שרוליק נשאר יתום
דוש היה קריקטוריסט בתקופה שבה קנו עיתון כדי לראות מה לשרוליק יש להגיד. לרגל פתיחת תערוכה של יצירותיו, טומי לפיד נזכר בחברו שחיפש לצייר את האמת
כאשר פועלי נמל ניו יורק סירבו לפרוק את האונייה המצרית "קליאופטרה" כהפגנת אהדה לישראל, נפוצה השמועה כאילו מזכיר האו"ם דאז, דאג המרשלד, הפעיל לחץ להפסקת השביתה. למחרת היום התפרסמה ב"מעריב" קריקטורה של דוש, שבה נראה המרשלד בדמות שודד ים. לאחר שפרשת "קליאופטרה" נסתיימה, אמר המרשלד לדיפלומט ישראלי בניו יורק: "יותר מכל מאמר עוין, הכאיבה לי הקריקטורה של דוש".
לא לשווא מגדירים את הקריקטורות של דוש כ"מאמרי מערכת בציור": לפני עלותו ארצה ב-1948 היה קריאל גרדוש, שחבריו לא כינו אותו דוש, אלא קארצ'י, סופר צעיר ועיתונאי מבטיח בהונגריה. בבואו לישראל הוא התמסר לשפה הבינלאומית של הציור "עד שאלמד עברית". עד שהוא למד עברית, הוא כבר היה קריקטוריסט מפורסם ונשאר נאמן למלאכתו, אף כי גם משך בעט, בכישרון לא מבוטל.
דוש צייר אלפי קריקטורות "והצרה היא", הוא אומר, "שחומר הגלם שלי חוזר על עצמו לעתים קרובות מדי: בחירות, ערבים, מעצמות. . . אני צריך למצוא שוב ושוב ביטוי שונה לאירועים דומים. לפעמים אני מתאמץ לשווא: אינני יכול להיזכר אם השתמשתי כבר ברעיון מסוים או לא". דוש מדבר בשקט, כמהסס מרוב ענווה לומר את אשר על לבו. אך אוי לו לאדם שעל סמך הנימוסים האלה מנסה להיות פטרוני כלפי דוש. אדם זה צפוי לטיפול צונן, אדיב להשחית.
"רק לעתים רחוקות", אומר הקריקטוריסט הממושקף, "צץ איזה אירוע שעוד לא היה כדוגמתו בארץ. משהו חדש לגמרי. כמו הטיל 'שביט' למשל. באותו היום נולדים בישראל שני מיליון קריקטוריסטים. כל אדם שאני פוגש ברחוב מודיע לי ש'יש לי רעיון בשבילך', או 'רק היום אמרתי לאשתי, שאגיד לדוש'. אני בורח הביתה, נועל את הדלת ומנסה לדלות ממוחי משהו שונה, מקורי".
מלאכת הציור עצמה היא החלק הקל בעבודתו של דוש. הקושי טמון במציאת הרעיון. "אני קורא עשרות עיתונים ישראליים ולועזיים", הוא מספר, "מבלה שעות ארוכות בשיחות עם אנשים שבתוך העניינים, מנסה לעכל את החומר ומתהלך כל היום 'בהיריון'. האירוע מצפה לרעיון, הרעיון מצפה לפיתוח. אני מגשש אחרי הציור שיגלה את האמת שמאחורי החדשות. הפיתוי הגדול במקצועי הוא לצייר איזו 'חוכמה' והמבחן הוא לוותר על 'החוכמה' ולצייר את האמת".
טעמו של דוש תמיד היה זהה עם טעמו של הקהל, אך דווקא הקריקטורה האהובה עליו ביותר לא עשתה רושם בציבור כאשר נתפרסמה. "היה זה בזמן הוויכוח 'מיהו יהודי?', מספר דוש, "כאשר ציירתי תמונה של הרצל ושני יהודים: האחד מנסה לקצץ בזקנו של הרצל והשני מנסה לחבוש כיפה לראשו".
אם תשאלו אותי ולא את דוש, הרי שהקריקטורה המוצלחת ביותר שלו, מבחינה ויזואלית, מבחינה רעיונית וגם כהברקה, פורסמה בעיצומה של "פרשת לבון", כאשר דוד בן גוריון מנתץ את הפסל של עצמו.
לסיום הריאיון עם דוש כתבתי: "בדמותו של 'שרוליק' מנסה דוש לגלם את מצפונה של האומה. את 'ציפור הנפש' שלה. סוד הצלחתו בכך שאזרחי ישראל מזדהים עם ה 'שרוליק' שלו".
מותג לאומי
עד כאן הריאיון משנת 1963. הוא הופיע בספרי "אנשים חשובים מאוד" בצד ריאיון עם אפרים קישון, שהיה הצלע השלישית במה שכונה בזמנו "המאפיה ההונגרית".
בשנות ה-50, כאשר "מעריב" היה העיתון הנפוץ ביותר במדינה, קנו אותו הקוראים בעיקר משלוש סיבות: מאמריו של העורך הראשי, ד"ר עזריאל קרליבך, ההומורסקות של אפרים קישון והקריקטורות של דוש. קרליבך הלך לעולמו בטרם עת, קישון הלך לרעות בשדות זרים, דוש נשאר נאמן ל"מעריב" עשרות שנים, עד יום מותו, בגיל 79.
אחרי ששרד את השואה בהונגריה, התגלגל דוש הצעיר לפריז, שם היה מקורב לאנשי לח"י. הוא צייר קריקטורות בעבור עלוני המחתרת של לח"י עוד בגולה, אבל אחרי עלייתו ארצה, ערב קום המדינה, הוא התרחק מהחיים הפוליטיים. עוד בהיותו עולה חדש הוא נתקבל לעבודה בשבועון "העולם הזה", משם לקח אותו ד"ר קרליבך ל"מעריב". הוא היה חילוני למהדרין, בעל לב יהודי חם, שהוביל אותו למחנה הלאומי.
למרות הישראליות המופגנת שלו, דוש נשאר כל
חייו משכיל אירופי, שהתנהגותו מאופקת, סגנונו מעודן, תרבותו נשענת בעיקר על הספרות הצרפתית (וההונגרית, כמובן). אף שבתקופת השואה לא הספיק להשלים לימודים פורמליים, הוא היה משכיל מובהק, שהתעניין במדע הבדיוני, בפילוסופיה של סארטר, בשירה הקלאסית.
כיום הקריקטורה שוב זוכה לעדנה בעיתונות הישראלית, אבל אי אפשר להשוות את השפעתה על דעת הקהל הישראלית לזו שהייתה לדוש. הוא היה שייך לפנתיאון של גדולי הקריקטוריסטים בעולם, כמו ויקי ולאו בבריטניה, הרבלוק ומולדין בארצות הברית וטים בצרפת.
הוא הפך את "שרוליק" שלו למותג לאומי, כמו שדוד סם הוא סמלה של ארצות הברית. בקריקטורה האחרונה שצייר בחייו, ושפורסמה שבוע לפני מותו, רואים את שני העורבים, שהוא היה משתמש בהם כדי להביע את דעותיו, כאשר עורב אחד אומר למשנהו: "שלום, חברים".
ביום שלישי, 20 במרץ, תיפתח תערוכה רחבת היקף, שמכילה מאות קריקטורות של דוש, במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. היא תוצג עד 30 באוגוסט.
נא להמתין לטעינת התגובות
