מיפוי הגנום הסביבתי
בזמן שמשברים רבים פוקדים את מדינת ישראל, לאיש אין זמן להתייחס לאיכות הסביבה. מרבית התושבים סבורים כי מדובר במותרות ולא מבינים כי מדובר בקימות. ד"ר עדי וולפסון על הצורך בחינוך שיעצים את הגן הסביבתי של כל אחד מאיתנו
אתם שואלים את עצמכם איך כל זה קשור בסביבה. אז המצב מבחינת הסביבה אפילו רע יותר. מרבית האנשים לא מבינים בכלל על מה מדברים איתם, כשאומרים להם איכות הסביבה, והם בדרך כלל מפטירים שורה מנצחת כמו: "אם כל הדאגות שיש לנו במדינה, למי יש זמן לשטויות האלו", או "אם היה כסף, אז יש כל-כך הרבה עניינים דחופים ומצילי חיים בתור". ולך תשכנע אנשים שעסוקים בהישרדות יומיומית ובקִיוּמִיוּת, כלכלית וביטחונית, שצריך לחשוב על הדורות הבאים ועל קַיָּמוּת.
ובכן, פעמים רבות מדמים את המצב במדינה למחלה ממארת או מגפה, ובאותה נשימה מנסים לטפל בסימפטומים ולא בנסיבות. כך רפורמות חדשות קמות ונופלות חדשות לבקרים, ועדות בדיקה וחקירה מגישות דוחות עבי כרס, שנקברים בארכיונים שכוחי אל. אולם הדרך היחידה להביא לשינוי היא לרדת לשורשי הבעיה ולמפות אותם, ובעצם בהקבלה לגופנו, יש למפות את הגנום הערכי שלנו באותה מידת רצינות וחשיבות כפי שמיפו את הגנום האנושי.
פרויקט הגנום האנושי הוא אחד ההישגים המדעים הגדולים ביותר בהיסטוריה של האנשות. מטרתו העיקרית היתה מיפוי הקוד הגנטי של המין האנושי. ההילה הגדולה סביב הפרויקט אינה תולדה של טכנולוגיה ייחודית או פורצת דרך, והיא בעיקר נעוצה בעובדה שהפרויקט קשור לכל אחד מאיתנו בקשר יומיומי, ללא הבדל דת, גזע, לאום ומין. לכל אלו יש גם להוסיף את הקסם הגדול בפיצוח הקוד הגנטי. אולם מעל לכל, מיפוי הרצף הגנטי האנושי פותח דרכים חדשות לאבחון, טיפול ואף מניעה של מחלות בקרב בני האדם. באותה המידה הגנום הערכי נוגע לכל אחת ואחד מאיתנו ומיפוי הגנום הערכי יפתח דרך לטיפול אמיתי בחברה הישראלית.
המרכיבים הבסיסיים של הגנום האנושי הם ארבע בסיסים אורגאניים שנקשרים זה לזה ברצפים שונים ומגוונים. רצף מסוים של בסיסים כאלו הוא פקודה פשוטה ליצירת חומצת אמינו, שהיא יחידת המבנה של חלבון. ואילו גן, המורכב משרשרת ארוכה של בסיסים בסדר מסוים, הוא רצף של פקודות המובילות לייצור חלבון מסוים. הגנים השונים, שאחראים על תהליכים שונים בגוף, מסודרים זה לצד זה בסליל הד.נ.א, אותו הסליל המכונה הקוד הגנטי. קוד זה הוא תוכנית הפעלה מורכבת יותר. לבסוף סך כל מולקולות הד.נ.א בגוף ארוזות בתוך 46 כרומוזומים בגרעין התא, וכל אלו מרכיבים את הגנום האנושי, או הגנוטיפ בשפה המקצועית, שהוא בעצם תוכנית ההפעלה של הגוף.
אבני הבניין של הגנום החברתי הם ערכים כגון צדק וסובלנות. ערך הוא עקרון המכתיב העדפה, הוא אמת מידה וכוח מניע לפעולה. שילוב מספר אבני בניין, ערכים, הוא אם כן פעולת עשה ואל תעשה, שמעידה על בחירה או ההעדפה של ערכים מסוימים על פני אחרים. סך כל הפעולות היא מערכת מורכבת של ערכים נבחרים המכתיבה רציונל (רעיון) מסוים כגון: לאומיות, איכות חיים ועוד. אלו שקולים לגן, נושא הקוד הגנטי, ופעמים רבות אנו מכנים אותם קוד אתי. אסופת הרעיונות ודירוגם לפי סדר חשיבות מסוים, מצטרפת לתפיסת עולם, אידיאולוגיה, ואילו הגנוטיפ החברתי הוא מכלול האידיאולוגיות שמובילות את האדם בדרכו.
בעוד הגנוטיפ מכתיב רבות מהתכונות של האדם, יש לקחת בחשבון גם את ההשפעה הסביבתית על הגנים, המכונה בעגה המקצועית פנוטיפ. השפעת הסביבה היא שגורמת לכך שאפילו לשני אנשים בעלי מטען גנטי זהה בדיוק, כמו תאומים זהים, יכולות להיות תכונות שונות. כך למשל אח אחד יכול להיות שמן מהשני עקב תזונה שונה, וצבע העור שלהם יכול להיות אחר כתוצאה מחשיפה אחרת לשמש.
השפעת הסביבה ניכרת גם אצל אותו בן האדם, לאורך הזמן, ולכן התכונות שלו יכולות להשתנות עם הגיל. גם לגנום החברתי ישנה השתקפות כלפי חוץ, כתוצאה מהשפעות סביבתיות. כך אידיאולוגיה דתית למשל שונה בין אתיאיסטים למונותיאיסטים ובין יהודים לנוצרים.
כחלק ממיפוי הגנום הערכי שלנו עלינו לבדוק
מרגע הלידה התינוק מתבונן סביב ומחקה את האנשים הקרובים לו. אולם, בנוסף לחשיבות הבסיסית והמהותית של החינוך מבית, מערכות החינוך הפורמאליות והבלתי פורמאליות הן אלו בהם הילד נפגש עם העולם ומרחיב את מושגי הסביבה שלו. מערכות אלו צריכות לעצב ולמצב את הערכים והאידיאלים הבסיסיים של האדם.
חינוך, במובן הרחב של המילה, כולל בתוכו הקניית ידע, מודעות, ערכים ומצפון לצד פיתוח דרכי חשיבה ופעולה. החינוך לאיכות הסביבה צריך להיות בראש ובראשונה יומיומי, בחזקת הגית בו יומם ולילה. נושאי הסביבה נוגעים כמעט בכל פעולה שאנחנו עושים ובכל תחום דעת. הדרך היחידה לפתח אחריות סביבתית ומצפון סביבתי היא בעזרת חינוך מתאים, ורק אלו יבטיחו שלדור המחנכים והמנהיגים הבא טובת הדורות הבאים תהיה עניין שבשגרה ולא רק תעלול יח"צני כזה או אחר. החינוך ירחיב את מעגלי היש ואת המעורבות של האזרחים בחייהם היומיומיים.