שבט לוי - צבאות ה'
"לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה' חילו". הרב ברנדס על בני שבט לוי. פרשת במדבר
עם הלויים, תופסים בספר זה גם שאר המנהיגים, הנשיאים וזקני העדה, מקום חשוב. הללו נזכרים במפקדים, בקרבנות חנוכת המקדש, במינוי השופטים בפרשת בהעלתך, בפרשת שלח כמרגלים שנכשלו, בפרשת קרח - בפרשיית מטה אהרן, במלחמת מדין ובפרשיות חלוקת הנחלות.
בעוד ספר ויקרא עסק בתאור מערכת הקדושה של עם ישראל. מתאר ספר במדבר את מערכת ההנהגה שמסביב לקודש, מערכות החולין של העם. על הישגיהם וכשלונותיהם, הסיכויים והסכנות. הלויים נמצאים בתווך, בין הקודש לבין החול. מצד אחד, הם "נתונים לה' לעבוד את עבודת אהל מועד". מצד שני, אין קדושתם כקדושת הכהנים, לא נאמרו בהם הלכות מיוחדות המחייבות על שמירת קדושה וטהרה שונה מזו של שאר ישראל.
תפקידם כפול: מצד אחד, "והבדלת את הלויים מתוך בני ישראל והיו לי הלויים". מצד שני, "ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבוד את עבודת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל". כלומר, הלויים מובדלים מתוך בני ישראל ומשרתים במקדש, לצד הכהנים, אך מאידך גיסא הם מעין "נציגים" של בני ישראל, חלק מתוכם, בתוך המקדש, ולא לגמרי מובדלים לקודש כמו הכהנים.
התפקיד העיקרי של הלויים הוא לשמור את משמרת הקודש. צרוף המושגים "לעבוד" ו"לשמור", המופיע פעמים אחדות בתאורי תפקיד הלויים, מזכיר את הצווי לאדם הראשון בגן עדן: לעבדה ולשמרה. נראה, שעיקר עבודתם הוא בתפקיד שאופיו שמירה. לאו דווקא במובן הבטחוני של המושג, אלא כמעגל המקיף את הכהנים והקודש הפנימי, וממלא תפקידים המאפשרים לקודש להשמר בטהרת קדושתו. המטלה העיקרית המתוארת בספר במדבר כחובתם של הלויים היא חובת נשיאת המשכן וכליו בעת מסע המחנות. כאשר נסתיים המסע המדבר והוקם מקדש עולמים, נתמעט לכאורה תפקידם של הלויים. במקדש, היו הם שומרים ושוערים, וגם משוררים ומנגנים. אולם, עיקרו של התפקיד המתואר בפרשת במדבר ונשא, נשיאת המשכן וכליו על כל הזהירות, הכבוד והסיכון המשתמעים מכך - בטלו.
לכאורה יש לתמוה, שפרשה גדולה זו המתארת תפקידי הלויים לא היתה מיועדת אלא לשעתה, לזמן המסע במדבר. אמנם נראה, שלא זה היה עיקר תפקידם.
הרמב'ם, מבאר את תפקידם של בני לוי כך: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן,
הרמב'ם מסתמך על הפסוק בברכת משה, כדי להראות שהתפקיד העיקרי והמשמעותי של הלויים איננו דוקא במקדש, אלא ברחבי המדינה: "להורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים". לפי דבריו צריך לומר, שכל התאור המעשי של הלויים כנושאים ושומרים, מכיל גם משמעות סמלית, ומעבר לתפקיד הנשיאה והשמירה על החומר - המשכן, המקדש, הכלים - יש להם תפקיד רוחני של שמירת קדשי האומה. נשיאת ארון הברית שבו לוחות העדות היא ביטוי מעשי המסמל את התוכן המהותי של תפקידם - האחריות על הרבצת תורה ושמירתה בישראל.
על זה מוסיף הרמב'ם ואומר: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל, לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו, לדעה את ה' ... הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים". מכאן משמע, שהמטלה שהוטלה על בני לוי לא ניתנה רק להם, וגם אחרים יכולים להשתתף בנשיאת הארון, אם כי לא ארון הברית הגשמי, אלא תכנו הרוחני.
בדור המדבר, הוחלפו הבכורות, שהיו מיועדים להיות משרתי ה', בלויים. את המנין העודף פדו, ומאז ועד עתה יש לפדות את הבכורות ולתת דמי הפדיון לכהנים.
זה מוסיף הרמב'ם ואומר: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל, לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו, לדעה את ה' ... הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים". מכאן משמע, שהמטלה שהוטלה על בני לוי לא ניתנה רק להם, וגם אחרים יכולים להשתתף בנשיאת הארון, אם כי לא ארון הברית הגשמי, אלא תכנו הרוחני.
בדור המדבר, הוחלפו הבכורות, שהיו מיועדים להיות משרתי ה', בלויים. את המנין העודף פדו, ומאז ועד עתה יש לפדות את הבכורות ולתת דמי הפדיון לכהנים.
למעשה, התרחש מאז החורבן ועד ימינו תהליך דומה. הלויים, אינם עוד משרתי ה' ושומרי משמרתו. בעצם, מעמדם נתמעט עוד בימי הבית. כיום בודאי, רבים מהם לא רק שאינם "משרתי המקדש" אלא שגם אינם משתייכים לקהל שומרי המצוות. את מקומם של הלויים בתפקיד "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" ממלאים אנשים שונים, לאו דווקא משבט לוי, אשר "נדבה רוחם והבינם מדעם להבדל, לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו, לדעה את ה'".
אלו הם הרבנים, הדיינים, המורים והמדריכים, שנטלו על עצמם, במידה זו או אחרת, לשאת בעול. יתכן שאפשר לומר יותר מזה, כיום, במצב הנוכחי של עם ישראל, כל אלו שבשם "שומרי מצוות" יכונו, הם בעצם הלויים של הדור. (אין הכוונה לתואר "דתיים" או "חרדים", שהוא תאור של קבוצה חברתית, שבתוכה לפעמים אפשר למצוא גם מי שרחוקים מנשיאה באחריות לקודשי האומה).
הם - שומרי משמרת הקודש - נושאי המשכן, הם האחראים להוליך את קדשי ישראל בתוך המדבר שמסביב, לשמור את משמרתם, לייצג את כלל האומה ו"לכפר על בני ישראל". זו מטלה גדולה, שבני לוי נטלו על עצמם עוד בחטא העגל, והיא נמשכת והולכת על ידי נדיבי לב שבכל דור ודור, עד לבנין ירושלים והמקדש, עם השבת כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם.
הרב ד"ר יהודה ברנדס, הוא ראש בית המדרש במכללת רוברט מ' ברן, בית מורשה בירושלים. מחבר הספר "אגדה למעשה – עיונים בסוגיות משפחה, חברה ועבודת השם", בהוצאת בית מורשה
נא להמתין לטעינת התגובות
