הרריים, כתליים, מוסלמים או מי שקרן גדול יותר?
בפרשת מעבר המוגרבים ישנן 3 אסכולות : כותליים, הרריים, ומוסלמים. מישהו מהם משקר. לא הבנתם? יהודה עציון יסביר. פרשנות מחתרתית לאירועי החפירות
אפילו אדרבה: בחשיבה הררית, ניתן להרהר שגשר העץ דווקא מתאים: הוא ארעי ורעוע כארעיות המדינה דהאידנא, עם שוטריה ושריה ויועציה, שכחי א-להים ומקדשו; והוא בוודאי יוחלף כשייבנה המקדש לבסוף, ותיכון מלכותנו היעודה – ומדוע אפוא שבניית הקבע תתחיל דווקא מן המוגרבים?
רק לכם, שהחלפתם את ההר בכותל – (להלן: הכותליים) – ממש כשם שהחליף ירבעם בן נבט את שני הכרובים על-גבי הכפורת בירושלים בשני עגלי בית אל ודן – רק לכם כואב שהמדינה אינה מסוגלת לממש את ריבונותה ברחבת הכותל.
אבל הוא אשר אמרנו ואמרים אנו לכם, ההרריים לכותליים, שאם הבלגתם על הפקרת ריבונות המדינה בהר, והסתפקתם בכותל, כי-אז אפילו הכותל ינשור מידכם. ובדין כך יהיה, ובצדק: כי הרי כל "קדושתו" של הכותל באה מכוחו של ההר, כפרי הנותן טעם גם בקליפתו, או כבית המגדיר את קירותיו. משעה שהפקרתם את ההר לבעלות הגזלן – שהפניתם גב אל העיקר – מה פלא שתגבר חוצפתו עד שייתבע ברהב גם את הטפל? וכי לא תבינו שאתם אלה אשר הענקתם לו את כוחו, טיפחתם וריביתם את חוצפתו?
בואו אפוא, אחים כותליים, ונלמד ביחד שיעור קטן על שקרים – אולי מתוך-כך יוצת לנו נר ראשון של אמת.
אומרים המוסלמים שכוונתם הנסתרת של הציונים אינה איזה גשר עלוב, אלא – לא פחות ולא יותר – לבנות את בית המקדש על חורבותיו של'אל אקצה'. "שקרנים!", מטיחים הם בכם, "מסווים אתם את כוונתכם האמיתית, ובאים עלינו בעקיפין, בגשרים ובמחילות, עד שתבוא לכם שעת הכושר להפיל את המסגד ולהקים במקומו את בית המקדש".
ומנגד – אומרים אתם, הכותליים, כי יודעים הם המוסלמים יפה-יפה שאין לנו כל כוונה כזאת; "בית מקדש?? השתגעתם? עד היכן יוביל אתכם דמיונכם המזרחי? – שקרנים שכמותכם, הרי אין זה עולה כלל על קצה דעתנו!".
וכאן באים אנו, ההרריים, לשבת בדין – כבורר בלתי-רצוי לשני הצדדים – על-מנת לקבוע, בין שתי טענות ה"שקרן" אשר מטיח כל צד ברעהו, מי שקרן גדול יותר.
הנה קטעים מפסק הדין:
כמובן, עיקר טענתם של המוסלמים הינה שקר גמור – כל עוד מופנה היא נגד המדינה דהאידנא, שבאמת אין לה ולמקדש דבר, והוא חסר לה כמו חור בראש. גם אם מופנה טענתם נגדכם, הכותליים,
אבל – וכאן בא ה"אבל": ישנם בין היהודים גם כאלה, הרריים, הרוצים במקדש באמת! אמנם אין הם מסווים את כוונתם – הם מתפללים אותה בגלוי, בכוונה – ולכן גם כלפיהם לא נכונה טענת המוסלמים בדבר "תרמית-הסוואה", אבל הטענה המוסלמית נהיית לאמת אם "נטען אותה עבורם", ונשנה אותה על זה הדרך: "שקרנים אתם, היהודים, שאומרים אתם שאין אתם רוצים במקדש! והרי בתורתכם כתוב "ועשו לי מקדש", והרי מאז קניין דוד כבר נבחרה לכם ירושלים ואי אתם רשאים להקריב בשום במה אחרת, והרי משחרב מקדשכם נשבעתם "אם אשכחך" ומצווים אתם לתקן, והרי והרי והרי"
והכל אמת. ובמילים אחרות: "איך טוענים אתם ששכחתם את מקדשכם, אם יש בכם הרריים שעודם זוכרים אותו, ורוצים בו בכל נפשם ומאודם? מי לידינו יתקע שלא יבוא יום בו ינהיגו הם את כל עם היהודים? וכשיבוא היום הזה, אנה אנו באים, ולהיכן נוליך את מסגדינו?"
ומנגד – כאשר בוחנים אנו את מענה הכותליים – מצטיירת לנו תמונת הראי של כל הנ"ל:
אכן, דוברי אמת אתם, הכותליים, כשאתם מצטדקים, ידכם על ליבכם, שאין עולה על דעתכם לבנות בית מקדש, ואפילו רבניכם הראשיים מלטפים את כיפת הזהב שעל ראש הגזלן הבועט אותנו מן ההר, ומרצים אותו לאמור: "אל נא תכעס, אחינו אתה עוד מאוהל אברהים, ורק כבוד הוא לנו שמולך אתה במקום קודשנו, בפולחן אל אחד, וכך יאה ונאה ".
אך אמיתכם זו נפגמת ממש מאותה הסיבה שגרמה לשקר המוסלמי להיפגם. אתם "מחביאים" את אחיכם ההרריים, ומשיבים למוסלמים את דברכם, כאילו לא היו אלה קיימים כאן כלל, מעבר לכותל. ובמילים אחרות: כלום ניתן להאמין למי שמכחיש ומתכחש לאמונת אבותיו? מי יאמין לכם שמחקתם, מכל וכל, את שאיפתכם הקדומה לשוב ולהכתיר את הר המוריה בכתר המקדש? וכי אין לכם א-להים? האמנם אין אתם חפצים ביקרו, בהתגלות שכינתו בירושלים בכם ועליכם, ועל כל באי עולם?
הנה אפוא מסקנת הדיון:
אמנם רמת הטיעון המוסלמי באמת נמוכה, ממש רמת גן, ואמנם הוצרכנו לשנותו הרבה כדי שתתגלה אמיתו, אך משעשינו כך התברר בעליל שאין הוא שקר מוחלט. לאחר העידון – וכאשר קצת "עזרנו" להם – מתגלים המוסלמים כפרעה בשעתו, אשר הבחין כי עסק לו עם "עם בני ישראל", הרבה לפני שידעו הללו כי הם עם. אף כאן מבחינים הם הגזלנים הללו שבאמת שואפי-מקדש אנו כולנו, לרבות הכותליים, הרבה לפני שיהיו הללו נכונים להודות בכך.
ואילו אמיתם של הכותליים, הנאמרת אמנם בשפה גבוהה ונמלצת, הינה נכונה רק "בכאילו" ורק בינתיים, בטווח הקצר. כי סוף-סוף, לכשייבנה מקדשנו, ייזכרו הללו כנלעגים, דוברי שקר, המתכחשים לאמיתם בעצמם. קודם שמטיחים הם "שקרנים" במוסלמים – טוב שיעשו זאת אפוא מול ראי.
מסתבר אם-כן כי שקר פגום הוא קרוב יותר לאמת מאשר אמת פגומה, הקרובה להיות שקר.
בכאב לב, ממש כמדקרות חרב, נאלץ בית הדין של ההרריים לקבוע שהכותליים שקרנים הם, שקרנים גדולים יותר מן המוסלמים, שגם הם שקרנים – אך את אמיתנו שלנו קולטים הם, טוב יותר מאתנו
נא להמתין לטעינת התגובות
