תקדים מסוכן
גלעד שליט נמצא בשטח שהריבונות עליו היא ישראלית. מדוע נרתעת הממשלה מלהפעיל לחץ, כדי שהחוטפים יבינו שזה לא משתלם להם?
בתולדות העימותים שכפו עלינו אויבינו, היו כמה מקרים של חטיפת חיילים ואזרחים, כדי לאלץ את ישראל לשחרר מחבלים. ברוב המקרים, מדובר היה בבני ערובה ישראלים שהוחזקו מחוץ לגבולות ישראל, והמו"מ התנהל באמצעות גורמי ביניים, כגון ממשלות זרות ו/או ארגונים בינלאומיים, כמו הצלב האדום הבינלאומי.
החידוש הפעם, במקרה של גלעד שליט, הוא בכך שהחייל החטוף מוחזק על אדמת ארץ ישראל, הנתונה לשליטתה של הרשות הפלשתינית, והמו"מ מתנהל דרך הרשות הפלשתינית עם כנופיה של מחבלים, רוצחים ומבריחי גבול, הקשורה בארגון הטרור חמאס.
נציגי הרשות טוענים כל הזמן, כי על-פי המשפט הבינלאומי,יש לישראל מעמד ואחריות כלפי האוכלוסייה בשטחים הפלשתיניים, כל זמן שלא הוקמה המדינה הפלשתינית הריבונית. יש בסיס לטענה זו, וממשלות זרות, ובתוכן ארה"ב, באות אלינו מדי פעם בתביעות על יסוד זה, במה שקשור למצבה הכלכלי של האוכלוסייה בשטחים הנתונים למרותה של הרשות.
מה עם הכנופיות הבאות?
יוצא, אפוא, שממשלת ישראל מנהלת מו"מ על עסקת חילופין עם גורם טרוריסטי, הנמצא בשטח שהריבונות היחידה שחלה עליו היא ישראלית. לא הצד המשפטי של המקרה הוא המטריד והמקומם, אלא ההיבט התקדימי.
המסר הגלום באופן התנהלותה של ממשלת המחדל שלנו הוא מחר, שכל ארגון טרור וכל כנופיית פושעים ברחבי יהודה, שומרון וחבל עזה תפנים היטב את המסר, כי הדרך הבטוחה לסחוט את שחרורם של מחבלים מהכלא הישראלי, בלי להיענש ולשלם מחיר בתמורה, היא לחטוף חייל או אזרח ישראלי.
בצדק יטענו הרשות הפלשתינית, או המתווכים המצרים, או הצלב האדום, כי אם הסכימה ממשלת ישראל לעסקת חילופין עם כנופייה אחת
יש להניח כי ממשלת אולמרט-פרץ-לבני היתה רוצה מאוד לסיים ולממש את עסקת החליפין לשחרורו של גלעד שליט, עוד לפני פרסום דוח הביניים של ועדת וינוגרד. ההישג שבשחרורו של החייל הישראלי, כך מקווה אולמרט, יאפיל על מה שצפוי להתפרסם באותו דוח ביניים.
לכן, יש להפנות תביעה תקיפה כלפי הממשלה: מדוע היא נרתעת מלהפעיל כלפי חבל עזה את הכלים הרבים העומדים לרשותה, כולל לחץ צבאי, על-מנת לשכנע את הרשות, את החמאס, ואת חוטפיו של גלעד שליט, שכל יום שימשיכו להחזיק בו יעלה להם במחיר הולך וגובר?
הכותב היה מנכ"ל משרד רה"מ בממשלת יצחק שמיר
נא להמתין לטעינת התגובות
