דוברי וצ'ר ניצנים
מיליוני צופים בישראל וברחבי העולם צפו בהפקת "אילת 2007" - כוכב נולד בשפה הרוסית. כמעט כולם יצאו מרוצים: אנשי ערוץ 9 ריצו את אנשי התחנה האוקראינית, שהייתה שותפה לשידור, והכריזו על כמות זוכים מכובדת, הזמרים תושבי ישראל שהבינו שהשוק הרוסי יכול לספק להם הרבה יותר אפשרויות תעסוקה ואמא של אנסטסיה, הזוכה הגדולה, שאולי תפסיק לומר לה עכשיו שהיא לא עדינה כמו כל הבחורות הרוסיות
חמיצות אוקראינית, אם תהיתם, מרתיעה יותר מזו הישראלית. במיוחד כשהיא עטופה בחליפות יוקרה שחורות בוהקות. הם הרי לא עשו את כל הדרך ללבנט, והשקיעו סכום דמיוני כמעט, רק כדי לאכזב את עשרות מיליוני צופיהם. לא ייתכן, הם הבהירו למארגני התחרות המקומיים, ששלושת המתמודדים הישראלים יתפסו לבדם את המקומות הראשונים. לא היה די בהסברים, כי באמת מדובר בזמרים הטובים ביותר מבין החבורה ולא סייעו גם הנפנופים בשמו של המאסטרו, צביקה פיק, שישב בפאנל השופטים המדרג. האוקראינים דרשו שוויון, וכאומה שיש לה מהפכה אחת לפחות ברזומה נדמה היה כי ראוי שדרישתם תופנם.
השמש האילתית המפורסמת נעדרה באותו סוף שבוע. השמים קדרו ורוחות קרירות נשבו במפגיע. נדמה שמזג האוויר ניסה להתאים את עצמו לעשרות יוצאי חבר העמים שהגיעו לעיר לטובת הפסטיבל הראוותני. למרות הסגריריות, איש מהאורחים לא התלונן. בעבורם היה זה יום אביבי כהלכה, שלא לומר שרבי.
זו השנה הראשונה שבה נערך פסטיבל הזמר אילת 2007. תמהיל כבד של שירה עמוסת רגש, אורות בוהקים ונצנצים. מרחבי העולם דובר הרוסית נקבצו זמרים צעירים במטרה לזכות בפסל מוכסף של גמל ובכמה אלפי דולרים. ישראל, מתברר, תופסת לה מקום טוב בלב העשייה התרבותית הרוסית. לכך אחראי במידה לא מועטה ערוץ 9, הפונה לקהל דוברי השפה בארץ ואחראי על ארגון התחרות עם אחד הערוצים האוקראיניים המשמעותיים. צעד אחד לתוך "חוף הדקל" האילתי הוביל את הבאים למדינה אחרת, מקבילה לזו הנגמרת בחניון. מדינה של צעירים ישראלים שחולמים להיות כוכבים גדולים ברוסיה, לא כמו נינט, יותר כמו פיליפ קירקורוב. מדינה שעברית בה היא שפה שנייה ומקצועיות ופרפקציוניזם מהודק הן לא מילים גסות.
אנסטסיה קוזקוב, ולדי בלייברג ואלון גוטמן הם השמות שייצגו אותנו בגאווה בתחרות. הם גם השלושה שהגיעו בסוף היום הראשון של הגמר אל שלושת המקומות הראשונים והעלו את חמתם של האוקראינים והאחרים. בשבועות האחרונים, מאז החלו השלבים המוקדמים של התחרות, דרך חצאי הגמר שנערכו בקייב וכלה במופע באילת, הם הפייבוריטים הברורים של הרחוב הרוסי-ישראלי.
"היום הייתי בצילומים בקניון ואנשים ניגשו אליי ואמרו כמה הם אוהבים אותי. היה מגניב", מספר ולדי ללא שמץ מבוכה. הבחור סטאר והוא לא צריך שום תחרות שתשכנע אותו בכך. די להגניב מבט במלתחה הלא מציאותית שהפיק כדי להבין שמדובר בתופעה לא שגרתית. פרוות מהודקות בסיכות יהלומים, פיסות תחרה על השרוולים, מגפיים לבנים מעוטרים בשושנים ובגולגולות וז'קט של סטלה מקרטני. בשם אלוהי אירוויזיון 1976.
ביום הראשון של הגמר, שר החולוני בן ה-24 את "חורשת האקליפטוס". היה זה השלב שבו
באחרונה חזר ולדי לבית שבו גדל ועזב לפני כעשר שנים כשעלה ארצה. "אם הייתי נשאר היום באוקראינה הייתי זמר מפורסם", הוא אומר בביטחון. "ראיתי חברים שהיו איתי בלהקת נוער שהיום הם מאוד מפורסמים שם. זה היה צריך לקרות גם לי, הם צעירים ממני ואני הייתי הרבה יותר מיומן וטוב מהם". כשעלה לארץ, למד בכיתת עולים ובכל זאת, לדבריו, מרבית חבריו הם צברים. בכלל, נדמה, כי ולדי מנסה במידת האפשר, בהתחשב במקום שבו הוא ניצב, למצב את עצמו כישראלי שבחבורה. "במסעדה שבה אני שר אני בתפקיד ה'ישראלי'. אני שר לפחות שלושה שירים בעברית בערב, כי העברית שלי נקייה. אני רואה אנשים שנמצאים כבר עשר שנים בארץ ולא יודעים עברית, לא מכירים את התרבות. הם חיים את החיים של 'שם' בארץ".
לאילת 2007, אם תשאלו את ולדי, הוא הגיע מטעמים אנתרופולגיים. "באתי לתחרות, כי אני נורא ישראלי ובאתי לגלות מה קורה ברחוב הרוסי. בכלל, אני מדבר רוסית רק בבית". ישראלי , ישראלי, אבל הכוכב המהודר אינו מדחיק את שאיפותיו האימפריאליסטיות. "אני זמר בינלאומי-יהודי ממוצא רוסי. בחוץ לארץ אני אשיר בעיקר אנגלית, כמובן. בסוף אני עוד אהיה זמר פופ רוסי, שם באמת יודעים להעריך פופ, רוקדים את זה במועדונים, לא כמו פה שזה בעיקר האוסים וטראנסים. אף שאצל הרוסים בלי כסף וקשרים בלתי אפשרי להצליח. לא כמו בארץ שיש לך 'כוכב נולד'".
אחרי כל הופעה הפלאפון של ולדי מתפוצץ. "תודה מותק, תודה", הוא מתלטף בכוכבנות בכל שיחת מחמאה, מתנצל כי עכשיו הוא מדבר עם עיתונאי והוא חייב לסגור. "נראיתי טוב במצלמה, נכון?", הוא פוסק, "הייתי ממוקד עליה מאוד".
ביום השני, לפני שהוא עולה לבמה לשיר האחרון בתחרות, מביט ולדי אל הים ואל המדינה השכנה שמעבר לו ואומר לי בהתרגשות, "אתמול שרתי כאן את 'חורשת האקליפטוס' ופתאום תוך כדי שירה אני קולט שאני שר על מקום. אני שר את המילים 'אבל על חוף ירדן. . .' ופתאום אני מבין שאני נמצא על חוף ירדן ושר את זה, זה לא גורל?".
עשר מדינות שלחו מתמודדים לתחרות, אבל לבי היה נתון לצמד הבולגריות. כמו עמיתותיהן הרוסיות והאוקראיניות, הן היו גזורות היטב ולבושות במינימליזם מכאיב. אולם לצד כל המולת הקיטש ושירי הסאן רמו, הצמד המקסים הזה שר אר אנד בי בולגרי מגניב. מילה אחת ברוסית הן לא יודעות, ובכלל אף אחד לא סיפר להן לאן בדיוק הן מגיעות.
"בבולגריה השירים האלה לא היו עוברים", מפרשנת לי הבלונדינית מבין השתיים באנגלית מוצלחת. "אנחנו מבינות שזו לא ישראל בהתגלמותה. מאוד הופתענו להגיע ולראות שהכול ברוסית. אנחנו הרבה יותר מודרניות וכאן הם, איך לומר את זה, רוסים".
כשחברותיי מסופיה עולות לתת את הנאמבר שלהן, נעמדת לידי אנסטסיה קוזקוב. בחורה נתנייתית בעלת מראה סלבי מצודד, לבושה בבגד שנראה כאילו נגנב מהסט של "רוקדים עם כוכבים". " זה לא מתאים השיר שלהן", היא מעדכנת, "זה מתאים למועדון. אי אפשר לבוא לתחרות כזו ולשיר שיר של מועדון".
אם יש משהי שהגיעה לתחרות מוכנה זו אנסטסיה. ברזומה שלה ליווי של שירי מימון באירוויזיון והופעות סביב העולם, עם דגש על מסעדה רוסית באשדוד. קוזקוב, 17 שנה בארץ, היא גם היחידה שמגיעה מלווה בפמליה. אמא צמודה עם צעיף אוקראיני מסורתי שמונח על כתפיה כל אימת שחולף משב רוח, אבא מצויד במצלמת וידאו ודודה שמתפקדת כקצינת עיתונות ומדווחת לעולם באמצעות הנייד על המתרחש. השלישייה, בעיקר האמא, לא משה מאנסטסיה ולו לרגע.
"ההורים שלי הם הכול בשבילי", לוחשת אנסטסיה באוזני בקרבה שמעמידה אותי במבוכת מה. "אבא שלי הוא זה שנותן לי חינוך מוזיקלי, הוא היה בלהקות מאוד מפורסמות באוקראינה והוא מורה גדול. הוא גאון. הוא מקשיב לי כל הזמן ונותן לי חוות דעת מקצועית. המשפחה שלי גם קוטלת אותי המון, בגלל זה אני לוקחת אותם".
מה , למשל, הם אומרים לך?
"שאני יותר מדי אמוציונלית ולפעמים נכנסת יותר מדי עמוק. הם אומרים לי תקשיבי למוזיקה, תהיי מדויקת. זה קשה, כי אני רוצה לתת את כולי".
זו לא ההערה היחידה שאנסטסיה מקבלת בבית. "כל הזמן אומרים לי שאני עקשנית נורא, שאני לא עדינה כמו כל הבחורות הרוסיות, שיש לי אופי ישראלי. יש לי את שני הצדדים, הישראלי והרוסי. מהצד הרוסי, אני אוהבת את הלבוש האלגנטי והסקסי והאיפור. כשהגענו לארץ היו צוחקים על הרוסים, כי הבנות היו מתלבשות אלגנטי לבית הספר, זה היה מוזר להם. אבל לי היה שיער שחור ואמרו שאני דומה לישראלית. שינו לי אז את השם לענת והילדים היו אומרים לי 'ענת הכי חמודה מכל הרוסיות'".
עכשיו אנסטסיה כבר לא ענת. גם השיער כבר לא שחור אלא צהוב שפורפרתי עז. גם העיניים הכחילו. "אם מבהירים את השיער, חייבים להבהיר את העיניים", היא מסבירה את פשר העדשות, "אני כבר מחכה לחזור לשיער שחור". בינתיים הלוק הזה משרת את מטרותיה בתחרות, כך לפחות היא מרגישה.
את השמלה שאת לובשת את אוהבת?
"האמת? ממש לא", הלחישה על האוזן כבר הפכה ללחישה על הלחי. אנסטסיה נותנת פירוש חדש לחלוטין למונח "דיבור קרוב". הכול תחת עינה הבוחנת של האם שיושבת ממול עם הצעיף בידה. "בבית אני הכי מוזנחת ואני מודעת לזה שבמה זו במה, ויש דברים שמקובלים בתחרות. אני מקווה יום אחד לשנות את הסגנון".
ואיך התכוננת לתחרות?
"יש לי מורה לפיתוח קול, אבא שלי. יש לו שיטות, הוא עובד על גון צליל וסגנון. יש לי מורה לאופרה שאני עובדת איתה כל יום שעתיים-שלוש, במיוחד לפני קונצרטים".
בגלל המסירות נאלצה אנסטסיה להיפרד גם מהחבר שלה. "לא יכולה להקדיש זמן לזה עכשיו, אני צריכה להתמקד במוזיקה".
מה את חושבת על מוזיקה מזרחית?
"הופעתי פעם עם אביהו מדינה. אני אוהבת רק אם זה ברמה גבוהה, אחרת אני לא יכולה לשמוע את זה". איזה זמרות ישראליות את אוהבת? "קודם כול חשוב לי להגיד שיש לי חלום לשיר עם סטיבי וונדר, שהוא זמר גדול ואורגינלי, כל הזמרים היום הם על בסיס השירה שלו".
או-קיי. ואיזה זמרות ישראליות את אוהבת?
"בישראל יש המון קולות גדולים, באמת".
למשל ?
"אני אוהבת את שירי מימון ואת נינט טייב, כי הן באמת מביאות משהו מעצמן לשירה".
ניסית להיבחן ל"כוכבנולד" ?
" אני אגיד לך את האמת, אז באמת לא היה לי מספיק חומר שמתאים ל' כוכב נולד'. באותה תקופה הזנחתי את העברית. יש המון שירים יפים בעברית,'חורשת האקליפטוס', שירים של צביקה פיק, אבל לכל דבר צריך להיות זמן".
למה את חושבת שלא רואים היום זמרות ממוצא רוסי בשורה הראשונה בארץ?
"להרבה זמרות יש היום קומפלקס. הן מתביישות. החוכמה היא שצריך לעשות את זה ברמה הכי גבוהה. יש את יבגני שפובלוב, למשל, מרוב שיש לו קול איכותי לא מרגישים את המבטא שלו בכלל".
גם לך יש עוד קצת מבטא.
"זה בא והולך. כשאני עם ישראלים אז אין לי מבטא ופה עכשיו הוא חזר אליי. כמובן שגם לי יש קצת תסביך, אבל אני מקווה שבעקבות הרגש ירגישו מי אני".
ההפקה של ערוץ 9 תחת ניצוחו של ליאוניד בלחמן, המנכ"ל, של חברת ההפקה האוקראינית ושל חברת "אורורה" המקומית פעלה ללא רבב. מפיקות, עוזרי הפקה, צלמים, אנשי סאונד, מנחים וכתבי גרין רום, הכול מתוקתק, שקט ונקי, הכול ברוסית. הרבה חברות ישראליות היו מייחלות לצוות שפעל שם. לפני קהל מאוד מצומצם עלו ארבעת מנחי הגמר בזה אחר זה, הציגו כוכבים בינלאומיים כמו רוסלנה, זוכת האירוויזיון שהגיעה מאוקראינה, לצד שירי מימון וצביקה פיק ולצופי הטלוויזיה היה נדמה כי הם צופים בשידור ישיר מפארק הירקון.
גם מאחורי הקלעים נשמר הסדר המופתי. הזמר הגיאורגי מצטלב לפני ההופעות, הרקדנים של הזמרות הרוסיות מפלרטטים עם הבולגריות שלי והראפרים מבלרוס מריצים דאחקות. רק אלון גוטמן, זמר ישראלי נוסף שהתמודד בתחרות מתאמן בקולי קולות על הקטע הבא שלו, מלווה את עצמו בריקוד א-לה בקסטריט בויז. גוטמן, שעלה לפני 16 שנה מליטא, סיפק לצופי התחרות את נתח הרכילות המתבקש כשנפוצה שמועה על רומן שהוא מנהל עם אחת המתמודדות שנשרה בשלבים מוקדמים יותר. הוא סירב להתייחס לשמועות כיאה למעמדו, ממעקב צמוד אומר רק זאת: כנראה יש בזה משהו.
גוטמן, בלונדיני בעל בייבי פייס שובי לב הוא, ללא ספק, אהובן של כל הבבושקות באשר הן. בן 28, מתגורר בתל אביב עם אמו ועם בן זוגה. גם הוא מופיע בחתונות, באירועים ובמסיבות, ממש באותה להקה כמו אנסטסיה. למרות השנים הרבות בארץ אי אפשר להתחמק מהמבטא שלו. "אני נמצא בשני העולמות, הרוסי והישראלי", הוא מספר, "יש לי חברים צברים ורוסים. יש הרבה הבדל בין התרבויות. אפילו ההומור הוא לא אותו הומור. בהומור רוסי, למשל, יש דברים שישראלי יכול להיעלב מהם. אני לא יודע לאיזה עולם אני יותר שייך".
כשהיה ילד למד גוטמן שש שנים כינור, אבל בהמשך נטש את העולם הקלאסי דווקא לטובת ההיפ-הופ. ברוסית. "בגיל 17 החלטתי שאני מקליט אלבום ובזבזתי את כל הכסף שלי", הוא מספר. הגיוס לצבא אחרי המפלה הכלכלית אותה לא יכול להרשות לעצמו כאחד המפרנסים בבית, גרמה לו לנטוש את המוזיקה. הוא למד הנדסת אלקטרוניקה ורק באחרונה החליט לחזור לאשר אהבה נפשו. "בינתיים אני מקליט באופן עצמאי. הקלטתי שלושה מאסטרים ראשונים ואני מקווה לעניין את משפחת טאקט בהם".
בסופו של הערב השני נדמה היה שהלחץ האוקראיני השפיע. השופטים החליטו ללכת על יותר מזוכה אחד בכל מקום. מספר זוכים במקום השלישי, בהם אלון גוטמן, מספר זוכים במקום השני, בהם ולדי בלייברג. לפחות רבע מיליון ישראלים ועשרות מיליוני אוקראינים ואחרים סביב העולם צפו באמא של אנסטסיה צופה אחוזת רעד במסך הקטן מאחורי הקלעים. במקום הראשון זוכה לפתע הזמר הגיאורגי. אינספור ההצטלבויות סייעו בעדו. אך רגע לפני הסוף המר נפתחת קטגוריית-על-"הגרנד פרי". אנסטסיה קוזקוב, נוטלת את גמל הזהב ועולה לזעוק שוב את שירה קורע הלב "ז'ה טם". האמא על סף התעלפות, המתמודדים שכמעט לא נותר אחד מהם (חוץ מהבולגריות!) שלא זכה במשהו מרוצים, ואנשי ערוץ 9 מסופקים מרייטינג נאה ומאוקראינים מחייכים.
בסופו של הערב, גם לגוטמן החביב שנגע בתהילה, יש מסקנות משלו: "שוק המוזיקה הרוסי יותר גדול ויש בו הרבה יותר אפשרויות. השוק הישראלי הרבה יותר קטן וגם אם אתה מצליח בארץ, אתה לא מיליונר. אלא אם כן אתה צביקה פיק ".
נא להמתין לטעינת התגובות
