מבזקים

במקרה של נחש צפע

מה עושים כשהכלב או החתול הוכש על ידי נחש ארסי והאם מדובר בפציעה קטלנית? וגם, כיצד ניתן להציל גור חתולים יונק ללא אמא ולוודא כי הוא מתפתח כראוי? שיחות על ארבע עם ד"ר סמדר טל

ד''ר סמדר טל | 30/5/2007 7:38

אני גר במושב שיש בו הרבה מרחבים פתוחים, מטעים ופרדסים, שהם מקום מקלט "אידיאלי" לנחשים. אני מגדל בחצר הבית שני כלבים וחתול, ועם בוא חודשי הקיץ החמים, ארצה לדעת כיצד להתמודד עם מצב שבו נחש יכיש את חיות המחמד שלי.

בארצנו מספר נחשים אופיניים. ההכשות הנפוצות ביותר הינן של נחש הצפע הארצישראלי (viper palestina),.הצפע נפוץ בכל מקום, החל ממחסנים וכלה בגינות ציבוריות.

ההכשה מהווה מנגנון הגנה של הנחש. לנחש שיני ארס מתקפלות היוצאות בזמן ההכשה ומתקבעות בעור החיה המוכשת. ארס נחשים הנו תרכובת חלבונים. ככל שיש בו יותר חלבונים, הוא נחשב לארסי יותר. הפעילות החמורה ביותר של הארס הנה פגיעה בזרימת הדם ובמנגנוני הקרישה.

מבחינה עונתית - ההכשות הקשות ביותר הן באביב - משום שאז מתחיל הנחש להיות פעיל יותר לאחר החורף – ואוגר כמויות ארס גדולות בשיניו.

מקום ההכשה הנפוץ ביותר הינו אזור החרטום או כף הרגל. לרב אזורי ההכשה מתנפחים מאוד ולעיתים ניתן אפילו לראות בהם סימני שיניים של הנחש. האזור יכול לשנות את צבעו לכחול/שחור ועלול לשנות את הטמפרטורה שלו. השינויים הללו הינם לרב מהירים מאוד.

בשטח - עלינו להביא את החיה המוכשת במהירות האפשרית למרפאה וטרינרית על מנת לקבל טיפול. מומלץ לקבע את המקום המוכש. אין לשים חוסמי עורקים/ורידים ואין לשים קרח על מקום ההכשה. כמובן שאין למצוץ את הארס (בכדי למנוע נזקים לאדם המטפל).

במרפאה הווטרינרית החיה תטופל בנוזלים תוך ורידיים ובטיפולים תומכים אחרים (אנטיביוטיקה וכדומה). אם ברור וידוע כי הנחש המכיש הינו צפע, ניתן להשתמש בנוגדנים מוכנים כנגדו בכדי לסייע לחיה להילחם בארס.

כמובן, לנחשים השונים ישנן תרכובות נוגדנים שונות, אולם, לא תמיד יודעים הבעלים לזהות את סוג הנחש המכיש ולכן לא תמיד ניתן לתת נוגדנים. לעיתים מיקום גיאוגרפי יכול להיות לעזור בזיהוי סוג הנחש המכיש.

בכל מקרה יש לעקוב אחר תפקודי הקרישה ואם אלו אינם משביעי רצון נותנים לחיה מנות פלזמה. ישנם כלבים המקבלים מספר רב של מנות פלזמה עד שגופם מתאושש מהארס. בדרך כלל כלבים מגיבים להכשות בצורה קלה יותר מחתולים.

עלינו לזכור שכל האמור לעיל לגבי נחשים, נכון גם לגבי עקרבים, דוגמת העקרב הצהוב. בסך הכל ניתן לומר שהכשות מהוות סכנת חיים ועלולות להיות חמורות, אולם אנו מצליחים באחוז ניכר מהמקרים להציל את החיה מהסכנה המרחפת מעליה.

אמא מאמצת

מצאתי גור בן שבעה ימים בערך. אני מאכילה אותו במטרנה של חתולים. היציאות צהובות וריריות. בתחילה היה מילל בקול. עתה הקול נחלש ובקושי נשמע. האם זה בסדר?

ישנם כמה מצבים העשויים לדרוש הזנה ידנית של גורים יתומים: מוות או מחלת האם, חוסר בחלב האם, ומציאת גורים נטושים. יש לזכור כי להנקה משמעויות רבות הן מבחינה בריאותית והן מבחינה סוציאלית. גורים המגודלים בהאכלת יד הם לעיתים חלשים יותר מבחינה חיסונית, ועקב כך חולניים. נכון הוא שלעיתים חוויה זו מסתיימת במפח נפש למגדל, אולם הצלחה גוררת בעקבותיה סיפוק אדיר.

הגורים חייבים סביבה מחוממת, נקייה ונטולת רוחות. למרות שניתן לחמם באמצעות מתקני חימום מתוחכמים, בקבוק מים חמים עטוף במגבת הוא אפשרות זולה ונוחה שתשיג את אותה מטרה. מומלץ להימנע מכריות חימום חשמליות, משום שנשיכתן עלולה לגרום להתחשמלות הגור.

יש לסייע לגורים לעשות את צרכיהם על ידי גירוי אנאלי. לאחר כל ארוחה יש לשפשף בעדינות את אזור אברי המין ופי הטבעת באמצעות צמר גפן לח (באופן טבעי האם הייתה מלקקת את הגורים במקומות אלה לאחר ההנקה). במקרה של עצירות

יש לפנות למרפאה.

כיום קיימות פורמולות לחלב כלבה או חתולה ובהן מומלץ להשתמש. כמות המזון מותאמת לגיל ולמשקל הגור ומפורטת על האריזה המסחרית. יש להאכיל את הגור כל שעתיים, וניתן להיעזר בבקבוק המותאם לכך במיוחד. בזמן ההאכלה יש להיזהר שהגור לא ישאף את החלב אל ריאותיו. שימוש בפורמולות הומניות מומלץ פחות, אך אפשרי, אולם, במינונים שונים מהמומלץ על ידי היצרן, בשל הדרישות התזונתיות השונות בין כלב\חתול לאדם.

צבע וצורת הצואה משתנה בהתאם למזון שניתן - מצואה קשה יבשה וכהה ועד צואה מימית רכה ובהירה. ככלל, לגורים צעירים יש צואה רכה ובהירה ובמשך הזמן המרקם משתנה לקשה יותר, והצבע - לכהה יותר.

הצלחת הטיפול מתבטאת בעליה במשקל ובגור בריא. על כן, מומלץ לעקוב אחרי העלייה במשקל הגור באמצעות שקילה שבועית. מיד כשניתן לגמול את הגורים (בגיל שלושה-ארבעה שבועות), יש להציע להם בהדרגה מזון מסחרי מורטב. בהצלחה!

גם לכם יש שאלה הקשורה לחיית המחמד שלכם? שלחו לכאן את השאלות שלכם והווטרינרית תשמח להשיב עליהן.