ברית ועדות תאומות?
המסקנות קשות מדוח וינוגרד מעלות נשכחות: בדיוק לפני 33 שנה פרסמה ועדת אגרנט את ממצאיה לאחר מחדל מלחמת יום הכיפורים. אז, רה"מ הלכה הביתה
- דוח וינוגרד - סיקור מיוחד ב-nrg מעריב
- לקריאת הדוח המלא - לחצו כאן
ב-21 בנובמבר 1973, זמן קצר לאחר ששככו הדי מלחמת יום כיפור בה נהרגו כ-2,200 חיילים, הוקמה ועדת החקירה הממלכתית, בראשות נשיא בית-המשפט העליון דאז, ד"ר שמעון אגרנט. על חברי הוועדה הוטל להכין דוח על המידע שהיה זמין לפני המלחמה בקשר לתנועותיהן וכוונותיהן של מצרים וסוריה, על הערכת אותו מידע על-ידי המוסדות הצבאיים והאזרחיים המוסמכים, ועל מוכנותו של צה"ל למלחמה בכלל, ובמיוחד ביום שלפני פרוץ המלחמה.
ב-17 בספטמבר 2006, כחודש לאחר שנכנסה לתוקפה הפסקת האש בתום המלחמה בלבנון בה נהרגו 119 חיילים, החליטה ממשלת ישראל בעקבות לחץ גובר למנות וועדת בדיקה ממשלתית, לבירור ההיערכות וההתנהלות של הדרג המדיני ומערכת הביטחון, בנוגע למכלול ההיבטים של המערכה בצפון.
דווקא ממרחק של 33 השנים שעברו, נראה כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה. אז כמו היום מצאה ועדת החקירה מסקנות קשות ביחס להתנהלות צה"ל ולאחריות האישית של כמה בכירים. ב-74' נשאו באחריות לכישלון ראש אמ"ן, אלי זעירא, והרמטכ"ל, דוד אלעזר (דדו), והיום היו אלה ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שר הביטחון, עמיר פרץ, והרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ. עם זאת, חרף התפטרותו של חלוץ הודיעו פרץ ואולמרט כי אין בכוונתם להתפטר, בעוד שבעקבות מסקנות אגרנט החליטו ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, להתפטר ושר הביטחון, משה דיין, לא כיהן בממשלתו החלופית שקמה. זאת למרות ששמותיהם נוכו מאחריות.
ועדת אגרנט שמעה במהלך חקירותיה 90 עדים וקיבלה עדויות מ-188 אנשי צבא נוספים. ב-1 באפריל 1974 פרסמה הוועדה דוח-ביניים בן 40 עמודים, שהצביע על הסיבות להפתעה: בצה"ל רווחה ה"קונספציה", שמצרים לא תתקוף ללא עליונות אווירית שתספיק לשיתוק חיל-האוויר הישראלי ולהפצצה בעומק מדינת ישראל, וכן שסוריה לא תתקוף ללא מצרים. "איתותי נאצר", שנקלטו ממצרים וסוריה על-ידי המודיעין הישראלי לפני המלחמה, היו צריכים לשמש אזהרה, אך בגלל ה"קונספציה", לא הוערכו כראוי. תמרוני צבא מצרים לא זוהו כהכנות למלחמה ולכן אגף המודיעין לא נתן לצה"ל אזהרה מספקת. כתוצאה מכך, לא נקט צה"ל אמצעים מתאימים, כגון גיוס כללי בזמן.
ועדת וינוגרד שמעה את עדותם של 74 עדים, לרבות בכירי ההנהגה המדינית והצבאית. ב-30 באפריל 2007 פרסמה דוח ביניים בן 310 עמודים, שהצביע על הסיבות למחדל:
בנוסף נמצאו כשלים חמורים באחריותם האישית של מקבלי ההחלטות לצאת למלחמה: אולמרט נמצא אחראי ליציאה למלחמה ללא תוכנית מעובדת היטב, אחראי לכך שהמטרות לא נקבעו בזהירות, וכל אלו מצטרפים לכשל חמור הנוגע להפעלת שיקול דעת, אחריות וזהירות; לפרץ לא היתה היכרות טובה עם העקרונות היסודיים ביותר של שימוש בכוח צבאי ככלי להשגת יעדים מדיניים, ולמרות זאת קיבל את החלטותיו ללא היוועצות מסודרות עם גורמים בעלי ניסיון כולל מחוץ למערכת הביטחון, כולל מתן משקל לדעות מתנגדות, לא פעם מראייה אסטרטגית. בנוסף הוא לא וידא את מוכנותו של הצבא.
בתום עבודתה של ועדת אגרנט, הוסקו המסקנות והחל חיזוק כלי ההערכה של המוסד ושל מחלקת המחקר של משרד החוץ, כהשלמה לאלו של אמ"ן; מינוי יועצים לראש הממשלה לענייני מודיעין ולענייני ביטחון; פיטורי הרמטכ"ל וראש אג"מ והעברת קצינים שונים לתפקידים אחרים.
הוועדה קבעה שהדוח שלה יפורסם במלואו רק בשנת 2004, אך הדוח פורסם כמעט במלואו כבר בינואר 1995, כשרק 48 עמודים נותרו גנוזים בהחלטת הצנזורה. החלקים החדשים של הדוח שפורסמו לא חידשו הרבה פרטים לגבי אחריותו של אמ"ן לכישלון בחיזוי המלחמה ואחריותם האישית של הקצינים שהודחו, אך חיזקו את תחושת העיוורון וליקוי המאורות, ששררו באותו זמן במודיעין הצבאי.
בתום השלב הנוכחי של ועדת וינוגרד, הוצגו המסקנות בדבר הכשלים, אך ללא המלצות חותכות. עם זאת, הוועדה ציינה בפירוש כי "מונתה בשל תחושה חזקה בציבור של שבר ואכזבה מתוצאות המערכה וצורת ניהולה. ראינו בקבלת התפקיד הקשה זכות וחובה, שכן כגודל השבר כך גדול ההזדמנות לשפר". בצל המילים המזכירות לא במעט את התחושות ששררו בציבור בתום מלחמת יום כיפור, נותר לראות האם דינה של הצמרת המדינית יהיה כמו של זו שקדמה לה לפני 33 שנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
