אבא'לה
תפקיד חדש ב"אמא'לה", שאליו הוא מביא את הטירוף הקריימרי, יזכיר לכל מי שלא נוהג לקפוץ לתיאטרון הקאמרי איזה שחקן נפלא הוא אלי גורנשטיין. אז נכון, הוא אף פעם לא היה ולעולם לא יהיה כוכב בסטנדרט של יהודה לוי, אבל נראה מה יהיה כשיהודה יגדל כרס ("הוא לא ישרוד שנה בתחום")
מתברר, שלמרות תפקידו הבלתי נשכח בסרט "הלהקה" ולמרות תפקידו המעולה בהצגה "המפיקים" ועוד שלל תפקידים שעשה על במות התיאטרון, רק דבר אחד גרם למלצרים להסתובב ולבהות בו: כשהוא פתח את הפה ואמר "בוקר טוב".
הקול שלו היה מוכר להם עוד מהימים שהיו ילדים. אז הם סוף-סוף עשו את החיבור וההתרגשות הרקיעה לשיא. טוב, לא שיאים ברמת נינט, אבל בכל זאת: כל אחד מצא את הסדרה האהובה שבה הוא השתתף, למשל "רכבת ההפתעות", ומיד התפתח דיון מעמיק במטבח למה לא רואים אותו יותר. אז מלצרים יקרים: אלי גורנשטיין עובד, עובד הרבה, והעונה השנייה של "אמא'לה" (ערוץ 2, קשת ), שם הוא מגלם את צביקה כרמון, בן זוגה של תיקי דיין, אולי תאיר את עיניו של מי ששכח שמדובר בשחקן נפלא.
גורנשטיין, קצת אחרי 53 ועם לא מעט שיבה על הראש, נשוי כבר 30 שנה לניצה ואב גאה לשתי בנות ובן ("תרשום שהוא חובש קרבי"). הוא מודה שהבמה היא החמצן שבלעדיו קשה לו לחיות, אף שהוא יודע שיש גם חיים מסביב. פרט לעובדה שהוא מופיע בהצגה "המפיקים" בתיאטרון הקאמרי, הוא מביים באופרה ומריץ כבר שמונה שנים ערב משירי פרנק סינטרה.
על תפקיד פרנץ ליבסקינד המדהים וגונב הפוקוס שהוא עושה ב"המפיקים" הוא זכה השנה בפרס "מצטיין תיאטרון הקאמרי". וזה מה שכתב עליו מבקר התיאטרון של "מעריב", אליקים ירון, שעמד בראש ועדת הפרס: ". . . נכתב בעיתונות שגורנשטיין 'גנב את ההצגה' בהצגה 'המפיקים' ולא היינו רוצים לחשוב שאנחנו מעניקים בזה פרס לגנב, אבל בעזרת קולו המצוין ובעזרת הכריזמה האישית שחונן בה, הוא מצליח להקרין אותו טירוף הזוי, חסר גבולות, מחשמל. הצד היפה כאן הוא שניכר שהשחקן מתענג על התפקיד המוטרף הזה והישגו הגדול הוא בכך שהוא משתף אותנו, הצופים, בהתענגות זו".
עם סופרלטיבים כאלה, מה הפלא שגורנשטיין זכה גם במועמדות לפרס התיאטרון. גורנשטיין מודה שלא היה קל לקבל את התפקיד: "הוא לא ניתן לי על מגש של כסף", הוא מבהיר. "עשיתי אודישן כמו כולם ונלחמתי עליו. נסעתי לראות את התפקיד בלונדון, וגיליתי שהוא נעשה שם בדרך רגילה. אני לקחתי את הטירוף שלו ומתחתי את הגבולות, כי היה חשש שעניין גרמניה הנאצית, שמאוד מודגש בהצגה, עלול להיות בעייתי בקרב חלק מהציבור, אבל לשמחתי זה עובר נהדר".
גורנשטיין סבור שחלק מהטירוף שלו, שמתפרץ
וזה עוד לא הכול. בזמן השלאף שטונדה הקדוש, כל יום בין שתיים לארבע, הוא נאלץ לשכב ליד אמו במיטה כדי לא להיות בחדר אחר, לעשות רעש ולהרוס את המנוחה. גורנשטיין סיפר עוד שלימים הסתייע בפסיכולוגים כדי להשתחרר מהשיפוט של אמו שעליה אמנם כעס, אך גם סלח לה.
גורנשטיין מזכיר לרבים את השחקן מייקל ריצ'רדס, קריימר מ"סיינפלד". זה כנראה הגובה (195 ס"מ), אולי גם השיער המתקרזל, אבל בטח גם מנעד הטירוף ששניהם מפגינים טוב כל כך. למשל ההופעה הקטנה אך הבלתי נשכחת של גורנשטיין בסרט "הלהקה" ("לבן, לבן") והתפקיד ב"המפיקים".
"לפני ש'סיינפלד' הגיעה לישראל", גורנשטיין משתף, "עצרו אותי יום אחד שני תיירים מארצות הברית באמצע רחוב דיזנגוף וצעקו לי: 'קריימר, קריימר'. לא הבנתי מה הם רוצים ממני. לימים חנוך מרמרי כתב ב'טיים אאוט' מאמר על 'המפיקים', וסיכם את ההומור היהודי וחיבר בין וודי אלן, סיינפלד, מל ברוקס והגיע אליי, כי הוא מצא בי משהו משותף בסגנון של קריימר הישראלי בדרך שבה אני מתחבר לתפקיד. ראיתי בכך כבוד גדול להיות לצדם".
את "הלהקה" בהבימה כבר ראית?
"האמת שלא. לא יצא לי לראות וזה לא כל כך מעניין אותי. אני לא מתחבר למה שהיה בעבר. זה פחות מעניין אותי. אני מכיר את הבחור שעושה את התפקיד שלי, כי הוא בא אליי וביקש לקבל עצות ודיבר איתי. הוא בחור מאוד מוכשר, זמר טוב, רקדן וחמוד, אבל לא הלכתי לראות את זה, כי זה פחות עניין אותי. את זה גמרתי לפני 30 שנה ואני לא מתעכב על זה יותר".
גם בדמות המאהב שהוא מגלם ב"אמא'לה" הולכת ונחשפת אט-אט שריטה (אף שגורנשטיין מבטיח שבחיים האמיתיים הוא הרבה יותר שמרן). "עשיתי אודישן כמו כולם, למרות שזה קשה להיבחן בכל פעם מחדש. זה בא אחרי הרבה מאוד זמן שלא עשיתי טלוויזיה. למרות שאני שחקן עסוק, עדיין שואלים אותי למה לא רואים אותי בטלוויזיה. והנה פתאום באה האפשרות הזו להיות חלק מהסדרה הנהדרת הזו, שמשוחקת טוב וכתובה מעולה ומבוימת נהדר. שלחו אותי לאודישן, כי חיפשו תפקיד למאהב של אילנה, אמא של אורנה בנאי בסדרה.
"עם תיקי דיין אף פעם לא שיחקתי, זאת אומרת שיחקתי אבל לא בצורה אינטימית, והפעם האחרונה הייתה לפני עשר שנים בתיאטרון הקאמרי. עשיתי את האודישן לבד וזה עבר מצוין ולמחרת עשיתי אודישן חדש, הפעם עם תיקי. מהשנייה הראשונה הרגשתי שלא יעזור לאף אחד שום דבר - זה התפקיד שלי. בדברים האלה אתה מרגיש את זה מיד, כי זה בא מהבטן. הייתה לנו כימיה וזרימה נהדרת והבמאי אמר לי לעשות ככה וככה וזה תפס נהדר וזהו זה, בינגו, קיבלתי את התפקיד ומאז אני מאושר".
איך נראית אהבה של הגיל השלישי?
"מצוין. אפילו מיוחדת. אני משחק בסדרה גבר בן 60, שמכיר את תיקי דרך המקהלה שבה הוא שר. הקשר ביני לבין תיקי מתחיל כידידות לכל דבר, אני עוזר לה ואז זה הופך לקשר אינטימי. אני לא רוצה לחשוף, אבל חייבים לראות את הסדרה, כי יש שם הרבה הפתעות והרבה דברים מיוחדים. הדמות שלי מתפתחת. אבל לשאלתך על אהבה בגיל השלישי, אני יכול לציין שההסתכלות על זה מזכירה קשר בין ילדים. מצד אחד אנחנו מבוגרים שכבר באים כל אחד עם הניסיון והחבילה שלו והבעיות שלו, ומצד שני אנחנו איכשהו מתחברים. אבל החיבור הוא כמו של ילדים בני 16. זה נורא מעניין, הרבה מבוכות וחיבור ופיצוץ. אני לא רוצה לספר, כי אני לא רוצה לקלקל לצופים".
אתה מהמר שתהיה עוד עונה?
"זה בקלות יכול להתפתח לעוד עונה, כי עבודת הצוות והעבודה של רם נהרי הבמאי נפלאה בעיניי. לרם יש יכולות מיוחדות וזה מעולה עבור כל שחקן, כי הוא רואה את המצבים בעיניים מקצועיות. אני באתי מהתיאטרון וזה שונה, שם אין מצלמה. ואילו פה המצלמה רואה הכול ובצורה הכי מדויקת. לכן החלטתי שאני עושה את הדברים כמו שהם. לפעמים שחקנים מסתבכים במשהו שהם רוצים להביא לסצנה מעבר למצב הנורמלי, ואני אומר: כשמה שעובד בינך לבין הפרטנר קיים, לא צריך להסתבך בעוד משהו שבסופו של דבר עלול להוריד מהסצנה עצמה. זו הסיבה שהייתי מאוד מדויק בעבודה עם תיקי וזה עבד נפלא. יש בסצנה קטע שבו רואים את השריטה של צביקה וזה מפתיע את תיקי מאוד, וזה באמת עובר נהדר".
אז גם פה יוצא הטירוף?
"כן, גם פה יוצא הטירוף בהפתעה ובהפוכה, וזה מאוד מעניין לראות כיצד זה מתפתח".
והעבודה מול אורנה שאותה אתה מכיר, כמו כולנו, כקומיקאית?
"אני דווקא מאוד אוהב את הרגעים הפחות מצחיקים שלה עם העצב העמוק, שהיא נוגעת בלב. כל השחקנים שם, גם החדשים, משחקים נפלא. תראה את צחי גראד איזה כוכב, איך בגרותו מוסיפה לו. מאוד מעניין לעקוב אחרי קריירות של שחקנים שמפציעים שוב אחרי שנים. חנה לסלאו, למשל, תראה איזה יופי איך היא מצליחה כל כך וזה יפה שניתן צ'אנס שני לבן אדם".
בחיים האמיתיים אתה נשמע מאוד מסודר.
"האמת שכן. אני נשוי באושר עוד מעט 30 שנה, וזה נדיר, כי אני חושב שזה דבר שצריך להשקיע בו כל יום מחדש ולהיות עם היד על הדופק, כי יש מכשולים בדרך וצריך לטפל בהם ולתת להם תשומת לב. אנשים מתחתנים ולא יודעים איך להתנהל, כי אין בית ספר לנישואים ואין בית ספר לאיך להיות הורים, יש רק בית ספר למשחק. אלה דברים שצריך להשקיע בהם יום-יום ולהיות קשוב למה שקורה, כי אנשים עוברים הרבה דברים סביבך ולא רק אתה במגרש. בת זוגך, לדוגמה, יכולה לעבור הרבה דברים. הנה, בימים אלה רעייתי עזבה את מקום עבודתה ופרשה מרצונה אחרי 28 שנות עבודה במוסד מסודר בתפקיד ניהולי. היה לה רצון לעשות משהו אחר והיא לא יודעת מה בדיוק היא רוצה, ואתה צריך לעודד את זה ולהיות עם זה ולהשקיע, כי זה חלק מהנישואים".
זה סוג של ביקורת על המהירות שבה אנשים מתגרשים היום?
"אני חושב שאנשים לא שמים לב לדברים הקטנים שקורים לבן או לבת הזוג, והם יכולים להתגרש בגלל מצבים שדווקא שניתן לפתור אותם. אשתי היא החברה הכי טובה שלי, ולכן אין לי ברירה אחרת חוץ מלשמור על החברה שלי".
אתה נשמע מאושר ושמח בחלקך.
"האושר הוא לעשות את מה שאתה עושה, וכן, אני בהחלט מאושר. אני יודע להעריך גם עצב לפעמים, כי אם יש רגע של עצב זה חלק מהעניין. אני גם עובר טיפול פסיכולוגי ארוך שנים, שאני חושב שכל שחקן וכל אדם צריך לעשות. למדתי שרגע של דיכאון הוא רגע מאוד חשוב וניתן להיבנות מרגע כזה. אני הרבה יותר מאושר מאשר לא מאושר, כי אושר זה יכול להיות גם לשבת בארוחת ערב עם הילדים שלך וזה מציף אותך באושר שאתה חייב לנצור אותו ולשמור אותו וצריך לשים לב לאותם רגעים".
אז בעצם אתה אומר שהבמה אמנם נהדרת, אבל היא לא תמצית חייך?
"זה נכון, אבל הבמה היא החמצן שלי. אני לא היסטרי סביב העניין הזה, אבל אני מקבל הרבה מאוד כוח על הבמה ואני עושה אהבה עם הקהל וזה מפרה אותי. הערב 'אלי גורנשטיין שר סינטרה' גורם לי להתבטא שוב ושוב מול הקהל ולשיר שיר רומנטי ולספר סיפורים על סינטרה, ולהביא את הקהל למצב שהוא קשוב ונהנה מהערב שאני איתו, וזה עושה לי מאוד מאוד טוב לנפש".
מפריע לך שמעולם לא הפכת לכוכב-על בתחום הבידור?
"כבר ראיתי כוכבים גדולים שנעלמו ואני עדיין פה ועובד קשה ומרוצה. בשנים הראשונות שלי, דווקא כשהייתי מפורסם בתוכניות כמו 'טלפלא', 'זהו זה' ו'קשת בענן' הייתי סוג של אסטרונאוט. הצלחתי נורא, אבל לא הייתי מקושר לזה בהבנות האישיות. מעולם לא הייתי סוג של כוכב שהבנות נמשכות אליו בגלל המראה, ועכשיו בגיל הבוגר אני מרגיש הרבה יותר מחובר לעצמי, וסינטרה, לדוגמה, זו דמות שאני בהחלט מתחבר אליה".
מה זה אומר, שלא היית סוג של יהודה לוי?
"נכון. הייתי אחר ולא הייתי כוכב מהסוג הזה, אבל מעניין יהיה לדעת מה יקרה ליהודה לוי אם הוא יגדל כרס? הוא לא ישרוד שנה בתחום".
אני כבר מבין מה דעתך על טלנובלות ועל "כוכב נולד".
אין לי בעיה איתם. גם אני התגליתי בתוכנית'תשואות ראשונות' שהנחתה ברדיו רבקה מיכאלי לפני עידן ועידנים. הופעתי שם בשיר עם עוזי חיטמן ז"ל ואין לי בעיה עם 'כוכב נולד' ותוכניות מהסוג הזה, אבל צריך לתת זמן להבשלה. לקחת הכול בצורה מדודה ורק אז, כשמבשילים, לפרוץ החוצה".
נא להמתין לטעינת התגובות
