פז השמן
הוא היה גור זעיר, ג'ינג'י מתוק, שאחרי הסירוס שמן קצת, כמו כולם. אבל בניגוד לכל השאר הוא לא נעצר ב'קצת'. זהו סיפורו של פז, שנמצא בגיל חודש וחצי נטוש ומיובש על השביל • החתולאית
אין לי מושג למה. הוא היה גור זעיר, ג'ינג'י מתוק, ככל הגורים, ואחרי הסירוס שמן במקצת, כמו כולם. אבל בניגוד לכל השאר הוא לא נעצר ב'קצת'. כיום, בגיל שנתיים, משקלו תשעה ק"ג (להשוואה, המשקל הממוצע של חתולי הבית הוא 4.5 - 5 ק"ג). לפעמים נדמה לי שאורכו ורוחבו זהים. כלומר, למעשה זהו חתול כדורי.
ואגב כדור. חתול, כשזורקים לפניו כדור, רודף אחריו ואינו נח עד שהוא תופס אותו או משיג אותו בכל דרך. ופז? כשזורקים לו כדור הוא משתטח מיד על הצד ושולח ידיים, מנסה לעצור את הכדור כמו טובי השוערים שלנו. אבל לרוץ אחרי הכדור? הצחקתם אותו. בעצם, כשאני חושבת על זה, את רוב המשחקים הוא משחק בשכיבה.
בחדר האמבטיה יש חלון היוצא למרפסת השירות. החתולים אוהבים לעבור שם ― הם מדלגים מדופן האמבט אל הכיור, משם אל אדן החלון ומשם אל מרפסת השירות. ופז? בקושי רב הוא מעלה את משמניו אל הכיור ואל החלון, שם הוא נעצר ומתחיל לייילל בקולו הצרוד: "בואי תורידי אותי! נתקעתי פה! בואי!"
המשמנים האלה של פז ממש לא בריאים. בגללם הוא מוּעד לקשת רחבה של בעיות רפואיות, מסוּכּרת ועד כֶּשֶל-כליות. אבל איך משיתים משטר דיאטה על חתול אחד מני רבים? ועוד חתול מגזע dish washer?! אחד כזה שמחסל את הצלחת שלו בשיא המהירות ומייד ניגש לגנוב את האוכל מצלחות האחרים? יש מן החתולים שנכנעים לגודלו ופשוט זזים הצדה. אם לא, הוא מושיט את כפו הענקית ובעדינות רבה מושך את צלחת חברו אליו, ומחסל אותה בשבריר שנייה.
אז דיאטה כרגע אינה נראית באופק. אנחנו עובדים על זה, על נסיון למצוא לו דיאטה בלתי מורגשת. עד אז, למה למנוע ממנו את ההנאה הכי גדולה שלו?
פז הוא החתול הכי מתחבק ומתלטף שאני מכירה. בלילה הוא חייב להידחק כנגד הפרצוף שלי ― על הפרצוף שלי, אם תשאלו אותו, אבל גם חתולאים צריכים לנשום. אז הוא נצמד לי לאוזן, ואחת מכפותיו חייבת להיות מונחת על הלחי שלי או על הצוואר. אם הסתובבתי מתוך שינה, הוא קופץ מיד לצד החדש של פני. לפחות נדמה לו שהוא קופץ. למעשה הוא מזדחל, גורר את הבטן הענקית שלו על פני, ומתנחל בתנוחתו החביבה במקום החדש. חורף או קיץ, לי יש חתול צמוד. ולא סתם ― חתול נוחר!
כשהוא ישן בחברת חתולים אחרים, הוא נראה כמו מלכה בקן של טרמיטים והם לידו נראים כמו פועלי הקן הזעירים. גם אתם הוא ישן בחיבוק עז ― מה אפשר לומר, חתול חושני ביותר. יש לי פסל עץ של חתול, בעל גוף ענק וראש קטן. יום אחד ראיתי את פז יושב על המקרר, ומשהו בסצינה הזאת נראה לי מוכר. רצתי, הבאתי את פסל העץ והנחתי לצדו, וראו זה פלא ― תאומים! כנראה שיש בעולם לפחות עוד חתול אחד שמן כמוהו, זה ששימש השראה למי שפיסל את הפסל שלי.
טוב. צחקנו, נהנינו, אז בואו נשבית קצת את השמחה. תראו מה זה מזל של חתול.
את פז מצא שכן שלי, יוסף, והביאו אלי. הוא מצא את החתלתול יושב על השביל בשכונה, מיובש, ר-ז-ה, מלוכלך ואדיש לגמרי. גמור. הסתבר שהוא נקלע לחצר שיש בה כלבה, שהפחידה אותו די הרבה זמן בנביחותיה ושיתקה אותו למקומו, אך לא תקפה ממש. הוא נכנס להלם. מלכתחילה לא היה חסון וחזק, אז אחרי הפרשה הזו פשוט שקע בהלם וכבר לא היה אכפת לו משום דבר. בעלי הכלבה "ריחמו" עליו, והשליכו אותו אל השביל. חתול בן חודש וחצי! לא מים, לא אוכל, לא לחפש סידור רחום יותר ― יאללה, לשביל. שיסתדר לבד. כמו שהוא.
כמובן שלקחתי אותו מיד, טיפלתי בו והוא התאושש (ועוד איך התאושש…). למחרת שאל אותי יוסף "לא רצית את החתול שהבאתי לך?"
"מה?!" תמהתי, "למה לא רציתי? הוא אצלי בבית!"
"אה…"
מסתבר שלפז היה כנראה אח, דומה או זהה לו. מישהו ראה אותי לוקחת את פז, שם את אחיו בקופסה והניח אותה בכניסה שלי. יוסף חשב שהחתלתול בקופסה הוא פז, שהנחתי שם כי לא רציתי אותו (איך עלתה במוחו מחשבה כזאת?! אין לי מושג). מאחר שלא ידע מה לעשות עם החתול, לקח את הקופסה עם החתלתול האומלל שבתוכה, והניח ליד פח האשפה, סמוך לכביש. מה עלה בגורלו? מי יודע. סביר מאוד שאיננו אתנו עוד.
תאמרו "אז מה? המון חתולים נולדים ומתים כל יום". נכון. אבל זה בדיוק לב העניין! כל חתול חשוב! לכל חתול יש זכות לחיות, וכל חתול ראוי שיעזרו לו ככל שאפשר.
* הטור של החתולאית מפורסם מדי סופשבוע ב-nrg קהילות.
נא להמתין לטעינת התגובות
