ג'רבה- קהילת קודש למתקדמים
בן דרור ימיני טס לג'רבה, יחד עם 2,000 ישראלים כדי לחגוג את ל"ג בעומר במסכת ענק. 8,000 מיהודי צרפת הגיעו לאירוע, 1,000 מיהודי טוניס ומאות מוסלמים
וכל אלה היו חלק מה"זיירה," הילולת ל"ג בעומר שהתקיימה שלשום בג'רבה שבטוניסיה. כ8,000- הגיעו מצרפת, כ2,000- מישראל, כ1,000- יהודים שחיים במקום, ואליהם מתווספים לחגיגה גם מאות מוסלמים. כולם שותפים לעלייה לרגל ל"אל-גריבה" ")המתבודדת" בערבית או "המופלאה.("
אגדות נקשרו בשמה ובדמותה. מספרים שהיא עלתה בלהבות. מספרים שהיא הביאה איתה דלת ואבן מבית המקדש בירושלים. והאבן מצויה במרכז בית הכנסת שהוקם במקום. נשים רבות מגיעות כדי לבקש בקשות. זה הכותל של ג'רבה, של יהדות טוניסיה ושל אלפים אחרים המצטרפים לאמונה. הבקשה נכתבת על ביצה שמונחת ליד האבן הקדושה. הנרות הרבים מחממים את הביצה שהונחה, ויש מי שאוכל אותה כדי לסייע במימוש הבקשה.
האמונה היהודית הפכה לעממית. גם מוסלמים ונוצרים מאמינים בכוחה של "אל-גריבה" לחולל נסים. התוצאה מרהיבה. הילולה שחוצה גבולות של זהות דתית או לאומית. הרוב יהודים. אבל כל הבא, ברוך הבא. איש חב"ד משכנע רבים להניח תפילין, ולצדו צעירות מצרפת ומישראל. רבות מהן בלבוש ליברלי, לעתים אפילו חושפני. איש אינו מעיר להן. איש אינו חושב שמשהו כאן לא ראוי. איש באמונתו ובלבושו יחיה. עבדקנים לצד חתיכות, חרדיות לצד מוסלמיות.
ההילולה נערכה בחסות אבטחה כבדה ובעידוד ממשלת טוניסיה. שר התיירות הטוניסאי טיג'אני חדד, איש מרשים, דובר שפות רבות, עבר מריכוז לריכוז של החוגגים הרבים, גם בבתי המלון, כדי להעביר מסר של גיבוי. למה אתם משקיעים כל כך הרבה באירוע הזה, הוא נשאל. אין לנו שום אינטרס כלכלי, הוא ענה. הרי מדובר ב10,000- תיירים בשנה שמגיעים לאירוע, לעומת יותר משישה מיליון תיירים שמגיעים בכל שנה לטוניסיה. אבל באירוע הזה אנחנו משקיעים, הוא הוסיף, כדי לקדם הבנה וסובלנות. אנחנו רוצים להראות לעולם מודל אחר של יחסים בין הדתות. גם הציניקנים שבין העיתונאים (שניים מישראל) הפכו למשוכנעים.
בימים שהיינו שם, בהזמנת ממשלת טוניסיה, ביקרנו אצל יהודי המקום. 1,000 מתוך כ150- אלף תושבים. כולם דתיים. הם הולכים לבתי הספר הממשלתיים, אך יש להם גם רשת של בתי ספר ללימוד עברית ויהדות. הם נוסעים לישראל ולצרפת כרצונם. הצעירים לומדים עברית. המבוגרים דוברים את השפה על בוריה. הם מתעקשים שאין שום מתיחות עם השכנים המוסלמים. אם אפשר ללמוד משהו ממראה עיניים, אז אין להם סיבה לשקר. הרי הם בוחרים להישאר במקום מרצונם.
במסגרת לימודי החובה, היהודים לומדים עם שאר התלמידים, באותן הכיתות. ביקרנו באחד מבתי הספר. אין הפרדה. החוק הטוניסאי אוסר סממנים דתיים, רעלות כמו כיפות, כך שהתלמידים משאירים את הכיפה בתיק. בסיום הלימודים הכיפה חוזרת לראש. הפרדה מוחלטת בין דת למדינה. למעשה, מדובר בהרבה יותר. טוניסיה מטפלת ביד קשה בכל התעוררות של האיסלאם הקיצוני. זו מדינה שמחוללת מהפכה בתחום
בהילולה עצמה, סביב שולחנות עמוסים, היה קשה לדעת מיהו מי. יהודים ומוסלמים. אחוות עמים. לישראלים רבים שהיו שם לא היה מושג שחלק מהיושבים לידם כלל אינם יהודים. "איך אתה מרגיש עם העירוב הזה?", שאלתי את חבר הכנסת דוד טל, קדימה, לשעבר ש"ס, שהשתתף גם הוא בחגיגה. "מצוין", הוא אמר. כיהודי ממוצא טוניסאי, יש לו רק דברים טובים לספר על העבר המשותף. יש אפילו שני מנהיגים בולטים, סידי מחרז ומונסף ביי, שהיטיבו עם היהודים. ההיסטוריון קלוד סיטבון שהיה גם הוא אורח של ממשלת טוניסיה, מספר שמחרז איפשר ליהודים לגור ב"חרה," שהוא מעין גטו פתוח, השונה מהגטו הסגור בסגנון המזרח-אירופי. מונסף, השליט בתקופת שלטון וישי, הגן על היהודים מפני כל פגיעה בתקופה שהנאצים שהו במדינה. השניים הפכו ליקירי יהודי טוניס.
לפני חמש שנים נראו הדברים קצת אחרת. ב15- באפריל ,2002 כשבועיים לפני הילולת ל"ג בעומר, בוצע פיגוע של אל-קאעידה בבית הכנסת היהודי העתיק בג'רבה. משאית עם בלוני גז התפוצצה במקום. שוטר מקומי ושלושה תיירים גרמנים נהרגו, וכן נהג המשאית. עברו כמה ימים עד שהתברר שמדובר בפיגוע טרור. אלפים ביטלו את בואם לג'רבה. התיירות לטוניסיה נפגעה. הממשלה אימצה מדיניות חדשה של יד קשה. יש הטוענים שקשה מאוד. התוצאות מדברות בעד עצמן. התיירים חזרו למדינה, וכמות הנכנסים כבר עברה את התקופה שלפני הפיגוע. גם היהודים מרגישים הרבה יותר בטוחים.
עופר ברונשטיין, בן למשפחה שהתגלגלה מרוסיה לישראל, משם לטוניסיה, וחזרה לישראל, מוקיר את המודל הטוניסאי. הוא משמש כמנהל בית ישראל-ספרד הפועל בחסות שר החוץ הספרדי, וכן נשיא פורום בינלאומי לשלום. הוא מעביר את זמנו בין מדריד לישראל, אך מבקר פעמים רבות בטוניסיה. הוא היה בין הגורמים שטרחו על ביקור הישראלים בג'רבה.
בארוחת צהריים עם שר התיירות הטוניסאי עלו רעיונות על המשך שיתוף הפעולה. השיחה עברה לפסים פוליטיים. לדעתו, טוניסיה יכולה למלא תפקיד חשוב בכל הקשור ליוזמה הערבית, דווקא משום שהיא מציגה מודל של פתיחות, מתינות ונרמול יחסים עם ישראל. ואכן, בקרוב, כך הוא מבטיח, צפויות פגישות מעניינות בין מקבלי החלטות ומעצבי דעת קהל, מישראל ומטוניסיה. המטרה: לקדם את היחסים בין ישראל למדינות ערב.
הביקור בטוניסיה גם כלל מפגשים עם אינטלקטואלים. במקביל, מתקיימת בימים אלה בעיר הבירה טוניס ועידה בנושא מפגש בין דתות לתרבויות. הגישה מרעננת. אין החרמה של ישראלים. ברונשטיין הוא אחד הדוברים בוועידה. יש נכונות אמיתית לפתיחות, להידברות. ההילולה, מתברר, היא רק צד אחד של המודל הטוניסאי. יש עוד. עוד יסופר עליהם. המשך יבוא.
נא להמתין לטעינת התגובות
