הקצין ש"ערק" לי-ם חוזר להשליט סדר בצפון
לפני חצי שנה ישב תנ"צ שמעון קורן במשרדו בבירה, והבין שאינו עומד בפני קידום. אך הסחרור במשטרה החזיר אותו ברגע לצפון הארץ, לתפקיד מפקד המחוז
קראדי דווקא האמין בקורן, ובמשך שנים ראה בו את אחד מאנשי סודו, אבל באותם ימים היה "צפוף" מאוד בצמרת המשטרה. שמות כמו דוד צור, מיקי לוי, יעקב גנות ואפילו קראדי עצמו ראו עצמם כחלק מהמערכת למשך קדנציה אחת לפחות, וקורן ידע אז שבגיל 53 יהיה לו קשה להגיע ל"ספק הניצבים" של המשטרה.
אולם מאז נרשמו במשטרה כמה רעידות אדמה. ועדת זיילר הביאה את קראדי להתפטר, מינוי גנות למפכ"ל לא צלח, אילן פרנקו סומן על-ידי זיילר ונמחק מרשימת המועמדים למפכ"לות, ופתאום, משום מקום, הגיע דודי כהן ומונה כמפכ"ל המשטרה.
לפתע נוצר "ואקום" גדול בצמרת המשטרה. הניצבים צור ולוי הלכו הביתה כועסים, בני קניאק הלך מרוצה לשב"ס ופינה עוד כיסא. במקביל, לכולם היה ברור שאצל דודי כהן, שמעון קורן יוקפץ מיד לדרגת ניצב.
בסביבתו של כהן סיפרו השבוע כי הוא רוצה תחתיו אנשים כדוגמת קורן. "שקטים ואמינים, כאלו שלא יתקעו לך סכין בגב ועוד מכירים את המושג 'אחריי' ומיישמים אותו", הסבירו אנשיו של כהן. ביום רביעי השבוע התייצב קורן, הפעם כבר כניצב, מול סגל הפיקוד של המחוז הצפוני. מי שהיה שם יכול היה להבחין, בקולו של קורן ובמראה פניו, עד כמה הוא נרגש מהמעמד.
כמה סמלי שהאירוע התרחש בדיוק ביום ירושלים - ביתו ומבצרו בעשור האחרון. קורן דיבר על הבמה בנצרת, אך הראש היה בבירה. ימי הפיגועים היומיומיים בירושלים של ראשית שנות ה-2000, הלילות ללא שינה מחשש שאישיות בכירה נוספת עלולה להירצח, בדומה למה שקרה לשר רחבעם זאבי, ואפילו סרט האימה באיצטדיון טדי בשבוע האחרון שלו כסגן-מפקד מחוז ירושלים - כל אלה ודאי חלפו בראשו.
ותיקי המחוז הצפוני ישבו מולו והתלחששו. הם התקשו להאמין שהקצין החרוץ והגמלוני, שערק מהצפון לירושלים לפני עשור, חוזר ללשכה בנצרת כמפקדם ומוכתר רשמית כמנצח הגדול של סבב המינויים האחרון.
עם מינוי קורן קפצו כמה קצינים בצפון וניסו לשכנע שהאיש לא מתאים לתפקיד, בתירוץ הידוע ש"הוא לא מהצפון", החוזר על עצמו בכל פעם שקצין בכיר מהמרכז או מירושלים מתמנה
באמצע שנות ה-80 התגלה קורן על-ידי קצין צעיר ומבטיח מנצרת-עילית בשם יעקב גנות (לימים נציב השב"ס - א.ל). גנות ראה בקורן בן טיפוחיו. גם הוא, כמו דודי כהן, אהב את תכונת הנאמנות של קורן ואת אהבתו הגדולה למשטרה. קורן מונה למפקדה הראשון של יחידת יס"מ גליל ומיד זכה מחבריו לכינוי "הבייבי של גנות".
הוא חרש את הגליל והגולן ולא פספס אף אירוע פלילי: כהרגלו, תמיד ראשון, עם מגאפון ביד האחת ומכשיר קשר בשנייה. הוא התגורר בנהריה וראה אז את המחוז הצפוני כמגרש הביתי שלו. קורן מונה למפקד מתנ"א צפון וגם כמפקד תחנת גולן, ובכל התפקידים הצטיין - אך תמיד נשאר בצל מפקדיו.
קצין בכיר במחוז, ששירת עם קורן בימיו במרחב גליל, סיפר השבוע ש"שמעון היה כל הזמן בצל של גנות, שאהב אותו כמו בן. היה שלב שמפקדי מרחבים התעמתו ביניהם מי ייקח אליו את שמעון, וכולם ייעדו לו את תפקיד קצין האג"ם. עד היום כולם אומרים שאין שני לו כקצין אג"ם מחוזי.
"כל מפקד ידע אז ששמעון לא יפיל אותו ולא יחתור תחתיו, וגם ייתן לו שקט כאיש עבודה מצוין. בשלב מסוים הוא קיבל מהחברים את הכינוי 'הבולדוזר', גם בגלל הגודל הפיזי שלו וגם בגלל המהפיכות שעשה בכל מקום שהגיע אליו".
אבל אז, בערך לפני עשור, כשהוא כבר בן 43 ובסך הכל סגן-ניצב אפור ואלמוני, הגיעה התפנית בחייו המקצועיים. לקורן הוצע תפקיד באגף המבצעים במטה הארצי בירושלים, והוא לקח סיכון ועקר עם המשפחה והילדים מנהריה הצפונית לבירה. בראייה לאחור זו היתה ההחלטה הטובה והחשובה ביותר בקריירה שלו. השבוע, על הבמה במפקדה בנצרת, אמר קורן בחיוך ביישני: "עם כל הצניעות, נקראתי למקומות אחרים בשביל לחזק אותם".
בירושלים סומן קורן בתוך זמן קצר כאיש שטח מצטיין וכקצין נאמן ויסודי. רגע לפני חגיגות המילניום נשלח על-ידי המטה הארצי לספרד ולארצות-הברית, כנציג המשטרה ששוגר לתכנן את בואו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני. אחרי שהביקור הוכתר בהצלחה, החלו ללחוש את שמו של קורן גם באזני שרים בכירים בממשלה. אפילו בוותיקן ברומא החמיאו לו.
ואם בצפון הוא היה ה"בייבי של גנות", בירושלים היה קורן, לדברי קצינים שעבדו עימו, "הבן המועדף של מיקי לוי". ההוכחה לאהבה הגדולה של ניצב לוי לקורן מתבטאת היטב בסיפור הבא.
באמצע שנת 2002 החליטו השר לבטחון פנים דאז, עוזי לנדאו, והמפכ"ל דאז, שלמה אהרונישקי, למנות את תת-ניצב עטאף דגש לסגנו של לוי במחוז ירושלים. לוי זעם על ההחלטה ולא הסתיר את רצונו לראות את קורן, שהיה באותם ימים קצין האג"ם שלו בירושלים, כסגנו ויד ימינו. בינו ובין לוי, שהיה אז פופולרי בציבור ובתקשורת הרבה יותר מלנדאו ואהרונישקי, נרשמה מתיחות גדולה והלשכות כמעט שהפסיקו להתקשר ביניהן.
לוי לא ויתר לממונים עליו, אך לבסוף הוחלט שתת-ניצב דני חן ימונה לסגנו, וקורן יעלה לדרגת תת-ניצב וימונה למפקד מרחב מוריה, תחת מחוזו של לוי. בפועל, לוי וקורן ניהלו את ירושלים והחשוב ביותר – נותרו קרובים האחד לשני.
בכל אירוע גדול בבירה, ובעיקר בפיגועים, נראו השניים מעל מסכי הטלוויזיה, כתף אל כתף, מפנים את הסקרנים ומסייעים לפנות פצועים. גם אז קורן נראה תמיד חמוש במגאפון ובמכשיר קשר, מבצע את העבודה השחורה בשקט אופייני.
מאז שמונה קורן כממ"ז צפון, הפיצו כמה "נשמות טובות" במשטרה שמועה כאילו המפכ"ל דודי כהן קידם את קורן כדי "להיות בסדר" עם מיקי לוי, שאמור היה להתמנות לסמפכ"ל, אך לבסוף החליט לפרוש מהשירות.
השבוע בנצרת עשה המפכ"ל כהן סוף לחרושת השמועות בעניין מינוי קורן, כאשר אמר כי "המינוי של שמעון קורן הוא מינוי אישי שלי, בלי התערבויות חיצוניות". קורן שמע והיה מרוצה. הקנטרנים מסביב שמעו והבינו שלמפקד החדש יש גב גדול מכהן.
בשלוש השנים האחרונות שימש קורן כסגנו ויד ימינו של ניצב אילן פרנקו. גם בקדנציה הזו זכורה יותר מכל התמונה של פרנקו בחזית, מול המיקרופונים והצלמים, ובצד ניצב הסגן הנאמן, קורן גדול הגוף, מבויש, מסתתר מהמצלמות וממשיך לנווט את השוטרים באמצעות מכשיר הקשר והמגאפון.
בקדנציה האחרונה הרעיף פרנקו על קורן מחמאות ושבחים בלי סוף בפני השר אבי דיכטר ובפני דודי כהן וקראדי, והיה למעשה זה שסלל את דרכו ללשכה בנצרת. השבוע, בטקס חגיגי לכניסתו לתפקיד, אמר קורן: "ירושלים העניקה לי הרבה כאדם וקצין משטרה, אבל אני נטוע באדמת הצפון והמחוז הצפוני. המינוי הוא בשבילי סגירת מעגל אישי ומקצועי", אמר.
אחת הסיבות לכך שקורן נחשב לכל כך אהוב על הרשימה הארוכה של הקצינים שהוזכרה, היא הקשר המיוחד שלו עם המגזר הערבי. קורן הכיר את ראשי המגזר עוד בימיו כמפקד יס"מ גליל, היחידה הכי פחות אהודה על ערביי הצפון. הוא רקם קשרים עם ראשי הדרוזים והבדואים, אך יותר מכל היו זקוקים לו הניצבים השונים בשל יחסי האמון שרכש עם אנשי הפלגים השונים בתנועה האיסלמית.
בקיץ האחרון, שיחה קצרה שלו בארבע עיניים עם סגן יו"ר הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, השייח' כאמל חטיב, הביאה לכך שהפגנה של התנועה בירושלים עברה בשקט, ללא אירועים חריגים ועצורים. בשב"כ ובמטה הארצי כבר שרטטו תרחישי אימה, אבל קורן אמר לפרנקו וקראדי: "תהיו רגועים, השייח' נתן לי את המילה שלו".
קצין בכיר במשטרה סיפר השבוע על היחס המיוחד בין קורן לציבור הערבי. "שמעון מדבר בשקט, לא צועק ולא מתרגז מהר, והערבים אוהבים אנשים שמשדרים שקט וכבוד", אמר. "עד היום, בשיחות סגורות של ניצבים לשעבר, מזכירים כמה פעמים שלחו אותו בשקט המפכ"לים השונים לאורך השנים להרגיע חמולות שרתחו על מעשים של שוטרים, וכבר התכוננו לצאת למהומות. יש כמה ניצבים שחייבים לו את הקריירה שלהם".
בינתיים קורן שומר על פרופיל תקשורתי נמוך, וטרם נאות להתראיין ולעמוד מול שאלות קשות של כתבים. "הוא לא רוצה לעשות טעויות ולא רוצה לצאת בהצהרות, או להיות חובבן שמדבר לפני שהוא לומד את המחוז", אמר אחד ממקורביו. "בקרוב הוא יגדיר את נהלי העבודה וגם יתראיין".
לרגל חזרתו לצפון שב קורן, יחד עם אשתו וילדיהם, להתגורר בנהריה, שהפכה מאז עזיבתו לבירת הפשע של הצפון. אחת ממשימותיו הראשונות היא להשיב את השקט לעיר, שהשלכות רימונים ויריות הפכו לשגרה ברחובותיה. קורן, שבמשך שנים עמד בצילם של קצינים פופולרים שטיפחו קשרים טובים עם התקשורת, יצטרך כעת להתרגל לעמוד בחזית ולתת תשובות.
נא להמתין לטעינת התגובות
