החוליה החלשה
אורנה בנאי, פעם האישה הכי מצחיקה בארץ, הפכה לצל חיוור של עצמה. איך הפכה הכוכבת של "ארץ נהדרת" לחברת הצוות הראשונה שחייבת ללכת הביתה?
בנאי לוהקה ל"ארץ נהדרת" ככוכבת הראשית ובהמשך אף קיבלה קרדיט להפקת הדרמה "אמאל'ה". למרות תנופת העשייה ובמקביל לעליית העונה השנייה של "אמאל'ה" נדמה כי חל אצל בנאי מפנה והיא איננה מצליחה לטפס לעבר פיק חדש בקריירה. התנהלותה השגרתית-סתמית על המסך מסגירה את התחושה כי בנאי חווה ירידת מתח ושובע מקצועי. זה בטח לא קל לנסות להצחיק ולרגש בפריים טיים כל שבוע מחדש כבר קרוב לעשור.
ברוב המקרים מסגרת קבוצתית משמשת כמחסה נוח. אך כשהדינאמיקה הקבוצתית מתפזרת בין עייפות החומר לקידום מניעים אישיים, תמיד יהיה מי שישלם את המחיר. למרות שלאורך השנים חברי "ארץ נהדרת" ניסו לשדר אידיליה מושלמת נראה כי זהו הזמן לרענן את השורות. אורנה בנאי ועלמה זק מעולם לא הכריזו מלחמה אך באופן טבעי ומתחת לפני השטח מתנהל קרב ווירטואלי על משבצת- המצחיקה הלאומית. זק שהחלה כמתלמדת בתולית כבר עולה היום על בנאי-מורתה, ואף מערערת את עצם נחיצותה בקאסט. בנאי מתבצרת בעמדה תבוסתנית, מתקשה להחזיר ובעיקר הופכת לחיית במה אנמית ופצועה מול שטף הכישרון ושלמות הטייפ קאסט של זק.
בתקופת "רק בישראל" בנאי הייתה מופע של אדם אחד (ארז טל על תקן המרים להנחתה) ובהחלט אפשרי כי המודל המשפחתי של "ארץ נהדרת" לא מתאים לה כמו השליטה האבסולוטית של לימור במרחב הבידורי של שמעון.
היום בנאי נאלצת להיות רק חלק מקבוצה מוכשרת ובעיקר מסתמנת כחוליה החלשה החושפת את העורף. לקיציס ופרידמן וגם לאלי ומריאנו יש חסינות מתוקף הזוגיות. אסי כהן נותן עונה גדולה ולמרות שדב נבון הוא לוזר נצחי המשבצת שלו הכרחית ומאזנת את יחסי הכוחות. כך שאם רוצים לבצע במערכת זעזוע שיביא אחריו לתוצאות טובות יותר- אורנה בנאי חייבת ללכת ראשונה.
נראה כי בנאי לא מצליחה להתעלות ולפתח מימד קומי נוסף מעבר לציניות בה מתנהלת הדמות אותה היא מגלמת. בזמן ששאר חבריה מביאים אספקט בידורי קיצוני ומלהיב הסוחף את הדמויות למחוזות קריקטורים והזויים בנאי מתנהלת במרחב מוגן וחסר אופי המרדים אותה ואת הצופים יחדיו.
אי אפשר שלא להרגיש בפיחות במעמדה של בנאי גם מכיוונה של המערכת. נראה כי מושקעת מחשבה רבה לפני שהיא מקבלת אישור ללמוד דמות חדשה. במקרים רבים העדיפו היוצרים להיעזר בפרידמן אלי ומריאנו דווקא לתפקידי נשים בולטות. אם באמת היו תופסים מבנאי היא הייתה מקבלת את האפשרות להיכנס לתפקידים גבריים או לפחות לנסות ולמלא את דמותן של ג. יפית, אודטה, קונדליסה רייס, מרגול, ופנינה רוזנבלום.
העונה המערכת אף הפקידה בידיה רימוני נפל שיכלו בקלות לפוצץ את קריירת המשחק שלה. המקרה הראשון היה כשנאלצה לחקות את הטניסאית שחר פאר. מעבר לכך שהחיקוי היה פשוט רע, בנאי בעיקר נראתה כלוחמת מג"ב שיצאה למד"ס בוקר. תאונה נוספת התרחשה על הסט כשבנאי גילמה בלית ברירה את דמותה של הילארי קלינטון ובמקרה הטוב הזכירה סוג של מורה לערבית משיקגו. גם הניסיון לחקות את עליזה אולמרט נכשל והדמות אכן לא חזרה מאז למסך.
תדירות השינויים במפה הפוליטית בארץ מכתיבה סדר יום חדש במערך החיקויים. בשנים הקודמות בנאי עוד הצליחה לספק עדנה קומית כשהתנהלה כענבל גבריאלי, ג'ודי, רוחמה ולימור לבנת. אך השנה הדמויות של בנאי לא מותירות אפקט ממשי לעומת חיקוייהם של חבריה.
ראשית היא לא מצליחה להפיח רוח חיים במושא חיקוייה וממלאה
אצל עלמה הכל הרבה יותר פשוט. ראשית מידותיה וקווי המתאר בפניה נוחות יותר לקליטת כמעט כל פן חזותי. מעבר לכך זק לומדת ביסודיות את הניואנסים והדקויות שמובילות לחיקוי אותנטי. במקביל היא מקבלת תמיכה מלאה מהמערכת למרות תדמיתה הפולנית והקרירה ומגלמת את כל הנשים הצבעוניות והשמחות. ברפרטואר: דליה איציק, מיה בוסקילה,שולה זקן, ציפי שביט,קרן פלס ויפה ירקוני.
ב"אמאל'ה" בנאי משתדלת להתפנות רגשית לעשיית דרמה נוקבת אך אינה מותירה מרחב תמרון ליצירתיות הקומית הנדרשת לשאר עיסוקיה. אם שואלים את רבקה מיכאלי, חנה לסלאו וציפי שביט זמן המחייה של כוכבות בידור בארץ לא נמשך מעבר לעשור רצוף (בלי להחשיב את הקאמבקים הנמתחים על פני יובלות). במקרה של בנאי פשוט כדאי לצאת לחופש ולחזור רק עם רעב וגעגוע גדול.
נא להמתין לטעינת התגובות
