מלחמה צודקת
מיכל אהרוני סבורה כי אנו מבלבלים בין מחיר הכיבוש לבין המלחמה הצודקת שהובילה אליו
כשישראל פתחה במלחמה היא פתחה במלחמה צודקת. תוצאותיה כבר נדונו אין-ספור פעמים. הכיבוש הפך אותנו לאחרים, הוא גרם לנו להיות מדינה אחרת. לאו דווקא טובה או הומנית יותר. אבל כשיצאנו למלחמה לא תיארנו לעצמנו שההצלחה תהיה כל-כך גדולה, שהניצחון יהיה כל-כך מרשים. יצאנו למלחמה וניצחנו, כפי שצריך היה לעשות.
אולם מי שמסתכל על הדרך שבה בוחרים ארגונים שונים לציין את פרוץ המלחמה מגלה שכנסים רבים נושאים את הכותרת "ארבעים שנה לכיבוש". באוניברסיטת תל-אביב, למשל, מקיים מרכז מינרווה כנס גדול העוסק בהיבטי הכיבוש ובהשלכותיו. גם ארגון הגג של ארגוני השמאל של הסטודנטים מקיים אירוע שכותרתו דומה. ארגוני השמאל מקיימים ברחבת סינמטק תל-אביב מפגש מאותו סוג. אותם ארגונים וכנסים מתעלמים מהעובדה שמלחמת ששת הימים היתה מלחמה צודקת. אותם ארגונים וכנסים נושאים בעצם את הכותרת "סליחה שניצחנו".
אסור להפוך את המלחמה ללא לגיטימית
הכיבוש עשה לנו רע. הוא הפך אותנו לגסים, למזלזלים. הוא גרם לנו לאובדן חיי אדם. הוא יצר מצב בו עם שלם תלוי בחסדנו. מצד שני, איש מאיתנו לא היה רוצה שנפסיד במלחמה שהביאה לאותו כיבוש. איש לא היה מוכן שהמלחמה הזאת תימשך חודשים רבים ותביא לאובדן ההרתעה, או למותם של אלפים. יש להפריד הפרדה מוחלטת בין המלחמה והניצחון לבין האופן שבו ההנהגה הישראלית התנהלה מאז. זה ששליטה בעם אחר אינה לגיטימית, לא הופך את המלחמה ותוצאותיה ללא לגיטימיות.
העובדה שאותם ארגונים אינם מבחינים בין החובה להילחם על חיינו לבין מדיניות של ממשלות-מסוכנת. יש להבדיל בין החובה להילחם במשגרי הקסאמים לבין הימנעות מכניסה מסיבית לעזה ופגיעה באזרחים חפים מפשע. יש להבדיל בין האקט המלחמתי הנדרש ברגע נתון לבין התהליך המתרחש בעקבותיו, שהוא תוצר של החלטות ותפיסת עולם, ולא של מצב שנכפה עליך.
מלחמת ששת הימים היתה הצלחה צבאית כבירה. אסור להפוך אותה ללא לגיטימית, ולא להתנצל על כך.
נא להמתין לטעינת התגובות
