בוא שיר עברי - פרוייקט מיוחד
עכשו כשהגבעטרון זכו בפרס ישראל, אין ספק שהנכס הגדול ביותר של הישראליות הם השירים שלה. עשרה אנשים בחרו עשרה שירים אהובים. אתם מוזמנים לבחור את שלכם
זה שיר תיאולוגי עמוק מאוד אע"פ שהשיר אולי נשמע כמו שיר ילדים. השיר מפענח בדרך חדשה את סיפור הבריאה המופיע בספר בראשית. השיר הוא בעצם מדרש על סיפור הבריאה, המדבר לא רק על בדידותו של האדם בגן עדן אלא גם על בדידותו של אלוקים שבגללה הוא יוצר את האדם. השיר מצייר את אלוקים בצורה אנושית ונוגעת ללב. מין כוח עליון שלא פחות משאנו זקוקים לו הוא זקוק לנו.
ביצוע: מתי כספי
מילים: נתן זך
לחן: מתי כספי
כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהי אור
הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך.
הוא לא חשב באותו רגע על השמיים
אבל העצים כבר התחילו מתמלאים מים
וציפרים קיבלו אויר וגוף.
אז נשבה הרוח הראשונה אל עיני אדוננו
והוא ראה אותה במו עיני ענן כבודו
וחשב כי טוב. הוא לא חשב באותו רגע
על בני האדם, בני אדם לרוב.
אבל הם כבר התחילו לחשוב על עצמם בלי עלים
וכבר החלה מתרקמת בליבם
מזימה על מכאוב.
כשאדוננו חשב בתחילה על הלילה
הוא לא חשב על שינה.
כך, כך אהיה מאושר, אמר בליבו האלוהים הטוב.
אבל הם כבר היו לרוב.
יש בשיר הזה שילוב מופלא בין הפנים האנושיות לפנים של הטבע. בשיר מוצאים כבוד מיוחד לא רק לתוצאות אלא גם להשתדלות. בעיניי, השיר הזה מעלה על נס את הזיכרונות של דברים יקרים שאבדו אבל זכרם חי בקרבנו ומחיה אותנו. השיר משופע באיסוף של מעשים, איסוף של פריחה ואיסוף של מראות – דברים שהם בעלי ערך כשלעצמם, גם אם הדמות האנושית איננה אתנו. השיר מבורך באסוציאציות מופלאות ובמילים שנכתבו בהשראה יקרה:
"ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו
ואין יותר נדרי ואסרי
רק הבטחת הרוח כי הגשם בעיתו
עוד יחונן את עפרה בתום תשרי."
ביצוע: נעמי שמר
מילים: איתמר פרת
לחן: נעמי שמר
אסוף את המעשים
את המילים והאותות
כמו יבול ברכה כבד משאת.
אסוף את הפריחה
אשר גמלה לזיכרונות
של קיץ שחלף בטרם עת.
אסוף את כל מראות פניה היפים
כמו את הפרי ואת הבר.
האדמה היא אפורה מתחת לשלפים
ואין לה עוד לתת לך דבר.
ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו
ואין יותר נדרי ואסרי
רק הבטחת הרוח כי הגשם בעיתו
עוד יחונן את עפרה בתום תשרי.
אין לי הסבר. אני אוהב את "שיר כאב" של מאיר אריאל. (מילים, לחן וביצוע) תמיד אהבתי את השיר הזה. ובכלל את שיריו של מאיר אריאל.
ביצוע: מאיר אריאל
מילים ולחן: מאיר אריאל
שיר כאב, עובר ושב
איזה מזל אני שר עכשיו
שיר כאב כל פעם חוזר
אז אני שר עכשיו - אולי זה עוזר.
תפסה לה צעיר ערבי משכיל
דווקא אחד שהיכרתי
אפילו ראיתי איך זה מתחיל
לילה אחד השתכרתי
הרגשתי איך שזה זוחל לי
מתחת לרגליים,
ואיך שזה אוכל אותי
עד קצות הציפורניים.
טוב אני לא יכול להקיף אישה
שלוש מאות שישים וחמש מעלות
תמיד נשאר לה סדק דרכו
היא יכולה פתאום להתגלות.
לעובר שב בא ולוקח
כל מה שהיא רוצה לתת
היא רק חוטפת לעצמה
עוד רגע אחד רוטט.
שיר כאב..
צעיר ערבי משכיל
עד קצות הציפורניים
צעיר ערבי שמסתכל
ישר בעיניים.
מורה באיזה כפר במשולש
משתתף בבימת חובבים מעורבת
במועצה האזורית שלנו
המעורבבת.
היא ואני יוצאים כבר
די הרבה בעצם
איפה היא איפה הפוליטיקה
היא עוד בכלל מוצצת.
משוגעת על תיאטרון
היא רק לא אחת מאלה
אבל אם יש איזה חוג בסביבה
אז למה לא אפילו עם אלה -
שיר כאב..
זה שיר שמתאים לשילוב המיוחד בין יום הזיכרון ליום העצמאות. זה שיר פלמ"חניקי, ויש בו הרבה אהבה והרבה קסם מתקופת מלחמת השחרור. יש לי רגש מיוחד לשיר הזה כי כשהייתי קטן היה לי בבית האלבום של אריק לביא, שמבצע את השיר בביצוע נהדר.
ביצוע: אריק לביא ושוקולד מנטה מסטיק
מילים: חיים חפר
לחן: דוד זהבי
אפור, אפור הסלע במשלט,
נוגים, נוגים הכוכבים עם ערב
והוא אהב אותך ואת הלכת,
והוא קטף לך פרח משולי הדרך.
שתק, שתק ירח בלילות
זכר, זכר האיש את מכתבייך,
ועת עבר בדרך החולות -
הוא את דמותך ראה בענני שמיים.
נשב, נשב הרוח בשדות,
עמום, עמום הקרב קולו השמיע,
והוא היה יפה מאגדות,
והוא כאגדה אלייך לא יגיע.
ברזל, ברזל התיל מסביב,
עצוב, עצוב העץ בבוא שלכת,
ורק רעו "שלום" אחרון הביא,
ורק הדם נטף מן הרובה הצ'כי.
השיר, שהוא מזמירות ערב שבת, מבטא אהבה להקב"ה בגוף שני – "אתה". השיר מלא באמונה וביטחון בקב"ה.
ביצוע: עממי
מילים ולחן: עממי
י-ה ריבון עלם ועלמיא, ועלמיא
אנת הוא מלכא מלך מלכיא
מלך מלכיא
עובד גבורתך ותמהיא
שפיר קדמך להחויא.
שבחין אסדר צפרא ורמשא.
לך אלהא קדישא די ברא כל נפשא.
עירין קדישין ובני אנשא.
חיות ברא ועופי שמיא.
רברבין עובדיך ותקיפין.
מכיך רמיא וזקף כפיפין.
לו יחי גבר שנין אלפין.
לא יעול גבורתך בחשבניא.
אלהא די לה יקר ורבותא.
פרוק ית ענך מפום אריותא
ואפק ית עמך מגו גלותא.
עמך די בחרת נכל אומיא.
כרגע "שפויים" של שלמה ארצי הוא השיר המועדף עלי. בדרך כלל, "קורא איים בזרם" בביצוע של מיקה קרני. יש לה קול קטיפתי והיא המבצעת המרגשת ביותר בין הזמרות כיום. חוץ מזה, שומע כל היום את "החלונות הגבוהים" – פשוט ממתק. את "שפויים" בעיקר כי שם שורה עצובה ומקסימה על בן ארצי מנגן ושר:
"ובחדר ישן לו איש קטן מנישואיי הראשונים
אני מביט בו ובדם זורמת אליו האהבה שלי
וכשהוא מנגן ושר ראפ טוב ומה נעים
אני אומר לו בן יקר, רק שנישאר שפויים."
ביצוע: שלמה ארצי
מילים ולחן: שלמה ארצי
וכמה נשאר לך בכיס? שאל אותי שכטר, ולא עניתי
ואחר כך הוא נסע לחפש את עצמו שם, בדרכים
ויום אחד כשהופענו במילואים, פתאום ראיתי
איך הוא שר במזרחית
עם חיילים שמחים
שים לך בחדר אמר, גיטרה ותנ"ך
זה ישאיר אותך תמיד מאוזן ומאונך
אל הכפרים אמר ניסע, נמצא שלווה של אלוהים
לא היה לנו מוצא, הרי רצינו להישאר שפויים
אני יכול כבר להסתכל על הכל מרחוק
מי שנשאר שפוי יותר, ומי נשאר פחות
אני מרים ראש לפעמים, ושומע שיר אהבה בספרדית
או נכנס לאיזו חנות ממתקים באיזו עיר
ואומר למוכרת הקטנה כשנפרדים,
מותק העיקר תחזיקי מעמד,
העיקר שנשאר כאן איכשהו שפויים
וכמה נשאר לך בכיס? שאל אותי שכטר, אז הלוותי לו אלף
והוא בזבז אותם על אישה וחומרים
ובשביל להישאר שפוי אני כותב לך עוד מכתב אחד מאלה
שאתה כותב רק כשאתה אוהב,
רק כשאתה צעיר
ובחדר ישן לו איש קטן מנשואיי הראשונים
אני מביט בו ובדם זורמת אליו האהבה שלי
וכשהוא מנגן ושר ראפ טוב ומה נעים
אני אומר לו בן יקר, רק שנישאר שפויים
ואני יכול כבר להסתכל ...
זהו שיר אהבה עדין המדבר לכל נפש. יש התאמה נהדרת בין המילים למנגינה. בשיר הזה יש איפוק גדול במילים, יש בו מנגינה מדודה, והרבה עומק כמו שֶיָּאה לדבר על אהבה גדולה. זהו שיר ישראל מאוד מפני שבעיניי ישראליות במיטבה כוללת מעט מילים ועומק רב.
ביצוע: יוני רכטר ויהודית רביץ
מילים: אברהם חלפי
לחן: יוני רכטר
עטור מצחך זהב שחור
אינני זוכר אם כתבו כך בשיר
מצחך מתחרז עם עיניים ואור,
אינני זוכר אם חרזו כך בשיר
אך למי שתהיי
חייו מלאי שיר.
חלוקך הורוד צמרירי ורך.
את בו מתעטפת תמיד לעת ליל.
לא הייתי רוצה להיות לך אח,
לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך
ורואה חלומות עגומים של קדושה
ולמולו את אישה...
את אוהבת להיות
עצובה ושותקת
להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק
ואני, שלא פעם אביט בך בשקט
אין קול ודברים
שוכח הכל על אודות אחרים.
שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
ושבויה בין כתלייך
ממני נפרדת
עת אני בגופי נפרד ממך.
פרוש חלומי כמרבד לרגליך
צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך
לבשי חלוקך הורוד לעת ליל
עוד מעט ואבוא אליך.
ומצחך העטור זהב שחור
יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר
אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור
כשיכור...
עטור מצחך זהב שחור.
בנעוריי, השיר ביטא עבורי את הפן היפה והנוגע שבאהבה, ובהחלט מדובר בשיר אהבה מופלא. זה שיר מאוד ארץ ישראלי כי גם השפה בו גבוהה ונקיים, ועם זאת פשוטה ורגישה, וגם כי השיר הופך את פרח הלילך למטאפורה של האהבה. גבר אומר לאישה שהוא אוהב אותה באמצעות הפרח.
מילים: אורי אסף
ביצוע: חוה אלברשטיין
היום אולי נדחה את בוא הלילה
ולא נשאף לאור כוכב
הן לי ולך יש כל אשר נשאלה
מבלי מילים נדע זאת, כי נאהב.
היום אולי נדחה את קץ דרכנו
ולא נזכור כי סוף לכל.
זה המשעול שבו דורכות רגלינו,
בשני קצותיו הדשא לא יבול.
שותקים נאהב כי לי ולך
די בלי מילים שהן לאלה,
אשר אינם יודעים לאמר אחרת
כמה יפה פורח הלילך.
היום אולי נדחה את העצבת
אם יד ביד באור, נלך,
כי רוח כפור בחשכה נושבת
רק במקום בו לא שמעו את שמך.
שותקים נאהב...
היום אולי נדחה בוא השלכת
ולא יוכל לבוא הסתיו.
דרכים רבות הן לאביב ממלכת -
אם רק אותן אור חיוכך יאהב.
שותקים נאהב..
השיר מהדהד את התקופה הנורמטיבית של ילדותי בימי מלחמת השחרור, ואת האבל על מות הבנים, והשיר מרים על נס את ערך הרעות. יש משהו בלחן של ארגוב שמרטיט אותי כל פעם מחדש. בפזמון יש שני פרקים: הראשון בקצב של מצעד אטי, מצעד של חיילים עייפים. השני קטע אלגי ורומנטי. המעבר בין שני הפרקים, מהמהלך של רוח נושבת אחרי הצהריים למארש אבֶל כְּבד נעליים וקצוב, המעבר הזה עושה לי משהו שאיני יכול להסביר.
ביצוע: יהורם גאון
מילים: חיים גורי
לחן: סשה ארגוב
על הנגב יורד ליל הסתיו
ומצית כוכבים חרש חרש
עת הרוח עובר על הסף
עננים מהלכים על הדרך.
כבר שנה לא הרגשנו כמעט
איך עברו הזמנים בשדותינו
כבר שנה ונותרנו מעט
מה רבים שאינם כבר בינינו.
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.
הרעות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת.
הרעות כנערייך כולם
שוב בשמך נחייך ונלכה
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר.
ונזכור את כולם..
השיר הזה טומן את גילומה של כל אהבתנו לארץ ואת כל הסבל והייסורים שאנו מתייסרים עבורה. יש בשיר ניגודים מקסימים: ארץ שיושביה היא אוכלת, ארץ קשה שיש בה מצוקות אדירות, אבל מנגד היא ארץ זבת חלב ותכלת; הרגבים מתוקים ומנגד החופים והמים מלוחים מבכי בשל המלחמות והמצוקות.
בייחוד אני אוהבת את המשפט האדיר "שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת." המשפט מתקשר לי למסירות הנפש של כל מקדשי שמה של ארץ ישראל בכל הדורות, אלה שנפלו במלחמות על ההתיישבות ובמלחמות ישראל, אלה שנפלו בשואה ואלה שנפלו בכל היסטוריה על קידוש ה'. כולם בבחינת "שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת."
מילים: נתן יונתן
לחן: סשה ארגוב
ביצוע: אורה זיטנר
ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש.
ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת.
שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים.
ארץ שמתקו לה רגביה...
כל אביב שבים לה סביוניה
לכסות את כל קמטי פניה
רוח קיץ עצב אבניה
ילטף באור.
שב הסתיו עם כובד ענניה
לעטוף אפור את כל גניה
והחורף את שמורות עיניה
הבוכות יסגור.
נא להמתין לטעינת התגובות
