סססססססעאמק
חלוץ הלך. קראדי עף. מצא התחפף. אם לא תהיינה תקלות חמורות אולמרט, פרץ והירשזון יעופו הביתה. אם יש צדק הנגבי, רוחמה, אפללו, בניזרי ועוד רבים ולא טובים, יצטרכו בקרוב ללכת ללשכת העבודה במקרה הטוב, או להצטרף לעופר גלזר במעשיהו במקרה הרע
בימים האחרונים קצב ה"ססססעאמק" שנפלט לי הולך וגובר. חוץ מזה, אני לא יכול להשתחרר משיר מסוים שאני מפזם בבוקר, בצהריים ובערב. מכירים את זה שנדבק לכם איזה שיר ואי-אפשר להפסיק לפזם אותו? אני מפזם את שירו של אריק איינשטיין, שגם כתב את המילים ללחן של מיקי גבריאלוב "יושב מול הנייר".
זה אגב מה שקורה לי כרגע, כשאני יושב מול המקלדת בצהרי יום שלישי, מקשיב מ-6:00 בבוקר לחדשות, סיימתי לקרוא את "הארץ", "מעריב", "ידיעות אחרונות" ועיינתי בכל אתרי החדשות באינטרנט.
"יושב מול הנייר...", אני מפזם לעצמי. "העט ביד כמו חרב"
יושב מול הנייר, רוצה לשפוך הכול
יושב מול הנייר, רואה אותך נופלת
מביט אל הנייר, ולא יוצא לי קול.
אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן,
שברת לי את הלב לחתיכות קטנות
היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו,
אני כל כך עצוב בא לי לבכות.
יושב מול הנייר, מתחיל לרדת ערב
יושב מול הנייר, בחוץ נהיה כחול
יושב מול הנייר, ואת שם מתמוטטת
מביט אל הנייר, טומן את הראש בחול
אוי ארצי מולדתי....
חלוץ הלך הביתה. קראדי עף הביתה. מצא התחפף הביתה, אם לא תהיינה תקלות חמורות אולמרט, פרץ והירשזון יעופו הביתה. אם יש צדק הנגבי, רוחמה אברהם, אפללו, בניזרי ועוד רבים ולא טובים בעלי משרות בכירות בצמרת המדינית של ארץ הקודש, יצטרכו בקרוב ללכת ללשכת העבודה במקרה הטוב, או להצטרף לעופר גלזר במעשיהו במקרה הרע.
אני בכוונה לא מזכיר את חיים רמון, כי הוא חלקלק כל כך שאני בטוח שיצא כמו גדול מההרשעה שלו. גם את חבר הכנסת לשעבר עופר חוגי, שגנב את המדינה באיזה שלושה מיליון שקל (זה מה שתפסו), אני לא מזכיר כי הוא לא שווה שיזכירו אותו. סתם גנב קטן. גם את חזן "המוח" לא שווה להזכיר כי לא יפה ללעוג לאנשים עם מוגבלויות.
אני אוסף את גזרי העיתונים שחשבתי שהם שווים התייחסות, ומפלס הבחילה עולה, וכמויות אדירות של גזים רעילים מציפות את בית החזה שלי וגורמות לי לבלוע שני כדורי קרבוסולן, אחרת אתפוצץ. נבחרי העם דרשו שהמדינה תממן להם בדיקה רפואית שעלותה 750 שקל. מה, אין להם בושה? גלנטי ושרוני, שתי החבובות, שני חברי הכנסת מסיעת הגמלאים, רבים מעל גלי האתר, וממש קשה להחליט
לעופר גלזר עשו מסיבת יום הולדת ופרדה מהווילה המפוארת בדרכו למוסד הסגור, פרדה מהסושי לטובת הפסוליה, פרדה מנשות החברה המהודרות, המאופרות והמחומצנות לטובת גברים קשוחים, זועמים ממורמרים בתאים מצחינים. ואני רואה בין המגיעות למסיבה את דליה רבין ואת נועה רוטמן-רבין, ובא לי לבכות.
ובתי המשפט ממשיכים לשחרר בסיטונאות למעצרי בית ברמה של חמישה כוכבים נאשמים ברציחות שפלות, ואיזה חבר כנסת שכמות השתן שעלתה לו לראש עלתה על גדותיה והוא מציע לאסור הפגנות מול בתי אחמ"ים, ודוברת צה"ל העמידה לדין שישה חיילים שלא עמדו לה והצדיעו לה, ודיייייי סססססעאמק. אני לא יכול יותר ופוצח שוב בפזמון שלא עוזב אותי "ארצי מולדתי את הולכת פייפן".
2. מעט האנשים שאני נוהג לשבת ולדון אתם במשך השנים בעניינים שברומו של עולם, ובעיקר באלו הנוגעים לעתיד ארצנו העומדת ללכת פייפן, נהגו ללעוג לי על התחזיות הפסימיות שלי, על האמירות ההזויות שלי, על השחיתות במדינה ועל מה שצפוי לנו בטווח של בין חמש לעשר שנים קדימה. כשאכן התרחשו הדברים היה להם לא נעים בכלל. ידידיי, כאב חורג לי, היהודי האציל אלוף משנה (במיל') שמואל "סאמק" ינאי, מפקד הפלי"ם, האיש שבזכותו הגיעו לארץ אלפי פליטי שואה בדרך לא דרך, פלמ"חניק פטריוט שאין רבים כמותו בישראל. סאמק הרים לי טלפון, ובקולו הצרוד והעצוב אמר לי "זהבי, צדקת. אין לי מה לומר לך".
אני יודע שרבים יגידו שאני קוקו על מה שאני עומד לכתוב, וכשזה כתוב זה יכול להיות חרב פיפיות, אבל מאחר שהנבואה ניתנה לשותים וביום שני בלילה שתיתי המון ב"שילה" ו"ברבוניה" בעת פתיחת ימי השבעה לזכר המנוחה שושנה דגן, אמו של הצדיק מוקי דגן, ובעקבות השתייה הזו נחתה עליי רוח הנבואה, ואלו הדברים שראיתי בעיני רוחי. הלוואי שאתבדה ואצטייר בעיניכם כשותה ושוטה כאחד. ואלו הדברים: בבחירות הקרובות יחול מהפך, מהפך גדול, שלוש מפלגות יזכו ברוב קולות, וזה ייתן להם את ראשות הממשלה ואת הזכות להרכיב ממשלה.
שלוש המפלגות יהיו מפלגותיהם של ביבי נתניהו, איווט ליברמן וארקדי גאידמק. ססססעאמק, לא, לא אעשה לכם שחור בעיניים ולא אכתוב מה נתגלה לי בחזון האפוקליפטי שגרם לי חרדה נוראה ועוויתות מפחידות כאילו נכנסו השד בגופי והג'ננה בראשי.
3. המוח היהודי עדיין לא המציא פטנט איך לעצור את פסטיבל הדרום הפרוע המתרחש כבר תקופה ארוכה, ארוכה מדי, בגבול הדרומי עם מצרים.
דרך הגבול הזה מוברחות טונות של סמים לשיפור מצב רוחו של העם היהודי במקרה הטוב, או להרעלתו במקרה הרע. דרך הגבול הזה מבריחים סוחרי עבדים וסוחרי נשים עובדים לא חוקיים וזונות במקרה הטוב לשפר את מצב רוחו וכיסו של העם היהודי, או במקרה הרע להציב את העם הנאור והמוסרי בתחתית הסולם של מדד המוסר העולמי. ומהגבול הזה גם מגיעים לארץ פליטים.
פליטים זה אומר נשים, גברים וטף שנמלטים מדארפור, דרום סודן, שם עוברים כוחות הרשע מכפר לכפר, אונסים והורגים נשים, ילדות וילדים, שוחטים כפריים, שורפים כפרים, לפעמים על יושביהם. מליציות הגאנג'אוויד, בחסות שלטונות סודן, מבצעות השמדת עם בשחורים של חבל דארפור. ממשלת סודן מונעת משלחות הומניות מלבוא ולטפל בתושבים החולים והפצועים ששרדו את ההתקפות הברבריות הרצחניות עליהם. כמה מאנשי המשלחות הללו נרצחו.
כמה מאות שחורי עור נשים, גברים וטף עשו דרך של מאות קילומטרים מאזורי השחיטה למדינת ישראל, דרך חתחתים ששרדו אותה בקושי, ורק התקווה שבארץ של היהודים שיודעים מה פירוש המילים "השמדת עם" וחוו זאת על בשרם, יש להם תקווה שיקבלו אותם בסבר פנים יפות וייתנו להם פתרון הוגן להתחיל בחיים חדשים - דרך קבע או זמנית - עד שיימצא פתרון לבעייתם.
כשהגיעו לארץ המובטחת והלא מאובטחת כמסתננים לא רצה איש לקלוט אותם ולתת להם עזרה ראשונה. היו מי שאמרו שהם סיכון ביטחוני, היו מי שאמרו שהם לא יהודים (ואללה?) היו מי שהתעלמו, והיו מי שהחליטו את ההחלטה הקלה ביותר, לרכז אותם יחדיו במחנה מוקף גדרות תיל עם מגדלי שמירה, להלין אותם בצפיפות חונקת במאהלים או בצריפים ולתת לזמן לעשות את שלו. אפשר לקרוא לזה מחנה ריכוז מודרני-הומני, אפשר לקרוא לזה בית סוהר, אפשר לקרוא לזה בכל מיני שמות.
דבר אחד בטוח - פליטי דארפור מקבלים בארץ את אותו יחס מגעיל ומשפיל שקיבלו פליטי שואה אשר ניסו למצוא מפלט במדינות המערב הנאור לפני 60 שנה בערך. אז לפני יובל שנים וקצת סגר העולם הנאור את שעריו בפני היהודים, גירש אותם, השפיל אותם, והיום היהודים עושים אותו דבר לאנשים שאם יחזרו לארץ מוצאם ייאנסו, יעונו ויישחטו.
אחד הפליטים הללו, תומה קרנוב שמו, הובא לוועדת הפנים של הכנסת לספר על אשר עבר עליו ועל שאר הפליטים שהגיעו לישראל, ואם חשבתם שחברי הוועדה - לאחר ששמעו את הדברים המזעזעים - החליטו לקלוט זמנית את הפליטים, להציע להם לעבוד בחקלאות בדרום הארץ, לקבל טיפולים רפואיים ועזרה הומניטרית ראשונה עם הרבה חום ואהבה, טעיתם.
שמוליק קראוס שר: "הו, הו, איך שגלגל מסתובב... פעם למעלה ופעם למטה...". עכשיו אנחנו למעלה, אבל לפי הקצב שאנו מתנהלים בו, בוודאי כשארצנו מולדתנו תלך פייפן, שוב נהיה למטה, וסביר להניח שאיש לא ירצה לעזור לנו. ודי בצדק. שבת שלום ומבורך! זכרו את אשר ציווה עליכם אלוהיכם במה שקשור לגר היושב ביניכם. סססססססעאמק.
יום רביעי בבוקר. מזכיר התנועה הקיבוצית מודיע כי 90 פליטים שנמלטו מרצח העם נקלטו בקיבוצים ובמושבים. שאפו.
נא להמתין לטעינת התגובות
