נדבקים
אראל סג"ל שואב השראה ממיליונר דרום אפריקני שהודבק לכסא הספינינג, מהמנהיג האוזבקי מהמאה ה-14 טימור לנג, מהארכיאולוג הגאון פלינדרס פיטרי וגם מאולמרט ומבורג. בעיקר הוא מרגיש שמצבנו דומה לזה של מי שנכנס לחדר ברגע שבו סיימו לספר בדיחה
השודדים רוקנו את הבית, השחיתו כל שניתן ולבסוף קינחו בלגימת הוויסקי היקר שלו. אפשר להניח כי בניגוד למשתתפי כיתות הספינינג, לוון דוונטר לא היה חשק לפדל. כמה שעות מאוחר יותר מצאה אותו חברתו. בעיד תון מיוהנסבורג לא נכתב כמה זמן לקח להסיר את מושב האופניים מהתחת שלו.
אצלנו זה הפוך. הקורבנות הם אנחנו, ואלה למעלה עם חוש ההומור המעוות דבוקים לכיסא.
למרות שבאופן עקרוני אני מתנגד לסקסולוגיה, ולסקסולוגים בריטים בפרט, אחרוג ממנהגי ואצטט את הבלוק לואיס, הסקסולוג הבריטי הנודע, שאמר: "המקום שבו אופטימיזם הכי פורח הוא בתי החולים לחולי נפש." קשה להיות אופטימי בהווה שלנו מבלי להיחשב משוגע.
אני ישן, אני קם, אני פותח חדשות ואני מרגיש שבמציאות הנוכחית, עם ראש הממשלה הקיים, אנחנו נדמים למישהו שנכנס לחדר בדיוק כשמסיימים לספר בדיחה. שומעים את הפאנץ' ליין אבל לא מבינים אותו. צוחקים עם כולם בגלל האינרציה. רק שבמקרה הזה הבדיחה על חשבוננו. הנה, רק השבוע דרשו פרקליטי ראש הממשלה לחקור את המבקר. על ועדת וינוגרד, שאותה מינה בעצמו, היתה לאולמרט ביקורת - הם לא פרסמו את הדברים החיוביים
מי יודע, אולי מחר הוא יורה למזוז לעצור את רות גביזון. אולמרט לא מתעייף לעייף אותנו, קרי את העם השבור, הרצוץ והמיואש ובעיקר המשועמם. כי אם יש תובנה אחת שמקיאוולי קשישא היה נוטל מאולמרט הרי שהיא שיעמום כאמצעי שלטוני. אולמרט פשוט מרדים אותנו, זו הטקטיקה שלו. לאיש יש כריזמה של קולרבי, אין לו חזון או אג'נדה מכל סוג שהוא, כל מילה המתארת מהות רחוקה ממנו כמזרח ממערב. אולמרט פשוט שורד מיום ליום באמצעות הפחד של הדבוקים לכיסאות להיפרד ממושבם הנוח שבכנסת ומשנאת התקד שורת לנתניהו. אני מפהק כשאני כותב עליו. בקובץ חוקי מרפי המורחבים קבע מישהו שהאינסוף הוא עורך דין הממתין לעורך דין. אנחנו שם.
בין הקברים בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון מצויה מצבה מיוחדת במינה. אבן בודדה שבחלקה העליון חרוט אנך, סמל הנצח המצרי. מתחת לאנך חרוט השם "סר פלינדרס פיטרי" ותו לא.
פיטרי, מאבות הארכיאולוגיה המודרנית ומראשוני החוקרים של ארכיאולוגיה ארץ ישראלית, זכה בד1896 להישג בעל חשיבות שאין לה שיעור. הוא גילה בקבר פרעה מפתח שבמקדש תבאי במצרים את "מצבת ישראל" או "אסטלת ישראל" - מצבת ניצחון של פרעה מרנפתח שבה מוזכר השם "ישראל" - האזכור הקדום ביותר מחוץ לתנ"ך. "ישראל הושם (מהשורש שמ"מ – חוסל) אין לו זרע," נכתב בכתב החרטומים.
פיטרי היה חתיכת גאון, הוא ידע לכתוב בשתי ידיים שתי שפות בו זמנית. לפיכך, כשנפטר ב- '42 בישראל המנדטורית, ביקשה אשתו שבאמצעות ניתוח מוחו יתגלה סוד גאוניותו. בהתייעצות עם רופאו האישי הוחלט לקבור את גופו בישראל ואת ראשו לשלוח לאקדמיה המלכותית למדעים בלונדון. וכך היה. גופו נקבר על הר ציון, ואילו ראשו נשלח אחר כבוד לונדונה. כיוון שהדבר היה בעיצומה של מלחמה, והדואר פעל תחת איומי רומל, אבד ראשו של פיטרי באנדרלמוסיה ששררה ולא נמצא עד עצם היום הזה. יש הטוענים שקללה כזו נפלה עלינו: יש גוף - אין ראש.
לכשפוקדים אותי נדודי שינה אני משחק טטריס בטלפון הנייד שלי. יש משהו מאוד מרגיע ביכולת לסדר את הצורות הגיאומטריות בשורות שמתמוססות.
לעניות דעתי, ממציא הטטריס היה כנראה טימור או טימור לנג, אבי האומה האוזבקית שחי במאה ה-.14 קרוב לודאי שרעיון המשחק עלה בשעה שהורה טימור לכרות את ראשיהם של 5,000 חיילים טורקים ולהרכיב מהם פירמידות מסוגים שונים עד שנחה עליו דעתו. אין ספק שהאיש היה אחד השליטים בעלי הרקורד הכי מפוקפק בהיסטוריה. תחביבו העיקרי היה מוות על אופניו השונים. הוא כבש את מוסקבה, הביס את המונגולים, הותיר אחריו בהודו שובל ערים חרבות וגופות מרקיבות.
כשהגיע לאימפריה העותמאנית איבד את הרסן לחלוטין. באנטוליה הורה להכניס 2,000 אסירים למבנה לבנים פתוח ואז ציווה לאטום עליהם את הפתח ולקברם חיים. בבגדד טבח רבבות נשים וילדים ומספרים שתבע מכל אחד מחייליו לשוב כשבידיו לפחות שני ראשים כרותים מוצגים לראווה. בסוף הוא מת משפעת.
אפשר לומר על האיש הרבה דברים רעים, מה שכן, משעמם לא היה אצלו. יכולת לשנוא את הבנאדם כמו שצריך, בלי להתנצל. בימים ההם שליטים שנואים לא התעסקו בנדל"ן מפוקפק. שלדים בארון היו אשכרה שלדים בארון.
לפני מספר ימים דחה בית הדין האזורי לעבודה בירושלים את תביעתו של האזרח הצרפתי אברום בורג, יושב ראש הסוכנות היהודית לשעבר (95' - 99') מיסייה דה בורג דרש כי הסוכנות תמשיך להעמיד לרשותו נהג צמוד ותשתתף בהוצאות הרכב שלו. בבית הדין נחשף כי הסוכנות העמידה לרשותו נהג שעלות שכרו היתה יותר מ-22 אלף שקל בחודש.
בהחלטת השופטת שרה שדיאור נאמר כי "בורג לא חשף בבקשתו את כל העובדות הרלוונטיות. המבקש לא ציין בבקשתו את העובדה שאין עליה מחלוקת שהסוכנות אינה הגורם העיקרי וממילא אינה הגורם העיקרי היחיד אשר מממן את החזקת הרכב שלו, אלא שיש לו השתתפות ניכרת בעלות הרכב מכנסת ישראל, בשל היותו יושב ראש הכנסת לשעבר. כך גם לא פירט בבקשה ובתצהיר את עלויות הנהג הצמוד ואת העובדה שהוא עושה שימוש ברכב גם לצורכי עסקיו הפרטיים."
בזמן הגירוש מגוש קטיף ישבתי לצדו של מר בורג בתוכנית הטלוויזיה של ניסים משעל. לאחר שדיברתי הביט בי בורג במבט ארוגנטי ונוטף בוז, ובקולו המונוטוני שחרר קלישאות צפויות, קרי השמאלני הרהוט נושא קול השפיות. לא התרגשתי. מאז ומתמיד הצטייר בורג בעיני כאדם נפוח המלא וגדוש בעצמו. ואני מתוך עיקרון צורך רק את הנפיחות הפרטיות שלי, וגם אותן אני מקפיד לצרוך מתחת לשמיכה. מאידך, אני חייב להודות שגם אני הייתי שבוי במוסכמת תדמיתו הציבורית כפוליטיקאי ישר דרך ובעל עקרונות.
העובדה שמר בורג, ששימש כיושב ראש הסוכנות היהודית וכיושב ראש הכד נסת, טורח ומוציא דרכון זר, היא בעלת משמעות מטאפורית. עוד סימן לריקבון ההנהגה הפוליטית והצדקה נוספת לתחושת הייאוש המתחזקת.
אם יושב ראש הסוכנות לשעבר, האיש העומד בראש המערכת האמונה להעלות יהודים לישראל, משיג לעצמו דרכון זר (באמצעות אשתו) - מה יגידו אזובי הקיר? ואילו התביעה שנדחתה לחייב את הסוכנות היהודית לממן את שכר נהגו הפרטי מוכיחה שהעיקרון העיקרי של מר בורג הוא עזות מצח בלתי נתפשת וחוש הומור משובח. עוד בדיחה על חשבוננו.
נא להמתין לטעינת התגובות
