סוף העולם
לפני כמה שנים, כשהחלו להתעופף הקאסמים, ביקר המדור בשדרות, הזדעזע, חזר מלא זעם לביתו וכתב שיר מחאה על המצב המחורבן. לא תצטרכו להיות חכמים גדולים כדי לראות ששום דבר לא השתנה מאז. הכווול אותו דבר
הסתובבתי בשדרות, ביקרתי בבתים, שוחחתי עם אנשים, דפקתי כמה דרינקים בפאב שבכיכר מיד בכניסה לעיר. הייתי גם בקיבוץ ניר עם הסמוך לשדרות ואוכל אותה בקאסמים, אך משום מה התקשורת והמדינאים מזניחים אותו.
חזרתי מלא זעם על ההזנחה הפושעת של העיר ושל יישובי עוטף עזה. ידעתי שהבטחות הפוליטקאים לתושבים שוות לתחת. באחד הלילות לאחר הביקור כתבתי שיר (סגנון ראפ) ופרסמתי אותו במדור.
חלפו כמה שנים. אני מביא לפניכם את מה שכתבתי אז ומה שקורה היום, ולא תצטרכו להיות חכמים גדולים כדי לראות ששום דבר לא השתנה, הכווול אותו דבר. וכך כתבתי:
"כל נושא תפקיד בכיר שעלה להביע את דעתו באמצעי התקשורת, על המתרחש בשדרות אחרי שהקאסמים גרמו למותו של אחד התושבים נוטה לפתוח את דבריו בפנייה למנחה התוכנית 'הרשה לי בתחילת דבריי להביע את תנחומיי למשפחת ההרוג ולאחל החלמה מהירה לפצועים'". פאק!!!
אתם רוצים להביע תנחומים תעלו לרכב שהמדינה מחזיקה לכם, אם יש לכם נהג, מעולה, כי בטוח שכמה מכם לא יודעים איך להגיע לשדרות.
תגיעו לעיר הקטנה, תעצרו במרכז המסחרי מיד לאחר הפנייה שמאלה בכיכר שבכניסה לעיר, תשאלו היכן יושבים שבעה, ותיכנסו לנחם אבלים ולענות על כמה שאלות שיש לתושבי המקום שרואים את רובכם רק בטלוויזיה או במדורי הרכילות או בכתבות ענקיות מצולמות בחתונה של פנינה רוזנבלום או בבר מצווה של הפודל של אורלי ויינרמן.
למען האמת, רציתי לכתוב השבוע על כמה בני 80 פלוס שאונסים את נכדיהם או את ילדי השכנים ועושים בהם מעשים מגונים, רציתי לכתוב על מכת הרציחות האחרונה שבה המחסלים משחקים אותה צ'יקגו ולא שמים זין על המשטרה, חשבתי להיכנס בכמה עבריינים לפני הרשעתם שממשיכים לכהן בכנסת, בית המחוקקים, אפילו שהחוק לא בדיוק נר לרגליהם.
במחשבה שנייה, נמאס לי קצת מכתיבה באופן המקובל, ותוך כדי חשיבה מצאתי את עצמי מפזם בסגנון ראפ את הטקסט שרץ לי במוח, ואת רובו הצלחתי להקליד במחשב.
תסתכל לי בעיניים אדוני הנבחר -
אני אזרח קטן שמפחד מהמחר.
אני רוצה שתענה לי בלי לשקר -
לאן אתה בורח לאן ת'ממהר.
אדוני השר - אדוני הח"כ,
אתה האחראי כאן לכל הברדק.
לפני הבחירות אתה הגון וישר -
מספר לכולם כמה אתה מוכשר,
מביא תעודות מסמכים וקבלות
על פעילות חברתית וטוהר המידות.
(בלעג)
איזה מועמד, איזו חביבות -
איזו השכלה, איזו בהירות.
כמה
איזו הופעה - רואים שהוא חשוב.
ביום שאחרי - אדוני השר,
ביום שאחרי - אדוני הח"כ,
אתם הופכים צבעים - הכול הופך ברדק,
שוחד וסמים, זונות והימורים,
נשים משופדות, ילדים מוכים.
פדופילים אכזרים משתוללים ברחובות,
נרקומנים מודלקים שודדים זקנות,
אז איפה אתה אדוני השר...?
איפה אתה אדוני הח"כ...?
מי ייתן את הדין פה על הברדק.
נסיעות לחו"ל - חופשות ללא גבול,
תקציבי עתק למטרות ייעול,
רכב מהודר לכבוד השר,
עם שמירה אישית על גוש הבשר.
נטולי רגשות, חסרי רחמים,
במלונות פאר חמישה כוכבים -
עם אנשי עסקים עם זונות על רמה -
אתם עושים קומבינות - על חשבון המדינה.
הרחוב מעוצבן, הרחוב בדיכאון,
איך בחרנו שוב את האדם הלא נכון,
אנשים רעבים מחפשים עבודה,
גנרלים מוטרפים מחפשים מלחמה.
תקשורת מלקקת - מוכרת אשליות,
הציבור המטומטם קונה בכמויות.
אנשים ממותגים מסתובבים ברחובות,
אנשים מחוקים זרוקים על מדרכות.
כמעט כל הגברים נראים כמו נקבות,
כמעט כל הנשים נראות כמו זונות.
"מה קורה..? יש מצב...?
" פצצות על הגבות..."
"ביצים על הריסים"
השפה הפכה זונה אנשים כמו בהמות...
אלוהים בפנטהואז - במגדלי השמים,
זקן ועצוב כבר עושה במכנסיים,
נמאס לו לראות את הצאן המגעיל -
לאות מחאה על אפו שם עגיל.
אלוהים הקשיש עם עגיל וחשיש
לא רואה, לא שומע וכמעט לא מרגיש.
כמו דוד הזקן הוא הזמין בחורה,
שתשב בחיקו בימי הקרה.
ת'תפילות שעולות הוא מנפנף בידו,
תחינות ומחילות הוא מוחק בזקנו,
בימי החגים כשהרעש נורא,
הוא סוגר ת'חלון ומרביץ נחירה.
נחירה של קדוש היא אסון לפשוטים -
הים מתרומם נהרות גועשים,
המונים נסחפים, טובעים ומתים,
אבל זה לא מזיז שערה לאלוהים.
במגדלי השמים בפנטהוז ענק,
הוא זרוק ממוסטל - קצת נחנק קצת נשנק,
אלוהים הזקן כבר לא מה שהיה,
ונמאס לו מכל מה שפעם ברא.
במשקפת ענקית הוא רואה ת'עולם
משפיל את עיניו בוש ונכלם.
הוא פושט את ידיו הרפויות לצדדים,
וצועק למלאך שיפתח את הברזים,
תשטוף הלכלוך מעולם הצבועים
תשמיד ת'אדם ובעלי החיים -
תמחוק יערות ותפיל ההרים -
תייבש נהרות תעלים הימים -
תנקה את היקום וחסל את כולם -
נמאס לי לשלוט בעולם מחורבן.
פתאום זה קרה, ואיש לא הבין,
הים כמו נמחק, התייבשו הנחלים,
ההרים כמו קרסו, הערים נבלעו,
בני אדם וחיות נעלמו כמו לא היו.
בפנטהאוס ענקי, במגדלי השמים -
חייך אלוהים ושילב את הידיים,
בקול אבהי הוא מלמל בשפתיים,
"נגמר תפקידי אעצום ת'עיניים"
כך נגמר העולם, וזה רק בינתיים -
אולי יתעורר אלוהים, עוד שנה עוד שנתיים,
אם יהיה לו עצוב וירגיש שיעמום -
הוא ירים את ידיו ויבנה לו יקום.
נא להמתין לטעינת התגובות
