נשבע בספר התורה
מישל גראל, שהיה אחראי לספרים העתיקים בעברית בספרייה הלאומית בצרפת, הורשע שגנב תנ"ך עתיק ומכר אותו. כעת הספר הוחזר וגראל נאבק לטהר שמו
אחרי שנכנסתם, בקשו בנימוס מהספרן התורן את "הברו 52", המסומן אצל הספרנים הצרפתים כ-52H. אם נפלתם על יום טוב, אולי ייתנו לכם ביראת קודש חילונית לגמרי להחזיק ביד את הספר שהוא כמעט בן 800 שנה, ונחשב לאחד מספרי התנ"ך העתיקים ביותר בעולם, שנכתבו בין השנים 1250 ל-1260 בעברית כמעט זהה לזו שבה נכתבת כתבה זו. בקיצור - פיסת היסטוריה שראוי להתכבד בה, במיוחד אם מביאים בחשבון את הטלטלות המרתקות שעברה.
דמות המפתח בסיפור שלנו הוא מישל גראל, יהודי-צרפתי דובר עברית ואחד המומחים הבינלאומיים לטקסטים יהודיים מימי הביניים. מאז 1980, ובמשך 30 שנה, היה גראל אחראי לאוסף העברי של הספרייה הלאומית. הוא נחשב עוף מוזר ואף מרדן. באחד הימים ניגש גראל אל האחראי לאבטחה בספרייה, והפתיע אותו כשהראה לו עד כמה קל לגנוב את הספרים יקרי הערך הנמצאים במוסד היוקרתי. אחראי האבטחה נחרד. אחרי ההדגמה עבר כנראה גראל למעשים אמיתיים. ב-1998 קבע בית משפט קבע כי גראל גנב את ספר התנ"ך העתיק ומכר אותו לדוד סופר, אספן ישראלי המתגורר בלונדון. מאז במשך תשע שנים התגלגל הספר יקר הערך בחצי עולם, כשהוא עובר מיד לא נכונה ליד לא נכונה. ובסיפור הזה היה הכול: יצרים, אהבה לעתיקות, שקרים וגם כסף. הרבה מאוד כסף.
במארס 2006 נגזר על גראל בן ה-58 עונש של שנתיים מאסר
על אף שהודה בחקירתו בגניבת הספר ובמכירתו, הוא טוען היום כי "הודיתי בפשע שלא ביצעתי מפני שזו היתה הדרך היחידה שלי למנוע את השלכתי לכלא. הייתי השעיר לעזאזל המושלם של ההיררכיה בספרייה. אף פעם לא גנבתי שום דבר".
מתברר שלא מעט אנשים מאמינים לו, ו-290 איש כבר חתמו על עצומה בעדו. עם החותמים נמנים גם ההיסטוריון הישראלי פרופ' רון ברקאי מאוניברסיטת תל אביב, יונה פישר, זוכה פרס ישראל ומי ששימש בעבר גם אוצר של מנהל מוזיאון ישראל, ופרופ' אריאל ששה הלוי מהמחלקה לבלשנות באוניברסיטה העברית בירושלים, וכן הצייר הישראלי יעקב צים.
וחזרה לקורות הספר. ספר התנ"ך הזה הגיע לספריית המלכים של צרפת מאיטליה במאה ה-17. ב-1668 הוא הועבר משם לספרייה הלאומית. ב-1998 סערה צרפת כולה כאשר התברר כי גראל הצליח להבריח את הספר לבריטניה. שם, טוענת המשטרה הצרפתית, מכר אותו גראל תמורת 80 אלף דולר לאספן סופר.
סופר כמובן הוזמן להעיד במשטרה, וסיפר כי גראל אמר לו שהתנ"ך מגיע מ"ספרייה צרפתית סודית", ולא היה לו מושג שהספר גנוב.
ולשם מה רכש סופר את ספר התנ"ך? סופר לא התכוון לשמור אותו אצלו או למסור אותו לאחד המוזיאונים בבריטניה בישראל. הוא רצה להרוויח עליו כסף, ולכן מכר אותו לבית המכירות הפומביות כריסטיס בלונדון בסכום של 300 אלף דולר, כלומר ברווח של כמעט פי ארבעה מהמחיר שבו קנה את הספר.
בית המכירות כריסטיס הציע את הספר למכירה פומבית בניו יורק, ובמאי 2000 הוא נמכר תמורת 350 אלף דולר ליוסף גולדמן, יהודי מברוקלין. גם גולדמן טען בעדות שמסר כי לא ידע שהספר יקר הערך שרכש נגנב מצרפת.
ביולי 2000, חודשיים לאחר שנמכר הספר לגולדמן, הגיע לספרייה הלאומית בפריז קורא תמים שביקש מהספרנית לעיין בספר התנ"ך 52H. לחרדתה , התברר לספרנית כי הספר נעלם מהמדף בלי שום תיעוד. כשהבינו ראשי הספרייה כי כנראה מדובר בגניבה, נפתחה חקירה משטרתית חובקת עולם. אל גופי המשטרה הבינלאומיים כמו האינטרפול התגייס לסייע גם מלאכי בית אריה, לשעבר מנהל הספרייה הלאומית בישראל.
כאמור, הספר אותר בניו יורק, אך הפרשה היתה רחוקה מסיום. הספרייה הלאומית של צרפת ומשרד התרבות הצרפתי דרשו מגולדמן להחזיר לאלתר את הספר, אלא שהוא סירב בטענה כי קנה אותו ביושר.
ב-26 במאי 2006 הגיש פייר קורנו, עורך הדין של הספרייה הלאומית הצרפתית, לבית המשפט העליון של מדינת ניו יורק תביעה נגד גולדמן. "בארצות הברית קיימת זכות של הבעלים המקוריים של חפץ שנגנב, לדרוש אותו חזרה", כתב הפרקליט הצרפתי על הטענה שגם גולדמן וגם כריסטיס לא ידעו שהתנ"ך גנוב.
"התנ"ך החשוב בן המאה ה-13 צריך להיות מוחזר למקום שאליו הוא שייך, אל האוסף של המורשת הלאומית הצרפתית", אמר אז נשיא הספרייה ז'אן נואל ז'אנניי בפנייתו לבית המשפט האמריקני.
גולדמן לא הסכים לוותר בקלות. ביולי 2006 הוא תבע את בית המכירות הפומביות כריסטיס בבית המשפט של ברוקלין, בטענה ש"בית המכירות לא היה צריך להעמיד לעולם את התנ"ך למכירה פומבית", ודרש פיצויים בסך 358 אלף דולר. הוא גם איים שימכור את הספר לסוחר אמנות מקליפורניה.
לפני חודש, אחרי משא ומתן מתיש בין הספרייה הלאומית של צרפת, בכירים בממשל הצרפתי, כריסטיס וגולדמן, הושגה פשרה: התנ"ך יוחזר לצרפתים, והכסף יוחזר לגולדמן. הספרייה הלאומית הצרפתית אף הסכימה להודות בפומבי כי גולדמן הוא "אדם שקנה באמונה מלאה את הספר, בלי לדעת שהוא גנוב". ממשלת צרפת גם הסכימה לכסות לו חלק מהוצאות המשפט שלו.
בית המשפט העליון בניו יורק אישר את ההסכם בין הצדדים ופסק ב-3 בינואר כי יש להחזיר את התנ"ך הגנוב לפריז.
בשבת, 6 בינואר, הוחזר אחר כבוד הספר "הברו 52" בטיסה מניו יורק לפריז בידי פייר קורנו וז'קלין סנסון, מנהלת האוספים של הספרייה, שלקחו אותו במזוודה מיוחדת כדי לשמור על הדפים העדינים שלו. "הספר הגדול והכבד נראה עייף מהשנים שעברו עליו", אמרו מנהלי הספרייה, "גילינו כי 63 עמודים חסרים בו".
ומה עם הלקח? "אנחנו לא יכולים להפוך את הספרייה למבצר", אומרת המנהלנית הראשית של הספרייה, אנייס סאל. "בניגוד ליצירות המוצגות במוזיאונים, המסמכים שיש אצלנו נועדו שיסתכלו בהם. הרבה אוספים שלנו לא נבדקו במשך שנים".
אחרי שהתפוצצה הפרשה, החלה בדיקה יסודית של עשרה מיליון כותרי הספרים שבספרייה. אחרי שהיא הסתיימה, הודה נשיא הספרייה נואל ז'אנניי כי כ-30 אלף ספרים נוספים חסרים. כדי לא לאבד יותר ספרים יקרים, הודקו נוהלי ההשאלה. הקוראים צריכים להירשם מראש ולהוכיח את זהותם, כל חדרי הקריאה נמצאים במעקב מצלמות וידאו, והמבקרים בספרייה צריכים להסכים גם לביקורת אפשרית בכל רגע נתון.
נא להמתין לטעינת התגובות
