שקט, הנשיא מתפלל
טורקיה סוערת בשל החשש כי משכן הנשיא, המעוז האחרון של החילוניות בממסד הפוליטי, צפוי ליפול בידי האיסלאמים. בינתיים אתאטורק מתהפך בקברו
לכאורה, שאלה משפטית. בפועל – סוגיה טעונה מאוד, הנושאת 84 שנה של היסטוריה חברתית ופוליטית ומאבק בין דתיים לחילוניים על דמותה העתידית של טורקיה – המדינה האיסלאמית הכי חילונית במזרח התיכון. בתום עשר שעות דיון, החליטו אתמול שופטי ההרכב לבטל את תוצאות ההצבעה הראשונה ולקיימה מחדש. בכך, למעשה, נסללה דרכו של גול לנשיאות, ומפלגת השלטון רשמה עוד ניצחון על יריביה החילוניים.
זה כמה שבועות שטורקיה תוססת, מפגינה ושוצפת, לקראת ה17- במאי. ביום זה אמור להיכנס לתפקידו נשיא חדש בעקבות פרישתו של הנשיא החילוני והאקטיבי אהמט נג'דת סזר. האישיות המובילה שהיתה אמורה לתפוס את מקומו היא ראש הממשלה, רג'ב טייפ ארדואן. הפרלמנט, שבו יש למפלגתו, "הצדק והפיתוח," רוב סוחף, צפוי היה לאשר זאת. אבל מינוי של נשיא מן הגוש האיסלאמי, לראשונה בתולדות טורקיה, החריד את הכאמליסטים, חסידיו של מוסטפא כמאל אתאתורק.
"מינויו של גול לנשיא עשוי להשלים כיבוש משולש של מוסדות השלטון באנקרה בידי המפלגה האיסלאמית," מסביר העיתונאי
באנקרה, בניגוד לנהוג בישראל, הנשיא הוא בעל המילה האחרונה באישור חוקים. בידיו לאשר או לפסול כל יוזמה שאושרה בפרלמנט. הממסד החילוני חושש כי לצד ממשלה שכולה מורכבת מאנשי שלומו – יחולל ארדואן מהפכה משפטית, ובסדרה של חוקים ותיקוני חוקה, יבטל את הפרדת הדת מן המדינה, או לפחות יקדם רפורמה דתית. החילוניים רואים בכך איום על אופייה של המדינה ועל העקרונות שהניח אתאתורק ב.1923-
בעקבות זאת יצאו כ300- אלף טורקים, תומכי החילוניות, להפגנת ענק בבירה אנקרה. הם תבעו מארדואן שלא למנות את עצמו לתפקיד. בשלטים שהניפו קראו לו "בוגד," והכריזו "טורקיה חילונית והיא תישאר כזו." הם נשאו את תמונותיו של אתאתורק לצד דגליה האדומים הבוהקים של טורקיה. ההפגנה לוותה במסע ציבורי שוקק בעיתונות.
יומיים לאחר אותה הפגנה, הודיע ראש הממשלה בדרמטיות, כי הוא מוותר על התפקיד, אבל מועיד אותו לשר החוץ, עבדאללה גול. ד"ר גול, כלכלן בן ,57 מוביל בשנים האחרונות בהצלחה את מגעי ההצטרפות של טורקיה לאיחוד האירופי. למרות היותו ירא שמים, הוא נחשב לאישיות מתונה ואהודה על המערב. מבחינתו של ארדואן, זה היה צעד מתוחכם: מצד אחד הוא נענה למחאה הציבורית, מצד אחר, הותיר את משרת הנשיא בידי איש המפלגה ועושה דברו.
בחירתו של גול הובאה לאישור הפרלמנט ביום שישי. הוא זכה לתמיכה מרשימה של 357 צירים, אולם נזקק לרוב בן שני שלישים. כדי להשלים את הרוב הדרוש, חסרו לו עשרה קולות בלבד. החוקה קובעת כי במקרה זה, ניתן להביא את המינוי להצבעה שנייה.אם לא יצליח לחלוף על פני המשוכה,יובא מינויו להצבעה שלישית, שם דרוש רוב רגיל בלבד.
דרכו של גול היתה סלולה, אם כך, לכס הנשיאות. באנקרה החלו לדבר על היסטוריה סמלית. רעייתו, הירוניסה, כבר הוכתרה כאישה הראשונה שתיכנס לארמון הנשיאות עם "טורבאן" (כיסוי ראש.( הנשיא סזר, שאסר על כניסתן של נשים חובשות טורבאן למשכן, יישב בבית וייאלץ לחזות בגברת הראשונה נכנסת למשכן בכיסוי ראש ובדלת הקדמית.
אלא שאז קם הצבא, הרואה את עצמו מגן החילוניות. בהודעה דרמטית, שפורסמה כמה שעות לאחר ההצבעה ביום שישי, רמזו הגנרלים להתערבות חמושה. שלוש פעמים בעברה של טורקיה (ב1971 ,1960- ו(1980- ביצע הצבא הפיכה זמנית, כשנוכח כי יש סכנה לכמאליזם ולסדר החברתי. לפני עשר שנים, כאשר נוכח הצבא כי ראש הממשלה האיסלאמיסט, נג'מטין ארבקאן, אינו אינו עומד באולטימטום של הצבא, פנו הגנרלים לבית המשפט, וזה הדיחו. בהודעת הצבא מיום שישי נאמר, כי המטה הכללי מודאג מהסכנה המאיימת על החילוניות. "הצבא יפגין את יחסו ועמדתו בפרשה כאשר הדבר יידרש," נמסר.
מעודדת מאיומיו של הצבא, החליטה האופוזיציה לעתור לבית המשפט החוקתי. החוקה מחייבת, כי מינויו של הנשיא יאושר ברוב של שני שלישים מחברי הבית 367) צירים.( לטענת האופוזיציה, באולם נכחו רק 361 צירים. מן הסתם, הרוב הדרוש מלכתחילה לא היה קיים. העתירה לוותה בהפגנת ענק, הפעם באיסטנבול, שצעד ביום ראשון. בהפגנה השתתפו מאות אלפי אזרחים, בהם נציגים מ600- עמותות אזרחיות.
אבל הממשלה קראה היטב את המפה וידעה כי בטורקיה של ,2007 התערבות צבאית כבר איננה צעד פופולרי. בהודעה מתריסה, חסרת תקדים בנחישותה, הבהיר דוברו של ארדואן, כמיל צ'יצ'אק, מי צריך להיות הבוס במדינה מתוקנת. "המטה הכללי אמור להיות כפוף להחלטת ראש הממשלה," הטעים, "לא מקובל במדינה דמוקרטית, המבוססת על שלטון חוק, שהמטה הכללי יתבטא בצורה כזו נגד הממשלה." צ'יצ'אק הבהיר כי הממשלה מחויבת לאופייה החילוני של המדינה.
"אני בטוח שהקצינים והפוליטיקאים יגיעו להבנה," סבור אֶמֶרה אורגול. הוא העריך, כי בכל מקרה, הסיכוי להפיכה צבאית שואף לאפס. "הפיכות תמיד נעשות באמצעות ארבעה כוחות – כסף, תקשורת, אנשים ותמיכה חיצונית. הציבור לא רוצה הפיכה. אפילו בהפגנות הסוערות, הסיסמאות העיקריות היו 'לא להלכה איסלאמית, לא להפיכה.' מאמרי המערכת בעיתונים היו 'לא להפיכה.' מבחינה כספית, אנשי העסקים לא רוצים את חוסר היציבות הזו. ומבחינת התמיכה החיצונית, האיחוד האירופי וארצות הברית אמרו לצבא, 'אם אתם רוצים פוליטיקה, התפטרו והצטרפו לפוליטיקאים."'
הפגנת השרירים של רג'ב טייפ ארדואן לא הפתיעה כמעט איש. באנקרה ומחוצה לה יודעים כולם, כי מדובר במנהיג עיקש. המהפך שהביא לשלטון את הכלכלן בן ה54- אירע לפני כארבע שנים וחצי. רשימת "הצדק והפיתוח" בראשותו של ארדואן, היכתה את הסקרים. היא גרפה 363 מושבים בפרלמנט, והפכה לרוב מוחץ. "מפלגת העם הרפובליקנית" של דניז בייקל, עם 178 מושבים בלבד – נשלחה לאופוזיציה.
זו היתה בעיקרה הצבעת מחאה של הציבור הטורקי כנגד המפלגות החילוניות, שהשחיתו את הפוליטיקה הטורקית, ריסקו את כלכלתה ויצרו כיסי אבטלה. הוסיפו לכך מנהיג כריזמטי ובעל עבר מוצלח (כראש עיריית איסטנבול) – ותקבלו רעידת אדמה.
הרוב הסוחף שבו זכתה מפלגת "הצדק והפיתוח" נטעה חשש בלב רבים מפני מהפכה חוקתית, שתשנה את אופייה החילוני של טורקיה. אחרים תהו, כיצד יוכל האיחוד האירופי לקבל לשורותיו מדינה שאזרחיה המליכו עליהם שלטון מוסלמי. בתוך טורקיה פנימה החלו לחשוש, כי מורשתו של אתאתורק הולכת ומתערערת. המהפך, יש להזכיר, אירע אחרי 11 בספטמבר, וערב המערכה האמריקנית בעיראק. האווירה הפוליטית בזירה הבינלאומית, בכל הקשור למתח בין המערב למזרח, היתה עכורה.
עד מהרה התברר, כי ארדואן ואנשיו אינם מוסלמים כה אדוקים, ובוודאי שלא מהפכנים קנאים. אבל הם גם לא חילוניים גמורים. ארדואן לא חשש לסעוד - בעיצומו של חודש הרמדאן – עם ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני. לביקורו ברומא לקח עמו ארגזי משקאות חריפים. ארדואן ואנשיו ידעו, כי למרות הסלידה מן המפלגות החילוניות, רעיונותיו של אתאתורק עדיין מהלכים קסמים על רוב הציבור.
ממשלת ארדואן התנערה מן התואר "מפלגה איסלאמית." היא החלה להוביל קו שמרני, כזה המעניק כבוד לדת, אבל לא הופך אותה לדגל. בניגוד לקודמותיה, חיזקה את היחסים עם מדינות איסלאמיות וערביות, בהן גם איראן. מנגד, שמרה על חברותה בנאט"ו וקיבעה את מעמדה כמעצמה אזורית. הכמאליסטים והצבא החלו לחשוש מן הפעילות השקטה ונועם השפתיים של ארדואן ואנשיו. מכאן ועד למשבר הנוכחי, הדרך היתה קצרה.
"יש במפלגה הזו מגוון סוגים של אנשים," אומר העיתונאי אורגול, "אולי יש ביניהם גם פונדמנטליסטים. משום כך, יש חילוניים החוששים כי המפלגה מסתירה תוכנית חשאית להפוך את טורקיה למדינת הלכה. אני לא חושב שזה יקרה אי פעם."
הודות לזכות הווטו של הנשיא הפורש סזר, לא ניסתה הממשלה לקדם את סדר היום שלה בחוק, אבל הוכיחה כי יש גם מסלולים עוקפים. כך למשל, ב"יום הילד" המסורתי, שנחוג מדי שנה ב23- באפריל עוד מימי אתאתורק, החל משרד החינוך לקיים דווקא תחרויות לידיעה בעל פה של הקוראן. בנוסף לכך, ניסתה הממשלה לקדם יוזמת חקיקה, הקובעת כי הזנות תיחשב לפשע הגורר עונש בחוק. ארדואן ואנשיו ניסו גם לבטל, ללא הצלחה, את החוק המטיל מכשולים על בוגרי מכללות להכשרת אימאמים. בוגריהם של מוסדות אלה, המכונים "אימאם הטיפ," נחסמים בדרכם לרכוש השכלה גבוהה הודות לתנאי קבלה קשים באוניברסיטאות.
זה עשרות שנים ניטש בטורקיה ויכוח ציבורי סביב לבישתו של כיסוי הראש. החוק אוסר כל הפגנה של סממנים דתיים במוסדות ציבור, משרדי ממשלה ואוניברסיטאות ממשלתיות. מפלגת "הצדק והפיתוח" ניסתה ולא הצליחה לבטל את החוק הזה. במקום זאת, קבעו אנשיה עובדות בשטח: רוב נשות השרים, הנמנים עם המפלגה, הופיעו בכיסוי ראש לאירועים רשמיים ורוקנו את החוק מתוכנו. אשתו של ארדואן, אמינה, היתה בראשן.
את ההצלחה הגדולה ביותר רשמה הממשלה הזו תחת המטרייה של מהלכי ההצטרפות לאיחוד האירופי. מאז התקבלה כמועמדת להצטרפות, ובעידוד האיחוד האירופי, צמצמה הממשלה את סמכותו של הממסד הצבאי. כך למשל, הוטל פיקוח הדוק יותר על תקציבי ביטחון ומדיניות הרכש של ציוד צבאי. המועצה לביטחון לאומי, שהונהגה עשרות שנים בידי גנרל – הוכפפה למרותו של אזרח. מגוף סמכותי וחזק, בעל עמדה חשובה בקביעת מדיניות צבאית וביטחונית, הפכה המועצה לגוף ממליץ ומייעץ.
בטורקיה של ימינו הצבא, ואיתה החילוניות, אינם חזקים כבעבר. קיבתו של אתאתורק אולי מתהפכת בקברו, אבל בעידן המועמדות לאיחוד האירופי, שימוש בכוח צבאי במסגרת המשחק הפוליטי עלול לחרוץ את דינה של טורקיה להישאר בחוץ. מצד שני, המאבק בין דת לחילוניות ימשיך להעסיק את טורקיה עוד שנים ארוכות. הסקרים חוזים כי בבחירות שיתקיימו בנובמבר תכבוש "הצדק והפיתוח" אחת מעמדות ההובלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
