לא תודה - עזרה
אור גלזר קורא לצה"ל לחלק את נטל המילואים על כל החיילים. זו עשויה להיות ההוקרה האמיתית
כבר אי אפשר לספור את הפעמים שבהן נכתב ונאמר כי נטל המילואים נופל על קבוצה קטנה יחסית באוכלוסייה. הם מגיעים לאימונים מפרכים בחום ובקור, נזרקים לחודש של תעסוקה מבצעית באזורי העימות, ולפעמים גם קופצים לחצי יום לעבור שיעור מקצועי בבסיס אי שם בדרום הארץ. וכל השאר – עושים לביתם. אבל כמה שזה לא נכתב, המדינה והצבא ממשיכים לבחור בפתרון הקל של ניסיון לנפח לנו את האגו, במקום לחלק את הנטל.
המלחמה האחרונה רק הוכיחה עד כמה מדובר בקבוצה קטנה, אך איכותית, שלמרות הנטל הרב והקושי, כשבאמת צריכים אותה היא עוזבת הכל, עולה על מדים ויוצאת, בלי טיפת ציניות, להגן על מדינת ישראל – בגופה.
חבריי ליחידה ואני הקדשנו במלחמה האחרונה 26 יום מחיינו כדי לנסות לסייע במאמץ להשיב את אודי ואלדד הביתה ולחסל את חיזבאללה. למרבה הצער, בשתי המשימות האלה נכשלנו (להרחבה – קראו את דוח הביניים של וינוגרד). כשבוע ימים מה-26 יום הללו הועסקנו במשימות חימוש וניקיון. אצלנו ביחידה דבר ידוע הוא שכל שירות מילואים מסתיים בסריקת הבסיס מזבל. השנה הבנו שזה תופס גם במלחמה.
תומכי לחימה מרחוק
מה היה קורה אילו החברים שלי שלא נקראו להילחם – אם בגלל שלא גויסו כל היחידות או אם בגלל שמדובר ב"ג'ובניקים" שלא נתפסים כמועילים יותר מדי, היו מגיעים ומסייעים למאמץ המלחמתי? מדוע הם לא נקראו אל הדגל, אפילו לחמישה ימים, כדי לגרז את הזחל של הנגמ"ש, לסדר את הציוד באפסנאות ולדאוג שחניון החירום יהיה נקי? ועל בני הישיבות אני אפילו לא מתחיל לפתוח את הדיון.
ולא רק במלחמה. כל אימון ותעסוקה מבצעית מסתיימים ב"עבודות שירות" תחזוקתיות שאין לי פקפוק אפילו קל בצורך שבהן, אלא במי שנדרש
טוב יעשה צבא ההגנה לישראל אם ילמד להשתמש בכל הכוח העומד לרשותו בצורה מושכלת, ולא יגרום לחיילים שמגיעים מלאי רצון טוב לתרום, להרגיש בכל פעם בסוף השירות הפעיל כי שוב ניצלו אותם עד טיפת כוחם האחרונה, ואת "תומכי הלחימה" השאירו בבית, לתמוך מרחוק. אם רק יורידו מאיתנו מעט מהנטל, נרגיש בכך הוקרה אמיתית, ששווה הרבה יותר מהנחה למופע בידור פעם בשנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
