גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


הוזה המדינה

כך נולד הספר "אלטנוילנד" : זהו ספר גזעני במידה לא מבוטלת ובעיקר הזוי למדי, שבו היהודי הוא קריקטורה והערבי הוא קישוט ברקע. חגי אפרתי חושב ששהרצל לא היה חוזה. יותר בכיוון של הוזה

חגי אפרתי | 29/4/2007 11:31 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לא ברור לי מה גרם לניר ברעם לקבוע כי הרצל אינו רלוונטי ללימוד ההיסטוריה היהודית. מעבר לאלמנט הסנסציוני שבדבר לא עולה מטיעוניו דבר המצדיק את דחיקת מורשתו של הרצל לקרן זווית. לא רק שהרצל רלוונטי מתמיד להיסטוריה היהודית הוא גם תנאי האפשרות שלה. כלומר, אי אפשר לדמיין את ההיסטוריה היהודית ללא המרכיב של החזון ההרצליאני. מה שקרה הוא שדמותו של הרצל הושחתה במחקר ובהיסטוריוגרפיה כך שמי שהיה הוזה המדינה הפך לדמות שלילית ומקוללת. כרגיל, מיתוסים החליפו עובדות היסטוריות וחוקרים מטעם עשו שמות במומנטים היסטוריים.
 
זה מתחיל במיתוס לפיו תודעתו הלאומית של הרצל התעוררה בעקבות משפט דרייפוס. כמה נוח לומר שמשפט כנגד קצין יהודי יהווה טריגר להתעוררות זהותו היהודית של עיתונאי מתבולל מוינה. אלא שפרופ' אבינרי, שכתב לאחרונה ביוגרפיה של הרצל טוען כי לא רק שסדר הדברים לא היה כך, שהרי תודעתו של הרצל באשר לאנטישמיות התעוררה הרבה קודם למשפט, אלא גם שהרצל עצמו נטה לסבור כי דרייפוס אכן אשם. תודעתו הלאומית של הרצל התעוררה כתוצאה מהאופן בו תפס את מצבם של היהודים באימפריה האוסטרו-הונגרית, כך אבינרי.

על רקע ההתעוררות הלאומית באירופה באותה תקופה במסגרתה התמיינו עמי אירופה ליחידות לאומיות של אדמה, שפה ותרבות משותפת, מצא הרצל את היהודים כקבוצה חסרת זהות לאומית הנמצאת בשל-כך במצב בלתי-נסבל. היא אינה נתפסת כחלק אינטגראלי מסביבתה ואף נדחית על-ידה. משבא למסקנה זו החל הרצל לתור אחר פתרונות אפשריים ל"בעיית היהודים"

לשמיעת השיר לחץ כאן:
הטרגדיה של תיאודור

כך נולד הספר "אלטנוילנד" כניסיון לתאר את האוטופיה הציונית בארץ ישראל כפתרון מיטבי ליהודי אירופה. זהו ספר גזעני במידה לא מבוטלת ובעיקר הזוי למדי, המתאר את החיים בארץ ישראל עם חידושו של הישוב היהודי בה. היהודי הוא קריקטורה והערבי הוא קישוט ברקע אבל הספר שבה את דמיונם של רומנטיקנים רבים, יהודים כלא יהודים, ויצר את המנוע המנטאלי שהניע את התהליך הציוני.

אולם במלחמות היהודים כמו במלחמות היהודים, התנועה הציונית החלה להתפרק לתתי-קבוצות וסיעות קטנות והמומנטום החל לפוג. משנוכח הרצל בהתרחקותו של החלום הציוני הציע בייאושו את האופציה של אוגנדה. מאותו רגע איבד

הרצל את שאריות הכבוד שרכשו לו אנשי הציונות הלאומית והוא הוקע כבוגד ברעיון שהוא עצמו הגה.

דמותו של הרצל היא דמות טראגית של מי שהמציא רעיון, פעל רבות ליישומו, שילם מחירים יקרים מאד על פעולותיו ובסופו של דבר נזנח והושאר בצד הדרך חסר-כל. צריך לומר זאת בפה מלא: רק אדם כמו הרצל- מסוכסך עם עצמו ועם זהותו, פרגמאטיסט חסר תקנה והוזה בעת ובעונה אחת, יהודי וקוסמופוליט יחד. רק הסכיזופרניה ההרצליאנית יכולה הייתה להוליד את המופרכות המספקת בכדי לדמיין את חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל. תנו לו את הכבוד המגיע לו. אין רלוונטי ממנו כדי להבין את האנומליה הישראלית.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

חגי אפרתי

צילום: ארכיון

נולד בקולחוז סוציאליסטי במרכז הארץ. אחרי שירות ממצה תחת הכומתה האדומה החל בלימודים אקדמיים שנמשכים עד היום. עכשיו במקרה זה משפטים

לכל הטורים של חגי אפרתי
  • עוד ב''יהדות''

לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים