אל תשליכני
בתי אבות רבים לא מאפשרים לקשישים לגדל את חיות המחמד שלהם - מדובר בפרידה לתמיד שמשפיעה לרעה על מצבם הבריאותי והנפשי. בקיץ הקרוב העניין עולה לדיון בכנסת
אפשר רק להניח כמה עצוב להיפרד מחיה אהובה שהופכת עם השנים לבת משפחה של ממש. אפשר רק להניח שגם לחיה עצמה הפרידה הזו אינה פשוטה. אבל לא כולם מוכנים להשלים עם החוק הזה. ח"כ ליה שמטוב מישראל ביתנו הניחה לאחרונה על שולחן הכנסת הצעת חוק שעיקרה לאפשר לקשישים להביא איתם לבתי אבות את חיות מחמד שלהם. במושב הקיץ אמורה הצעתה של ח"כ שמטוב לעלות לקריאה טרומית.
"אפשר למנות יותר יתרונות מחסרונות באחזקת חיית מחמד בגיל השלישי", קובעת הווטרינרית ד"ר סמדר טל, מנהלת המרכז הרפואי לחיות מחמד ברמת גן. "מחקרים מעידים כי קשר בין קשישים לחיות מחמד מפחית משמעותית דיכאון האופייני לגיל השלישי, שממנו סובלים (באופן בלתי מאובחן) כ-70 אחוז מאוכלוסייה זו", אומרת טל.
את יכולה לפרט את היתרונות האלה?
"הגברת תחושת הביטחון לקשיש. הקשיש מגייס כוחות לטפל בחיה ואינו שוקע בתוך עצמו. המגע, ליקוק הכלב או התחככות החתול חיוניים לתחושת הגוף. הערנות שלו גבוהה וחושיו ערים יותר, והוא מגיב למשמע נביחה, יללה או ציוץ. טיפול בחיית מחמד מפתח את הכושר הגופני, כי צריך להוציא את הכלב לטיולים, לסרק את החתול, להאכיל, להשקות ולנקות. זה גם מפתח קשרים חברתיים. כשהקשיש מסתובב בשכונה עם הכלב, הוא משמש לו'מתווך חברתי' ליצירת קשרים עם אנשים".
מחקרים רפואיים מלמדים כי ההימצאות בסביבת בעל חיים והטיפול בו מיטיבים עם הבריאות,
באופן כללי, לקשישים מתאימים יותר כלבים קטנים כמו פינצ'ר, טרייר, שנאוצר ננסי ודומיהם. אם הקשיש מעדיף דווקא חתולים, מומלץ לו לטפל בחתול רגוע. חתול סיאמי או פרסי הם דוגמה לחתולים נעימים. לעומת זאת, חתולי רחוב בעלי שלושה צבעים הם'לא נחמדים'. אוגרים וארנבים גם הם יכולים להיות חיות מחמד, אבל צריך לזכור שמדובר בחיות נשכניות ומלכלכות.
מה בנוגע למחלות?
"כלבים וחתולים עלולים להעביר מחלות ופטריות. גם ציפורים עלולות להיות נשאיות של מחלות שעלולות להדביק את הקשיש, ולכן יש לוודא שהקשיש אינו אלרגי לחיה ושהמערכת החיסונית שלו במצב סביר".
אחרי שמתגברים על התאמת סוג החיה לקשיש, יש לזכור כי טיפול ואחזקת חיית מחמד כרוך בהוצאות כספיות שוטפות. חלק מההוצאות הן חד פעמיות וחלק הן מחזוריות: עיקור, סירוס, חיסונים, אוכל, טיפולים רפואיים ועוד. ההוצאה השנתית הממוצעת על טיפול בחיית מחמד בישראל היא כ-600 שקל . יולי גת, מנכ"לית רשת "בית בכפר", בולטת בין מנהלי בתים לדיור מוגן. בחמישה מבתי הרשת שבניהולה מאפשרים לקשישים להמשיך לגדל את חיות המחמד שלהם. כך קורה שבבתים האלה יש כלבים, חתולים, כנרית (אמנם בכלוב), בעבר היה גם תוכי, ואחד הדיירים הוא חובב איגואנות והוא מגדל אותן בכלוב שבחדרו.
גת: "בני הגיל השלישי עסוקים בפרידות: פרידה ממקום עבודה, הילדים עזבו את הקן, פרידה מבן זוג שנפטר, והפרידה מהבית בעקבות המעבר לדיור המוגן. לכן לא רצינו לגזור עליהם פרידה גם מחיית המחמד שמעניקה להם דברים שאף פעילות וצוות מסור לא יוכלו לעולם לתת. יש קשישים שמוכנים להשתכן בדיור מוגן הרחק מילדיהם ומנכדיהם, ובלבד שיוכלו להביא איתם לשם את הכלב". גת מספרת עוד שבעקבות מחלת אחת הדיירות בשפעת, התגייסו אנשי הצוות להוציא את כלבתה לטיולים היומיים, אבל לאחר שהחלימה, החליטה האישה למסור את הכלבה לקרובת משפחה כי לא רצתה ליפול נטל על המטפלים.
"כעבור זמן קצר הבחינה העובדת הסוציאלית בירידה תלולה במצבה הנפשי של הקשישה, ומכיוון שכבר לא ניתן היה להחזיר את הכלבה שנמסרה, היא הלכה איתה לצער בעלי חיים ומשם היא חזרה עם כלבה חדשה, ועד מהרה היא התאוששה בצורה משמעותית".
לפני עשר שנים, כשאתי ובוב סיטרואן שקלו לעבור לדיור מוגן, הם נתקלו להפתעתם באטימות ובסירוב מוחלט מצד הנהלות בתי האבות כשביקשו לצרף גם את כלבתם זיפ. הבחירה ב"בית בכפר הדרים" הוכרעה בזכות העובדה שגם זיפ, כלבת הרועים הצרפתית שלהם, הפכה לדיירת.
לפני שלוש שנים מתה זיפ והלכה לגן עדן של כלבים, ולראשונה בחייהם המשיכו הסיטרואנים את חייהם ללא כלב. כשבוב, היום בן 82, חלה ונזקק לאשפוזים תכופים בבית החולים, היתה אתי בודדה. "הרגשתי שאני חייבת מישהו שיפיג את בדידותי, והיה לי ברור שהמישהו הזה יהיה כלב", מספרת אתי. "הכלב מישה הוא הנחמה שלי. זה נשמע מוזר לדבר כך כשבעלי איתי ואנחנו מאושרים, אבל הזקנה קופצת ואיתה מגיעה הבדידות. כשאני נכנסת לחדר ומישה קופץ עליי בשמחה, זו נחמה מקסימה. כל הדיירים בכפר מאוהבים בו, ניגשים אליי, מתעניינים בשלומי, משחקים ומלטפים את הכלב ומציעים להוציא אותו לטיולים".
לא קשה לך כשבעלך חולה גם לטפל בכלב?
"מישה צריך אותנו כפי שאנחנו צריכים אותו. כשמישה מבחין שבעלי עצוב ולחוץ, הוא מעודד אותו ומתרפק עליו. הוא עוזר לי לשמור על כושר גופני, לפחות פעם ביום אני יוצאת איתו לטיול רגלי למשך כשעה. הוא גורם לי אושר. הטיפול היומי בו קל מאוד, וגם הווטרינר גר לא רחוק מאיתנו. השליח מחנות החיות מביא את האוכל עד הבית והספרית לוקחת ומחזירה אותו כשהוא זקוק לתספורת".
כבר 15 שנים שבבית אבות "גלי האופרה" בתל אביב יכולים גם הדיירים הסיעודיים לגדל חיות מחמד בעזרתם של אנשי הצוות. "אני מאמינה בכוח הריפוי שיש בקשר של הקשיש עם החיה", אומרת המנהלת דפנה גולן-שמש, עובדת סוציאלית ותראפיסטית באמנויות. "הקשר עם חיית המחמד מחזיר לקשיש את טעם החיים. חיות המחמד מהוות קטליזטור לפעילויות ולחיוניות של הקשיש, ומכניסות הרבה חיים למקום הזה".
אחת הדיירות לשעבר, אישה ערירית, שסימן ההיכר שלה היה כלבת הפודל שישבה עליה תדיר כשהיא בכיסא גלגלים, היתה אומרת לצוות המטפלים שלה ש"הכלבה אלרגית לרצפה". " לפני מותה הבטחנו לה שנמשיך לדאוג לכלבה שלה", מספרת גולן-שמש. "אבל לאחר מותה הכלבה היתה אומללה, בכתה כל הזמן. בסופו של דבר היא מצאה בית חם אצל שני גברים שגידלו כלבים, שם היא חיה בטוב במשך שנה עד שמתה".
גולן-שמש עובדת עם בעלי חיים לרווחת האדם, והיא אחת הדוחפות הנמרצות של הפרויקט לשילובם של כלבים לעזרת חולי אלצהיימר ב"בית השמש מגדיאל" שבהוד השרון - בית אבות לחולי אלצהיימר. יחד איתה מקדם את הפרויקט במקום גם מאמן הכלבים יריב בן יוסף מהמרכז לכלבי שירות ותראפיה.
"כלבי האלצהיימר" ידועים ככלבים רגישים מאוד ומיומנים, שאומנו לסייע לחולה להתמצא במרחב. הכשרת "כלב אלצהיימר" מתחילה ב-5,000 שקל ויכולה להגיע גם ל-40 אלף שקל (תלוי בסוג הכלב), ואולי משום כך יש היום בישראל רק שבעה "כלבי אלצהיימר". ניתן להיעזר בכספי קרנות שמיועדים לכך, והוא פעיל לפחות עשר שנים.
"כלב האלצהיימר" מכיר את המסלולים שבהם הולך בעליו החולה, והוא יידע להשיבו הביתה או למקום האחרון שבו היה כשיזהה שהוא הלך לאיבוד.
הכלב מסוגל להתמצא גם במקומות שאינם מוכרים לו בארץ ובחו"ל. כך קרה לחולה אלצהיימר שנסע עם כלבתו לפריז. בבוקר הראשון הוא יצא מהמלון לקנות לחמניות, אבל לא מצא את דרכו חזרה. הכלבה זיהתה שהוא מבולבל והחזירה אותו למלון, היישר לחדרו בקומה הרביעית, למרות שהיתה זו הפעם הראשונה שלה שם.
הכלב מעניק תחושת יציבות לחולי האלצהיימר ודמנסיה, שמדווחים על אובדן שיווי משקל ופגיעה ממכשולים. חולים רבים דיווחו שהם נופלים פחות בזכות הכלב שמזהיר אותם מפני מכשולי הדרך. הכלב מאומן ללחוץ על כפתור המצוקה כשהוא מזהה שבעליו הקשיש מצוי במצב חירום. כך נוהגת כלבת האלצהיימר "בבית השמש במגדיאל" ולוחצת על כפתור המצוקה כשאחד החולים נופל או שרוי במצוקת נשימה.
במבי, כלבת השנאוצר של בני הזוג רמון מרמת גן, כבר הזעיקה כמה פעמים עזרה כשגרטה בת ה-78 איבדה את שיווי המשקל ונפלה. באמצעות הרגל היא לחצה על כפתור המצוקה, ולא הרפתה עד ששמעה את הצפצוף המודיע כי האות נקלט. כשהגיעה העזרה מצאו את במבי יושבת למראשותיה של גרטה השכובה על הרצפה.
בין החידושים האחרונים בתחום: אימון "כלבי אלצהיימר" להשמיע נביחה מיוחדת כשקשיש במצוקה. הנביחה מפעילה מערכת אלקטרונית ששולחת SMS ובאמצעות GPS מגיעה אליו העזרה. "כלבי האלצהיימר" שלא אחת מצילים חיים, תומכים בעקיפין גם בבני משפחה אחרים. גולןשמש מצטטת מתוך מחקרים הקובעים כי רמת המתח של משפחתו של חולה אלצהיימר גבוהה פי שישה מהלחץ הנפשי שבו שרויה משפחתו של חולה סיעודי רגיל. "הימצאותו של כלב עם חולה אלצהיימר מעניקה שקט נפשי למשפחה, שיודעת שאפשר לסמוך על הכלב הנאמן".
האם כל חולה אלצהיימר יכול להיעזר בכלב? ד"ר סמדר טל:"' כלבי אלצהיימר' מתאימים לשלב הראשון של המחלה, כשהחולה עדיין מתפקד, עדיין מתמצא ובעל יכולות קוגניטיביות, שמאפשרות לו לקיים חיים מלאים בלי להזדקק לעזרת מטפל צמוד, ולשמור גם על איכות החיים, להמשיך להתערות בחברה ללא חשש שיילך לאיבוד ".
נא להמתין לטעינת התגובות
