלעד פלד, מפקד אוגדה 36 באותה תקופה, ואלוף משנה במיל' נוי, המג"ד. מגובים בתמונות ישנות, הם הציגו למפקדי גדוד 13 ולבני משפחותיהם את גרסתם, בניסיון להכריע אחת ולתמיד מי כבש את החרמון.
ראשון היה אלוף במיל' אלעד: "עברו 40 שנה מאז ואני לא בטוח שהזיכרון עובד במאה אחוז. .". ובכל זאת פלד מתחיל לשחזר מה בדיוק קרה ביום ההוא: "הגענו ביום שבת בערב לקוניטרה וביום ראשון כבר העברתי את המפקדה שלנו למועדון הקצינים הסורים בקוניטרה", סיפר פלד למעריב. "יובל נאמן, ששימש במלחמה כעוזרו של ראש אמ"ן, שאל אותי היכן אנו יושבים מכיוון שביום למחרת היו צריכים לסמן את הגבול והאו"ם אמר שהוא מוכן לסמן רק אחרי שהוא יראה היכן יושבים חיילים. ואז האלוף הוד, מפקד חיל האויר, אמר שאנחנו צריכים את החרמון כי הם 'העיניים של המדינה'", הסביר פלד. עד כאן הגרסאות של השניים דומות, אך פה כבר מתחילה התמונה להיטשטש.
והשאר היסטוריה
"באותו היום אני נתתי פקודה למח"ט גולני דאז, יונה אפרת, שהוריד את הפקודה לאלוש שבחר את הכוח. אני וקצין המודיעין האוגדתי, סגן אלוף דני אגמון, טסנו במטס הראשון וסימנו את הגבול בנקודה הלא נכונה, על כתף החרמון ולא על החרמון הסורי, הגבוה יותר - וכל היתר זה כבר היסטוריה", הסביר פלד את גרסתו.
לאחריו עלה נוי, עם סיפור קצת שונה: "קיבלתי פקודה ממח"ט גולני לסמן את הגבול לפני שחיילי האו"ם יגיעו. למחרת בבוקר אני והקשר שלי, יורם קמיניץ, עלינו על המסוק ונחתנו על ההר. לא נאמר לי לאן להגיע, לא נאמר לי שמישהו היה שם לפני, רק ידענו שאנחנו הראשונים שעולים. נחתנו
על ההר והתחלנו לחפש מקום שממנו רואים את דמשק. לאחר צעידה ממושכת מצאנו את הנקודה על כתף ההר ולשם העלנו לאחר מכן את כל החיילים", סיפר.
שני ההסברים משכנעים, אולי משכנעים מדי. אחרי שעות ארוכות של דיונים, שהחלו עם תחילת הטיפוס מעלה, ברור שהמחלוקת לא קלה לפתרון. לאחר ששמע את העדויות וראה את התמונות החליט פורום המפקדים לפתור את המחלוקת בדרך הנוחה ביותר ולהחליט: שניהם צודקים! איך זה ייתכן? נראה כי פתרון התעלומה הוא ששני המפקדים הגיעו באותו הזמן לחרמון, כל אחד למקום אחר על ההר. "זה מעמד מאוד מרגש", סיכם אתמול אלוש, "ממש סגירת מעגל עבורי".
נא להמתין לטעינת התגובות
