רעם השתיקה של נפגעי הטרור
דקלה גלעד, נפגעת פעולת טרור, ומגורשת מגוש קטיף, מבקשת להשמיע את קולם של הנשכחים בימי זיכרון ושירי אבל וגבורה
היום במדינה שלנו אנחנו רדופים על ידי גייס חמישי, המבקש את נפשנו כבכל דור ודור. דבר לא השתנה, רק האמצעים. אין הבחנה בין דם לדם, של נשים, ילדים, זקנים, בעלי משפחות, בנות צעירות. לכולם גורל דומה – מוות בהתפוצצות. מילה יפה מצאנו לזה, פיגוע. מילה המסתירה יותר מאשר מגלה.
לחיילינו האמיצים יש יום זיכרון מכובד, ואנחנו, נפגעי הטרור, הצטרפנו אליו לפני שבע שנים בלבד. כולם יכולים לתאר לעצמם את כאבן הבלתי נתפס של המשפחות השכולות, אך כמעט אף אחד לא שומע את קולנו השקט, נפגעי הטרור.
יש מאיתנו שאיבדו קרוב יקר, ויש מאיתנו שאיבדו צלם אנוש. יש מאיתנו שלעולם לא יתפקדו כפי שתפקדו לפני הפיגוע, ויש שכבר איבדו תקווה. היום כל אחד ואחד מאיתנו הוא קרבן פוטנציאלי, והוא גם חייל בשירות מדינת ישראל. כל הארץ הפכה שדה קרב, ורק בחירתנו לחיות כאן היא ההגנה על מה ששלנו.
הנני. טוב אתם כאן
במדינה בה גורמים במכוון לאנשים להיות חסרי בית, במדינה בה הורסים בתי כנסת, התשובה הנכונה היא השארות במקום והיאחזות בקרקע. אויבי ישראל רצו להרוג אותי וניצלתי מן התופת, ממשלת ישראל גירשה אותי מביתי שבגוש קטיף, אבל אני עוד כאן, בארץ ישראל, נלחמת בעבור זהותי היהודית ומקומי בארצי.
אין זאת כי הצעד הבא יהיה מלמעלה. הוא חייב להיות. אזרחי מדינת ישראל ראוי שיהיו מוגנים על ידי השלטון, ראוי כי נלך בארצנו בלי מורא ובביטחון. ראוי כי ימי הזיכרון הללו יבָכו על מספר שיש לו סוף, כי מספר הנופלים על קידוש ה' בפיגועי טרור ובמלחמות ישראל ייפסק.
עד שיגיעו הימים הללו, עלינו לזכור לנצח כי ארץ ישראל זרועה בדמם של נרצחי הטרור משכבר הימים, ואסור לנו לשכוח כי הניצולים הם
שיספרו לדורות הבאים על גודל הזוועות והייסורים שעברו, גם בימים ובשנים שאחרי. לא לשווא הלכו טובי בנינו למרומים.
במשך כל אותם רגעים קשים ומרים כניצולת טרור, והימים החשוכים והעצובים שעברו עליי עת גורשתי מביתי שבגוש-קטיף, מצאתי נחמה ומקום אחד חשוב ומיוחד בו תמיד הרגשתי רצויה, עמותת "הנני".
המקום הזה נותן לכל ניצולי הטרור באשר הם חיבוק חם ואוהב ותחושה ביתית. בקיץ האחרון חשו זאת גם מאתיים פליטים מהצפון שקיבלו כאן קורת גג למשך כל זמן המלחמה. אני שמחה לנצל את המעמד ולהודות לעמותת הנני, וליושב בראשה, מר בנימין פיליפ, בשמי ובשם כל ניצולי הטרור על כך שתמיד נמצאים הם שם עבורנו, ויודעים להעניק סיוע לכל יהודי באשר הוא.
הלוואי ולא נדע עוד צער ושכול.
דקלה גל-עד תושבת גוש קטיף, היא עיתונאית ומבקרת תיאטרון בעיתון "מקור ראשון"
נא להמתין לטעינת התגובות
