הכל התחיל בממלכה קטנה (ומטורפת)
גם בתחום ה"עשה זאת בעצמך" - התשקורת אשמה, כרגיל. וליתר דיוק, התקשורת הבריטית. נתיניה של אליזבת צופים באדיקות בכל מה שקשור בשפשוף, ליפוף וריצוף - ומעריצים שפים וגננים יותר מאשר את דיאנה המנוחה
מיליוני דרי קרוואנים שאמם החורגת היא למעשה אחותם הגידמת צופים בתוכנית, ומייחלים שיום אחד תגיע חבורת נגרים וצבעים שתשאב אותם ממצוקתם בתוך 7 ימים. התוכנית (המשודרת בישר ראל ביס) היא הגלגול האחרון של תוכניות ה"עשה זאת בעצמך" התמימות, שהיוו מקור אינפורמציה לאנשים שרצו טיפים לניהול ביתם.
במשך שנים שגשגו בטלוויזיה (ובמיוחד הבריטית) תוכניות ה"עשה זאת בעצמך," תת-ז'אנר של תוכניות הלייף סטייל. ברחבי תבל צפו אנשים בבתיות עוזיאליות מקומיות שלימדו להכין פלאים מעיסות נייר. הגורו הבכירה בתחום היא כמובן מרת'ה סטיוארט, שהחלה בפעילות הטלוויזיונית שלה במהלך שנות ה-.80 סטיוארט לא חידשה הרבה כשהכינה תבשילים מפוארים והנדסה ארוחות ערב זריזות ל-20 איש, אולם היא היתה עקרת הבית הטלוויזיונית הראשונה שפשוט עשתה הכל בעצמה: החל בתפירת בגדיה וכלה בנגרות למתקדמים. בראשית שנות ה-90 החלה לשדר את תוכניתה, שנמשכת עד היום (לבד מפגרה קצרה למטרת בילוי בכלא), וסביבה משגשגת תעשיית מגזינים, אתרי אינטרנט ומוצרים נלווים שמקבלים את "תו האיכות של מרת'ה."
את זריקת העידוד המהותית קיבלו תוכניות ה-(Do It Yourself) DIY דווקא מהפריחה של תוכניות המציאות בשנות ה-.90 הנגרים, הגננים, הצבעים ואנשי הסגנון השונים הגיחו מאחורי הדלפקים ומהפינות המנומנמות בתוכניות הבוקר ויצאו לשטח לעשות מעשה ברוח הריאליטי. בחוד החנית היו כמובן הבריטים.
בארסנל של רשתות הטלוויזיה הבריטיות מאוחסנים כבר שנים מומחים מפוהקים מתחומי ה"עשה זאת בעצמך," ואלה הפכו לכוכבים של ממש עם גל התוכניות שפרח במהלך שנות ה-.90 הגיבור הבלתי מעורער של המהלך הטלוויזיוני הוא ללא ספק ה-.MDF שאריות הנסורת שעובדו לכדי קרשים תעשייתים זכו למעמד של כוכבים כשתוכניות השיפוץ השתמשו בחומר כתחליף זול לעץ המוכר והיציב. החומר הפך לשם נרדף למהפכים הזריזים והספק-עמידים.
כמו כל תוכנית בריטית טובה, גם אלה התגלגלו בהמשך לארצות הברית ולעולם כולו. וכך כל בית, רהיט, גינה, תבשיל או אדם שופצו - החל בשנות ה-90 דרך שנות ה-.2000 "חדרים מתחלפים" של ה- BBC היתה הסנונית הראשונה של הגל. ב-1996 נוסדה התוכנית, שלקחה שני זוגות שכנים והצמידה לכל אחד מעצב שיעצב באמצעים מינימליים את בית שכנם - יחד איתם.
טירוף השיפוץ נמשך שמונה שנים תמימות,נדד לארצות הברית ולאוסטרליה והוליד תוכניות בנות לעייפה. בהן "חדרים אמיתיים" ו"הומפרונט," שעסקו בשיפוץ בזול, תוכניות להעלאת מחיר הדירה, תוכניות תיווך למכירת דירות, וכמובן תוכניות העוסקות באיתור, בהערכת ובמכירת עתיקות - תחביב בריטי ידוע (גם תוכניות אלו הגיעו לארצות הברית).
"גראונד
בבריטניה הומצאה גם התוכנית "המהפך" המוכרת לנו, וגם היא נהנתה מגרסאות רבות סביב העולם. זו היתה אמה הרוחנית של "מה לא ללבוש" של ה-,BBC ובה שתי קלגסיות אופנה מחליפות בברוטליות מלתחה של נשים מאותגרות טעמית. התוכנית זוכה להצלחה גם היום בבריטניה ובגרסתה האמריקנית,כחלק ממגמת ה"שנה את עצמך בעצמך." אט-אט צצו להן תוכניות "מהפך" ליחסים, לביטחון העצמי, לתקשורת הבין אישית וכדומה.
בעוד שמטרת התוכניות העיקרית היתה לחנך את הציבור ולתת לו כלים ממשיים ליומיום, ככל שתוכניות הריאליטי מתחו את גבולותיהן, ניתן יותר דגש על החיים והרבה פחות על הסגנון. העשייה העצמית פינתה את מקומה לטובת העשייה הפלסטית, החינוך פינה את מקומו לטובת הריגוש והמהפכים הפכו ל"ברבור" ול"אקסטרים מייקאובר" השנויות במחלוקת. וכמובן יש גם תוכניות שיפוץ הבתים הדרמטיות,הגוררות אף הן ביקורת, בעיקר משום שהן לא נותנות כלים אמיתיים למשופצים המאושרים, אלא רק תוקעות אותם עם בתים שעליהם יצטרכו לשלם מס הרבה יותר גבוה.
נא להמתין לטעינת התגובות
