מחברת המתכונים ששרדה את הגיהנום
בברגן-בלזן, כשהיא נעה בין פנטזיה לייאוש, ליקטה ברכה לוי ז"ל מתכוני בישול מחברותיה. במחברת מתפוררת סימלה את רצונה להמשיך להיאחז בחיים
"המחברת תמיד היתה במטבח. אמא השתמשה בה כל החיים", מספר הבן חיים, שלפני כשנתיים העביר את פיסת הזיכרון מאמו לידי מכון "משואה", לצורך שימורה ותיעודה בארכיונים הגדושים. על סימני השימוש במחברת בישראל, עשרות שנים לאחר שעלו אליה משפחת לוי בתום המלחמה, מעידים סימני כלי הבישול והאוכל הטבועים בדפים.
ואילו על התקופה בה נוצרה אותה מחברת, שעל המתכון הראשון בה מתנוסס התאריך ה-4 באוקטובר 1944, מספרים הדפים המתפוררים, שהאחרונים שבהם בכלל נועדו לשיעורי עברית שברכה לימדה את עצמה בתנועת הנוער הציוני בטרנסילבניה.
ברכה, שנולדה בשם אירן מושקוביץ בעיר קלוז' שבטרנסילבניה, הגיעה בשנת 1944 למחנה ברגן-בלזן שבגרמניה עם משפחתה הקטנה. לפני כן, כאשר החלו הטרנספורטים לאושוויץ, ברחו הארבעה - ברכה, בעלה אריה (גיארג מתיאש) ושני הזאטוטים – לבודפשט, שם שהו רק ימים ספורים אצל קרוב משפחה שחשש להסתיר אותם. ההורים הצעירים שהיו חברי התנועה הציונית פנו למשרדי הארגון, שם פגש אריה את קסטנר, שהציע לו להצטרף לרכבת המפורסמת. כך מצאו עצמם כעבור שבוע בדרכם למחנה הריכוז.
חיים, שהיה אז כבן שלוש, זוכר בדמיונו תמונות רבות מאותן שנים. את השאר השלימה ברבות הימים ברכה, שסיפרה לילדיה את קורות המשפחה, שהיו למעשה קורותיהם של הונגרים רבים שניצלו בנס מתאי הגזים. "כשהגענו לגרמניה לברגן-בלזן, אמי לקחה בין מטלטליה הדלים מחברת שהתחילה ללמוד בה עברית – במסגרת התנועה", מספר חיים. "היינו שם שבעה חודשים, וכאשר התחיל המשא ומתן עם הבריטים על משאיות תמורת אנשים, הוציאו 1,800 איש לשוויץ. אנחנו היינו שם.
"אמי שהיתה די צעירה, ישבה בין הנשים וכולן התחילו לחלום על אוכל. היא ניצלה את ההזדמנות, פתחה את המחברת וביקשה: 'תתנו לי מתכונים,
האוכל, מתברר, היה מוטיב עיקרי שליווה את שהותה של ברכה עם שני ילדיה הקטנים בברגן-בלזן הצפוף. "הרבה אוכל לא היה שם, אבל אמי הצליחה להיניק היטב את אחותי", משחזר חיים את ששמע מאמו ברכה. "היתה לה שקית של 400 גר' גרעיני קימל, מהם עשתה מרק כל יום כדי שיהיה לה חלב. כאשר נודע שיש לה עודף חלב, היא התחילה להיניק תינוקות נוספים שנולדו במחנה. עם שניים מהם אני בקשר עד היום".
ביולי 1945, לאחר שהיה בשלושה מחנות פליטים שונים בשוויץ אליה הגיעו ברכבות מברגן-בלזן, הצליחה משפחת לוי לעלות לארץ עם סרטיפיקטים באונייה אלג'יראית. את הבגדים הבלויים מהמחנה החליפו בבגדים שקיבלו מאחד מארגוני הסיוע, אך המחברת וכן הכירה הזעירה עליה בישלה ברכה את מרק הקימל, עשו את דרכם הארוכה מטרנסילבניה, דרך גרמניה, דרך שוויץ ולבסוף לחוף בת-גלים בחיפה.
"המחברת המקורית שימשה אותה כל ימי חייה, יש על זה אפילו כתמים של אוכל", מציין חיים. "אחרי שנפטרה בגיל 86, מצאתי בפנים כמה דפים שהדפיסה על גבם את המתכונים במכונת כתיבה, אבל היא הפסיקה אחרי כמה כאלה".
המחברת המתפוררת, הכרוכה בקרטון כהה קשיח משני צידיה, מחזיקה יחדיו בקושי רב 34 דפים כפולים כתובים בהונגרית. על פני 16 עמודים נפרשת רשימת המתכונים שנכתבו בהונגרית בכתב ידה של ברכה. ארוחות של מנות על גבי מנות ניתן להרכיב מהם: מנות ראשונות של סלט הרינג, ביצת קזינו וכופתאות גבינה; ממרח בשר, ממרח עגל, רוטב בשמל ורוטב טרטרי; מנות עיקריות של כופתאות כבד, כופתאות גריסים, עגל בפלפל אדום, מאכל כרוב ואפילו כופתאות של מצות; ואינספור מתוקים כמו סופגניות לימון, עוגות תפוחי עץ, פרג וגבינה, לחמים מחמאה ומדבש, עוגת זאכר (סוכר), חלת קקאו ושטרודלים.
פירוט המתכונים אינו תמיד ברור, כיוון שנכתבו בחיפזון, אך ברכה הצליחה להתקין מהם ארוחות. בשביל עוגת "קן צרעות" - עוגת דבש ואגוזים - היא רשמה: 35 דקגרם קמח (דקגרם = 10 גר', אמת מדידה שאינה רווחת היום), חלמון מ-5 ביצים, 4 שמרים, מלח, קצת סוכר, כוס חלב, חמאה, ו-15 דקגרם אגוזים טחונים. אחר כך מפרטת ברכה כיצד לעצב את העוגה לעובי של חצי אצבע, לחתוך לקוביות ולאפות "על אש קטנה". וכך עוד ועוד.
מצידה השני של המחברת מתחילים רישומים מתוך שיעורי העברית, ככל הנראה מהתקופה בה פעלה ברכה בתנועת הנוער הציוני. את המחברת נשאה עימה למחנה, שם החלה לכתוב בה את המתכונים. בכל דף כמה פסקאות של סיפור קצר בעברית, ובצד תרגום המילים מהונגרית לעברית, בכתב יד של תלמיד צעיר שזה עתה למד את האל"ף-בי"ת. בשנותיה בישראל, מספרים ילדיה, היא כבר דיברה עברית לא רע. בתוך הבית, הם המשיכו לדבר ביניהם בהונגרית, השפה בה סיפרה להם על הפנטזיות במחנה הריכוז.
"היה שם רעב גדול, וחלק גדול ממה שעשו היו פנטזיות על אוכל", אומר חיים. "בעוד הן חולמות, אמא החליטה פשוט לרשום את הכל. היא באמת לא ידעה לבשל, רק מהמחברת היא למדה. היא הפכה לבשלנית גדולה".
גם הילדים למדו לאט את רזי המטבח היהודי-הונגרי שהובא אליהם מעל דפי מחברת מצהיבה ומקומטת. "אני בשלן חובב של אוכל הונגרי, אבל לא מהמחברת, אלא מהזיכרון של מה שעשתה", מספר חיים. "אני מבשל עוף בפפריקה, תפוחי אדמה עם ביצים קשות, סוגי גולאש למיניהם".
עבורו ועבור האחות, יהודית, יש למחברת ערך סנטימנטלי רב. אפילו יותר מערכה כספר בישול. "מסרנו אותה למכון 'משואה' כדי שלא תלך לאיבוד, שתישמר", הוא מסביר, "זה פריט מאוד מיוחד לדעתי. ובהחלט יכול להיות שיש כאן מסר: זה מה שהם עשו? מרשמים? אנשים שהיו מורעבים שבעה חודשים? מהפנטזיות יצא דבר מעניין, שמסמל את הצורך להמשיך לחיות".
מכון "משואה" ללימודי השואה הוא מכון בינלאומי להוראת השואה, הרואה בפעילות חינוכית את דרך ההנצחה המשמעותית ביותר של זכר אירועי השואה וקורבנותיה. משואה מתמקדת בפעילות חינוכית בקרב צעירים, אנשי כוחות הביטחון ואנשי הוראה מישראל ומהעולם. המוזיאון פועל במתכונת של מרכזי לימוד בתוך חללי תצוגה, תוך שימוש בטכנולוגיות ובשיטות חינוך עדכניות.
נא להמתין לטעינת התגובות
