אילו הדגים יכלו לדבר
מה עושים דייגים עבריינים בכינרת, שרוצים להקל על עצמם את החיים? הם משתמשים בחומרי הדברה אסורים ומרעילים את הדגים. הבעיה היא שחלק מהדגים הללו מגיעים לשווקים, בלי שאנחנו הצרכנים יודעים על כך. ברשויות מבטיחים שמדובר במקרים מעטים בלבד ושהמצב בשליטה, אבל בארגונים הירוקים ממש לא בטוחים בכך
שנה לפני כן הגיעו לאזור האגם מומחי דיג מטעם האיחוד האירופי. הדיווחים המטרידים שזרמו לאירופה על דייגים שמשתמשים ברעל כדי להקל את מלאכתם, לא התקבלו בהבנה באיחוד. בעקבות הדוחות שהגישו מומחי הדיג, הוחלט להפסיק לאלתר את יבוא הדגים מאפריקה לאירופה.
המחיר ששילמה על כך היבשת השחורה היה כבד: ענף יצוא הדגים שהכניס לאזור יותר מ-200 מיליון דולר בכל שנה, הצטמצם בכ-60 אחוז , וכ-200 אלף דייגים הפכו מובטלים. באו"ם היה מי שמיהר להבין שיש לסייע במהירות לשלוש המדינות המתפתחות סביב האגם, ושלחו נציגים שסייעו בתהליך השיקום של הענף. המימון שהזרים האו"ם, לצד תהליכי חקיקה נוקשים נגד עברייני הדיג, הצליחו להחיות את הענף.
בסך הכול שישה מקרים של דיג באמצעות רעל הופיעו בדוח המיוחד, שהוגש לאיחוד האירופי ב-1998, ובעקבותיו הוחלט לאסור יבוא דגים מהאגם הכחול באפריקה. והנה, בשלושת החודשים האחרונים נרשמו חמישה אירועים שונים של דיג באמצעות רעל ממש כאן, בכינרת. רק בשבוע שעבר נתפסו קרוב ל-1,000 קילוגרם של דגים מורעלים שהיו בדרכם לשווקים. אלא שבישראל, כך נראה, מוטרדים מסיפורים שכאלה הרבה פחות מאשר באירופה.
שימוש ברעל בכינרת הוא לא סיפור חדש. מאז שנות ה-80 מתקבלים מדי פעם דיווחים על מקרים שבהם דייגים עבריינים משתמשים בחומרי הדברה חקלאיים כדי לעשות לעצמם חיים קלים. ככל הנראה תקופת השיא היתה בסוף שנות ה-90, שלאחריה נעשו מאמצים אדירים מצד הרשויות למגר את התופעה.
לתקופה קצרה זה גם עבד, אולם עושה רושם שבשנתיים האחרונות התופעה חוזרת וביתר שאת. באופן מפתיע, כל הסיפור הזה נשאר עטוף בשקט תעשייתי מצד הרשויות. אמנם כולם מסכימים שמדובר בתופעה חמורה ומטרידה, אבל באותה נשימה מודים כי באמצעים שעומדים לרשותם הם פשוט לא מצליחים להתמודד איתה כמו שצריך.
יש מי שטוען שהסיבה העיקרית שלא מיידעים את הציבור בסיפורים הללו היא החשש מפני פגיעה בענף הדיג. "דרך הפעולה הזו של השתקת הסיפור היא בעייתית מאוד", אומר ניר פפאי, רכז חופים וים של החברה להגנת הטבע. בשבוע שעבר מיהר פפאי לשלוח מכתב אל משרד הבריאות, אל משרד החקלאות ואל מינהלת הכינרת, ובו הוא תוהה על מדיניות ההשתקה.
"נודע לנו על תפיסתם של מאות קילוגרמים של דגים מורעלים בשבוע שעבר, אבל אף אחד לא דיווח עליה לציבור", הוא אומר. "רק לשמוע על כך שיש סיכון שאנחנו מקבלים דגים מורעלים נשמע לי רע מאוד, אבל במשרד הבריאות מעדיפים לא להוציא הודעה ולהזהיר אותנו מפני התופעה, כי הם לא רוצים לזרוע פאניקה, וזה אבסורד. הרי יש סבירות שחלק מהדגים האלו הגיעו לשווקים, ומה גם שזה מעודד את הדייגים העבריינים, שנהנים מהגישה הסובלנית הזו".
ברשויות שמטפלות בדיג בכינרת - משרד
בין שיצאה הודעה ובין שלא, שאלה חשובה לא פחות היא מה נעשה כדי לטפל בתופעה ועד כמה היא רחבה. "מה שנתפס הוא כאין וכאפס לעומת מה שקורה בשטח", טוען אחד הדייגים הוותיקים ביותר באזור. "בכל יום יוצאים דייגים עם רעל בגרביים, מסתובבים באזור הקינון, מרעילים דגים, ואף אחד לא יודע. אבל מכיוון שמדובר בעבריינים, אז מפחדים להלשין עליהם. אף אחד לא רוצה להתעסק עם האנשים האלה ולקבל עליו סיכון.
"לצערי, מאגר המים היחיד שיש לנו מקבל יחס מזלזל מאין כמותו. יש עשרות רשויות שאמורות לדאוג לכינרת: מינהלת הכינרת, משרד החקלאות, משרד התחבורה, משרד התיירות ועוד כל מיני משרדים, אבל אף אחד לא מוצא את הידיים והרגליים שלו מרוב בלגן. עד שזה יקרה, הורסים את המערכת האקולוגית של הים שסופג רעל, ומשווקים דגים מורעלים, שאפילו הדייגים הרגילים מוציאים מהים בלי לדעת שהם מורעלים. תוסיף לכל הסיפור הזה שיש בסך הכול ארבעה-חמישה פקחים שאמורים להשתלט על הכול, ותבין באיזה בלגן אנחנו נמצאים".
שני החומרים העיקריים שבהם משתמשים כדי להרעיל דגים, הם חומרי הדברה לא נעימים במיוחד. האחד נקרא אנדוסולפן והוא השכיח יותר, האחר נקרא לינדן והוא אסור בשימוש ב-51 מדינות.
צריכת אנדוסולפן גורמת כאבי בטן, בחילות, הקאות, כאבי ראש, ערעור יתר של מערכת העצבים המרכזית והתכווצויות אפילפטיות. כל זה לא משנה את העובדה שאנחנו צורכים אנדוסולפן כמעט בכל יום. "מדובר בחומר הדברה שמרססים בו כדי לקטול מזיקים, ואנחנו צורכים אותו בפירות, בירקות, בתה ואפילו בטבק", אומר ד"ר שלמה אלמוג, מנהל המעבדה הטוקסיקולוגית במרכז הרפואי שיבא, תל השומר.
"כדי שהחומר יהיה רעיל לבני אדם, צריך לצרוך ממנו כמויות גדולות מאוד. אבל גם אם מדובר בכמויות המזעריות שנמצאות בדגים מורעלים, עדיין יש כמה שאלות פתוחות: האם ילדים רגישים יותר ממבוגרים לחומר? האם הוא פוגע במערכת החיסונית שלנו ומסרטן? אלה שאלות שאין עליהן תשובות חד משמעיות".
לינדן הוא סיפור אחר לגמרי. זה חומר קוטל כינים שנחשד כמסרטן, ולכן אסור בשימוש במדינות רבות. "מדובר בחומר שמסרטן בעלי חיים. אמנם אין הוכחות חד-משמעיות במקרה של בני אדם, אבל אוכלוסיות שצריכות לחשוש מפניו הן נשים הרות, נשים מיניקות, וכן אנשים שצורכים תרופות אנטיביוטיות או תרופות נוגדות דיכאון", אומר ד"ר אלמוג.
האם הכמויות שנמצאות בדגים מורעלים יכולות להיות סיכון ממשי?
"אנחנו לא באמת יודעים, משום שלא נעשו מחקרים שבודקים כמה לינדן קיים בדגים מורעלים שהגיעו מדיג לא חוקי. לצערי, במקרה הזה כל מה שנותר לנו הוא לחשוש".
החדשות הטובות הן שמרבית הדיג הלא חוקי נעשה כיום באמצעות אנדוסולפן. בעבר היו דיווחים רבים על שימוש בלינדן, אולם בשנים האחרונות התמעטו הדיווחים על שימוש בחומר זה במימי הכינרת.
פן נוסף של הסיפור שראוי לתת עליו את הדעת הוא איכות מי השתייה שנשאבים מהכינרת, וכיצד הם נפגעים מההרעלה. אמנם במינהלת הכינרת טוענים שעל פי הנתונים שבידם הרעל שבו משתמשים הדייגים לא משפיע על איכות המים, אבל בחברה להגנת הטבע לא ממהרים להשתכנע.
"מוזר בעיניי שמשקיעים מיליוני שקלים במתקני ביוב ומסננים שמונעים הזרמת ביוב, אבל מתחת לאף של כל הסיפור הזה שופכים רעל לכינרת בלי הפרעה", אומר פפאי. "גם אם זה לא משפיע מידית על איכות המים שמגיעים אלינו, זה בכל זאת פוגע במים ובמערכת האקולוגית העדינה בים. מעבר לכך, מה קורה כאשר הרעל נשפך בסמוך למשאבות המים?"
אולם ברשות המים וגם במינהלת הכינרת טוענים שאיכות המים לא נפגמת. "אנחנו מנטרים את המים דרך קבע גם לחומרים כאלה, ואין שום חשש לאיכות המים", אומר מנהל מינהלת הכנרת פנחס גרין. "זה לא אומר שהתופעה אינה חמורה, היא חמורה מאוד ואנחנו עושים את מירב המאמצים כדי לטפל בתופעה הזו. עם אנשי משרד החקלאות שאחראים לנושא הדיג, אנחנו מנסים לאתר את המקרים האלה".
במשרד החקלאות, בינתיים, משתדלים לשמור על אופטימיות. "אם בעבר היו לנו 60-50 מקרים בשנה, מאז שנת 2000 הצלחנו לצמצם משמעותית את התופעה", אומר מנהל האגף לדיג ולחקלאות מים במשרד החקלאות חיים אנג'וני.
בכל זאת קצת קשה להתעלם מההתעוררות המחודשת של התופעה בשנתיים האחרונות.
"ללא ספק השנתיים האחרונות הן כבר סיפור אחר. אבל בכל אופן התחושה היתה שבפועל הצלחנו לטפל בצורה סבירה בתופעה. בגלל הפעילות המוגברת שלנו, ירדו האירועים הללו בצורה דרסטית למספר אירועים בודדים בשנה".
הדייגים מדברים על הרבה יותר. רק בשלושת החודשים האחרונים היו חמישה אירועים.
"דייגים הם עם של סיפורים, אני עובד על עובדות. אני מקבל מידע ופועל לפיו, ולכן הגברנו את הסיורים וזה מוכיח את עצמו. כעת אנחנו מקווים שגם מערכת המשפט תעזור לנו, והדייגים שנתפסו בזמן האחרון יבינו שעדיף להם להימנע מהדרך הזאת. עד עכשיו העונשים שהוטלו על הדייגים האלה היו קלים מאוד".
אם התופעה ייחודית לכינרת, למה אתם לא מקימים שם תחנת מיון לכל הדגים, כפי שמטפלים בעופות, ובכך מצליחים לפקח על הנעשה שם?
"אנחנו פועלים למען הקמת תחנה כבר כמה שנים, ואני מקווה שזה ייצא לפועל. אבל גם התחנה הזו לא מרגיעה אותי, כי המרעילים ימצאו את הדרך להתחמק מהמיון. זה אולי יעזור, אבל לא ימנע את התופעה. מה שימנע אותה לגמרי הוא נוכחות שלנו בשטח והטלת עונשים כבדים על העבריינים האלו. לומר לך שאנחנו נצליח למגר את התופעה ב-100 אחוז ? התשובה היא לא. להביא את המצב למינימום, זה מה שאנחנו מנסים לעשות היום. ברור שיש בעיה של כוח אדם, ולכן הגשתי בקשה לשר החקלאות לתגבר את הכוח, משום שזה יכול לשפר משמעותית את המצב".
ניסיתם להעריך כמה דגים מורעלים יוצאים בכל שנה לשווקים?
"קשה מאוד להעריך, אבל אנחנו עושים מאמצים לתפוס אותם קודם. עם דבר אחד בכל זאת קשה להתווכח: הדגים האלה יוצאים החוצה לשווקים".
נא להמתין לטעינת התגובות
