להחזיר את הכבוד לצה"ל
מלחמות הגנרלים, קיצוצים עמוקים בתקציב, את כל אלה צה"ל ישרוד. מה שיפלוט קצינים טובים החוצה הוא רק דבר אחד: העדר תמיכה והפגנות מתחת הבית
זהו חלק מהמנון המופיע בספרו של אבנר שור, "צוות איתמר" המספר את סיפורו של צוות מסיירת מטכ"ל. סיפור על לוחמים אלמונים ביחידה המובחרת של צה"ל, שחלקם, כמו עמרי פדן ממקימי "שלום עכשיו" ואבי דיכטר ראש השב"כ, נעשו לדמויות משפיעות ומוכרות. סיפור אמיתי נוגע ללב על חבורה של לוחמים שבאו מקצוות הארץ, מטעמים וצבעים שונים והפכו לצוות אחד מגובש, בלי לטשטש את העולם האישי של כל אחד מהם. כך אני מתפלל שצה"ל יישאר. כור היתוך כזה שיידע להשאיר את כל המחלוקות מחוצה לו ובפנים תישאר מטרה אחת: השמירה על ביטחון המדינה וחוסנה של החברה הישראלית שמצה"ל היא שואבת את הכוח.
צה"ל לראייתי נמצא באחד מנקודות השפל שלו. בניגוד למצב בשירות הסדיר, שהמלחמה האחרונה רק העלתה את המוטיבציה של בני הנוער להתגייס ליחידת חי"ר, נמצא שירות הקבע בשיא תהומי.
יאמרו אנשיו של האלוף אלעזר שטרן, "על אלו מספרים הוא מסתמך? על איזה סקר הוא מתבסס?"
ובכן, אני מסתמך על תחושות. על אותם דברים קשים שיוצאים מהפה של משרתי הקבע שעדיין נלחמים על מקומם בצה"ל ועל מקומו של צה"ל בחברה הישראלית. על אותם קצינים שמביטים בסדרה כמו "אשם במותו" שלא נותנת להם מנוח וזועמים על כפיות הטובה של החברה האזרחית.
הפריחה הכלכלית בישראל, התנאים הטובים, והאתגרים שעומדים בפני הון אנושי איכותי, בחוץ מטרידים את משרתי הקבע בשאלה "האם עליי להישאר בתוך צה"ל".
משרד האוצר חבט בצה"ל ככל שיכל בשנים האחרונות. מפקדי הצבא נענו ללחץ הממשלתי באמצעות קיצוצים נרחבים. אותו לחץ לא נעצר רק במספרים על גבי ספר התקציב והתגובה החברתית לא איחרה לבוא בדמות "העליהום". בכלי התקשורת הוצג צה"ל כבזבזן ושומני שנהנה תמיד ממזון עתיר קלוריות. טלטלו את משרתי הקבע, מחו על רכישת מטוסי הקרב, וביקרו כל רכישה שנראתה גדולה מהמידות של צה"ל בליבוי של פקידי ממשלה ומדינאים.
הרמטכ"ל הנכנס גבי אשכנזי יצטרך ללא ספק להיאבק על הדימוי של צה"ל בתוך הצבא ומחוצה לו. להשקיט את המאבקים הפנימיים. להעניק שקט תעשייתי. לשדר יציבות שכל כך חסרה לצה"ל. להחזיר לצה"ל את הכבוד שאבד לו במלחמות הגנרלים וועדות החקירה.
נלחמת בלבנון, ראית את הזוועות החמורות בחייך, כשהטיל של החיזבאללה פגע בבית והעלה בלהבות את החדר בו הסתתרו הלוחמים. איבדת חברים, פקודים, מפקדים. כשיצאת משטח האויב והגעת לגבולות המדינה חיכו לך כותרות העיתונים שהודיעו שכשלת במלחמה. שהפסדת. שלא פעלת כראוי. שהיית מבולבל. שוב עולה השאלה האם להישאר בצה"ל.
אין לנו ברירה כחברה אלא לאבד את התום. להשאיר בתקופה הזו את הנאיביות שלעיתים אנו כה זקוקים לה ולהילחם על יסודות המדינה הצעירה שלנו שכל שנה ושנה מוסיפה עוד קמט.
נדבך נוסף הוא הליך ההתנתקות או גירוש. איך שלא נהפוך את זה, מי שעוזב את ביתו בניגוד לרצונו הוא מגורש. הפעולה הפוליטית שנכפתה על צה"ל אולי לא מתאימה לייעודו, אבל צה"ל עמד בה בכובד.
כשאני שומע על קצינים שחוטפים
על הקריאות למנוע ממפקדים עליה לתורה, יש לי רק תגובה אחת: בוז! לכו לקרוא את ספר תהילים פרק ק"ג פסוק ט' :"לא לנצח יריב ולא לעולם יטור". גם אם כעס בכם, גם אם זעם, תסלחו ותמחלו כי הקב"ה הוא לא נוטר טינה לאדם אז מי האדם שיטור טינה. עלינו לשמור על כור ההיתוך שנקרא צה"ל ולהמשיך לשלב זרועות כי אין לנו ברירה אחרת.
שנת 1974. מפקד חיל האוויר דאז האלוף בני פלד הגיע לערב חגיגי בבסיס רמת דוד שבצפון, לכבוד טייסים שחזרו מהשבי הסורי. היו אלו ימים שאחרי מלחמת יום הכיפורים ופלד הזכיר את החללים הרבים שגבתה המלחמה והוסיף שלמרות המחיר הכבד, ימשיך חיל האוויר למלא את המשימות המבצעיות כי "את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק".
נא להמתין לטעינת התגובות
