חי בטלנובלה
נדב פלטי, יו"ר מפל תקשורת, האחראית להפקת סדרות חמות כמו "המורדים", " פלורסיינטה", " אמורה מיו", " טלנובלה בע"מ" ו"האלופה", לא צופה בטלנובלות ונחרד מהפגנת רגשות. הוא איש עסקים קשוח, שטוען כי הרגולציה הישראלית דחפה אותו לחו"ל ומתגאה בכך שהוא מצליח להפיק טלנובלה ב-20 אלף דולר בלבד - בעוד הממוצע הבינלאומי הוא 48 אלף דולר. יש לו דעה נחרצת על האינדונזים ("הם פשוטים מאוד"), על הארגנטינאים ("הם צבועים נורא") ועל הבריטים ("הם אוהבים לראות את החיים המכוערים שלהם"), אבל זה לא מונע ממנו למכור להם טלנובלות במיליוני דולרים
במבט ראשון הוא נראה כסוג של גוסטבו ברמודס - משויף ומעוטר מנעל ועד ז'קט במותגים מובילים, נראה צעיר מגילו (47) ובעל מבט קטלני. אבל עד מהרה מתחדד הפער בין טלטלת הרגש שחווים גיבורי הסדרות שלו לבין חייו האישיים.
"אני חושב שזו חולשה להראות רגשות, כך חונכתי. יש לי ויכוח על זה עם השותפה שלי (תמי מוזס בורוביץ' - ל.א). אני חושב שלא לשלוט בעצמך זו חולשה, כמו התמכרות לסיגריות. הסיגריות שולטות במעשנים - ואותו דבר נכון לגבי הרגשות. יש שיחלקו עליי ויאמרו שהיחס החם בין אנשים פותח אותך, אבל אני לא חושב שאני מפסיד אותו. בדרום אמריקה, כשצריך אני מתנהג כמוהם, מתחבק, מתנשק. . . צרה צרורה".
זה לא מרתיע אותך?
"כבר לא. בארגנטינה אתה צריך לתת נשיקה על הלחי לאישה שאתה פוגש - אם לא, אתה פשוט תפגע בה. בהתחלה העירו לי על כך, והבנתי שאני חייב לנשק. אבל הכי גרוע זה שגם בחורים מתחבקים ומתנשקים. אם אתה כבר מכיר בן אדם, מן הדין שתיתן לו איזה חיבוק, תקרב את הלחי ותרגיש את הזקן המגעיל שלו. הם אנשים שמנים, מגעילים כאלה, עם זקנים והרבה פעמים מזיעים".
קל לך יותר להתנהל באירופה?
"למען האמת, כן. זה הרבה יותר אנחנו - לחיצת יד. הרבה יותר קר. אם תראה אותי בדרום אמריקה, לא תדע שזה אני. סיגלתי לעצמי את ההתנהלות שלהם, ואני אחד מהם. אני חושב שהארגנטינאים צבועים נורא: אין קשר בין החיצוניות לבין מה שהם חושבים באמת. אלה החיים. אם אתה נותן נשיקה לכל בחורה ומתחבק עם כל גבר אף-על-פי שבא לך לתקוע לו סכין, זה אומר שיש פער בין ההצגה החיצונית לבין מה שקורה באמת. לי קשה מאוד להתנשק ולהתחבק עם מישהו שאני בכאסח איתו או שאין לי יחסים מיוחדים איתו. שם זה חלק מהחיים, ומדובר בתרבות שונה לחלוטין".
בשנים האחרונות צברו פלטי ואנשי דורי מדיה חוויות בחלקים נרחבים מהגלובוס. הטלנובלות, הענף המשגשג שהם השכילו לטפח, להפיק ולייצא, קורצות לקהל נוסף ברחבי העולם ומכניסות לכיסם מיליונים. "המורדים", " פלורסיינטה", " אמורה מיו" - וגם "טלנובלה בע"מ" ו"האלופה" תוצרת הארץ - נמכרות כפי שהן או כפורמטים לארצות-הברית, לגרמניה, לאוסטריה, לקזחסטן, לאינדונזיה והרשימה עוד ארוכה.
כמובן שבאמריקה הלטינית, בספרד ובפורטוגל השוק שוקק. בימים אלה מתנהלים מגעים למכירת פורמטים לרומניה ולרוסיה. "מזרח אירופה היא שוק שכבר עובד בגדול", מספר פלטי, "הם טובים מאוד בטלנובלות, וכנראה זה מתאים לאופי שלהם".
באינדונזיה דורי מדיה מפעילה שני ערוצי טלוויזיה: טלוויווה (ערוץ טלנובלות הדומה לערוץ ויווה הישראלי) וערוץ בייבי (בשיתוף חברת טלית). גם על האינדונזים יש לפלטי דעה נחרצת: "האינדונזים הם אנשים טובים. . . לא מתוחכמים מדי, פשוטים מאוד. צריך להפעיל אותם, כי אין להם שום רוח יזמות. בניגוד לישראלים - שמיד כשהם רואים משהו הם מנסים לנתח מה אפשר לעשות איתו-אצלם, מה שאתה רואה זה מה שיש".
"תעשיית הכבלים והלוויין באינדונזיה מפגרת מאוד, ודווקא תעשיית הערוצים הרגילים גדולה למדי. יש שם כשישה ערוצים כאלה, כלומר יותר מאצלנו. מבחינת אחוז החדירה של הכבלים והלוויין לנפש, השיעור הוא מהנמוכים בעולם: יש שם 250 מיליון בני אדם, אבל זה צובר תאוצה. פוטנציאל הגידול הוא אין-סופי. מה שלא תעשה, בסוף יהיו לך 20-15 מיליון מנויים. בכוונתנו להביא לשם עוד ערוצים ישראליים בעזרת הקשרים שיצרנו. אני מניח שאם מישהו אחר ינסה לעשות את זה, הוא לא יצליח. הם חשדניים מאוד, ולוקח המון זמן לפתח איתם מערכת יחסים", הוא מבהיר.
איזו מדינה קשה "לפצח" ?
"את בריטניה, כי מבחינה תרבותית היא שונה. אם תסתכל על אופרות הסבון שלהם,'קורוניישן סטריט', לדוגמה , תבין שהם אוהבים יותר לראות את עצמם, את החיים המכוערים שלהם, את השכן המכוער שהם ממילא פוגשים ברחוב - והם לא מנסים להיכנס לאסקפיזם שהטלנובלה מציעה. בעצם הסיפורים דומים, אבל האריזה בטלנובלה הרבה יותר יפה: שחקנים יפים ומקומות יפים".
בעצם בטלנובלה גם עלובי הנפש הם יפים וגיבורים.
"בטלנובלות לפחות דמות אחת בשישה-שבעה סיפורים מקבילים יכולה להיות אתה - זה מה שמושך. אצל הבריטים לא מחפשים את זה, זה החרא שנמצא אצלי ברחוב. אבל לדעתי, לאט-לאט הם יוצאים מזה. ב-BBC כבר עומדים להפיק טלנובלה, ו ערוץ 4 קונה את 'בטי המכוערת'. אתה רואה שזה זז, ממש כמו שזה התחיל לזוז בגרמניה לפני שלוש-ארבע שנים".
האם לא מטרידה אותך העובדה שהמוצר שאתה מוכר נחשב נחות?
"אני לא חושב שזה מוצר נחות, וזה לא מפריע לי. הרגולטור קובע את הסיווג לפי ההשקעה בשעה. אני חושב שזו דרמה יומית או שבועית שעונה על הציפיות, ואם אנחנו מצליחים להפיק את זה בזול יותר, זה לא אומר שהיא נחותה. הקהל שאוהב את זה אינו קהל נחות אלא אנשים מהיישוב. מה שקובע זה אם הקהל רואה ואוהב את זה. הקהל הוא שיקבע, ולא איזה רגולטור שיגיד אם זה ז'אנר עליון או תחתון".
"בברזיל, למשל, משקיעים 100 אלף דולר בטלנובלה, במקסיקו משקיעים 50-45 אלף דולר, ואנחנו מצליחים לעשות את זה ב-20 אלף דולר. הממוצע בעולם הוא כ-48 אלף דולר. בברזיל זה ז'אנר עליון, ובמקסיקו או בארגנטינה זה ז'אנר תחתון? זה קשקוש, כי הרבה פעמים הטלנובלות בארגנטינה הרבה יותר מתוחכמות. 'בטי המכוערת' מופקת היום ב-ABC ב-1.5 מיליון דולר לפרק - זה ז'אנר נחות?".

נדב פלטי הוא איש קיבוץ הזורע, בוגר סיירת גולני, והוא הקים את מפל תקשורת ב-1999 עם תמי מוזס בורוביץ' ("היא עשירה, אני עני" ). ב-2002 הם רכשו את דורי מדיה וחדרו לעולם הטלנובלות הבינלאומי. "היא רגשית מאוד, מתקשרת עם אנשים בעזרת הרגש - והיא חושבת שכך זה נכון. יש הרבה דברים שבעיניה חשובים מאוד ובעיניי לא חשובים בכלל. לדעתי, שיתוף הפעולה הזה מצוין ואנחנו משלימים זה את זה".
שיתוף הפעולה הזה הוא אחת הסיבות לכך שהחברה, כמעט בעל כורחה, מתמקדת בתקשורת הבינלאומית: "היו דברים שרצינו לעשות בארץ ולא יכולנו. היו תקופות שרצינו להיכנס לערוץ 2, אבל לא הסכימו כי נוני מוזס (מו"ל ידיעות אחרונות - ל.א) הוא אח של תמי. היו תקופות שבהן רצינו להיכנס לכבלים, אבל אמרו לנו שאנחנו לא יכולים. יש הרבה תחומים בישראל שבהם רצינו להתפתח ולא יכולנו - וזה מה שדחף אותנו החוצה. לתמי אין אפילו מילימטר בידיעות אחרונות, אבל היא אחותו של נוני, ולפי חוק הבזק אח ואחות נחשבים ישות אחת. בערוץ 10 לא נתנו לנו לגשת למכרז וניגשו גופים לא מקצועיים וחסרי ניסיון, ועד היום הערוץ סובל מנחיתות".
"ענף התקשורת הישראלי הוא ביצה והוא בעייתי מאוד, לכן הגדרנו לפני שלוש-ארבע שנים שחייבים לצאת לחו"ל - שהכסף יגיע משם. עצתי ליזמים היא: תתמקצעו במשהו מסוים, תהיו הכי טובים בו ותצאו החוצה, כי בישראל יש בעיה להרוויח. ישחקו אתכם, ישחקו את רמת הרווחיות שלכם, כל הזמן תיאבקו ותהיו נתונים לחסדי אחרים. אי-אפשר לשרוד כאן. בכל העולם יש רגולציה, אבל כאן הרגולציה בעייתית ומעיקה מאוד. במדינות גדולות יותר אפשר להתפתח יותר, כי המקום גדול יותר ולא משנה כמה אתה דומיננטי, יהיה לך לאן להתפתח. בישראל גם אם אתה לא גדול, מבחינת הרגולטור אתה שולט בשוק; אתה ג'וק, בקושי יש לך כיסא, שולחן וטלפון-ואתה כבר כפוף לרגולציה, כי אתה מונופול עם בעלויות צולבות וכו'".
האלמנט הישראלי עוזר בעסקים בעולם או מעכב אותם?
"הוא לא עוזר, אבל אני מקווה שהשכלנו לגרום לכך שהוא לא יפריע. אנחנו לא מתנערים מהישראליות שלנו ואנחנו גאים בה, אבל אנחנו לא הולכים באינדונזיה (המדינה המוסלמית הגדולה בעולם, שאין לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל - ל.א) בראש חוצות ואומרים 'אנחנו ישראלים'. שם אנחנו שוויצרים ויש לנו חברה-בת שוויצרית (דורי מדיה אינטרנשיונל - ל.א), שעושה עסקים עם כל העולם - לכן היא הוקמה, כדי שבאמצעותה יתנהל הכל. מי שעושה איתנו עסקים יודע שזו חברה שוויצרית שנסחרת בבורסה בלונדון.
"שקלנו להקים בדובאי ערוץ למזרח התיכון כולו, שידובב לערבית. נכנסנו לעסק ובדקנו, אבל היה חשש. היום אנחנו בודקים את האפשרות לעשות את זה באמצעות גוף נוסף, MTV, למשל. בפועל אנחנו נעשה הכל, אבל לא אנחנו נעמוד בחזית. הבעיה היא שאם מחר בבוקר המתחרים יראו שזה מצליח וירצו להכשיל את זה, הם עלולים להדליף לשלטונות שמדובר בישראלים".
האם אתה מרגיש לפעמים שיש תקופות שבהן פתאום לא ששים לחתום על עיסקאות?
"בתקופת המלחמה, למשל, היתה לי פגישה חשובה באינדונזיה ונאלצתי להעביר אותה לסינגפור, כי היתה המלצה שישראלים לא ייכנסו לאינדונזיה בזמן המלחמה".

שבוע לפני מלחמת לבנון קיבל פלטי שחרור מהמילואים. מי שהיה מפקד סיירת גולני במלחמת שלום הגליל בגיל 23 בלבד, שהה באותה עת בחו"ל וביקש שישלחו לו את תעודת השחרור בדואר. הוא לא שקל להתנדב.
"לא ראיתי טעם להתנדב. הייתי שם ואני יודע שצריך להיות בכושר, עם יכולות מסוימות ואחרי אימונים מסוימים. חטייאר בן 47 כמוני, שלא ברור מתי ירה בפעם האחרונה, לא יכול להילחם. במה אני אעזור? זה לא רציני אם אתה לא מכין את עצמך כמו שצריך".
איך עברה עליך המלחמה?
"לא הייתי מרוצה מהתוצאות שלה. אני זוכר שאמרתי בתחילת המלחמה שאסור להכניס חיל רגלים ללבנון, כי אנחנו לא מוכנים - וזה בדיוק מה שקרה בסוף. מאז שהייתי שם עברו 24 שנים, אבל כאילו הכל אותו דבר. בימים ההם לפני שנכנסנו לשם למדנו כל שיח וכל אבן ברמה הבסיסית ביותר וביצענו פשיטות בכל שבוע. למבצע שלימים נקרא 'מלחמת שלום הגליל' התכוננו שנה מראש. גם שם השתבשו דברים, אבל ידענו הכל. הפעם היתה תחושה שזה נכפה עלינו. אמנם לחיל האוויר היו תוכניות מגירה, אבל היה ברור שהכנסת חיל רגלים היא אסון אם לא לוקחים את הזמן, מתכוננים ואוספים כוחות".
האם מכתב השחרור גרם לך משבר?
"ממש לא. להיות מבוגר זה עניין של הרגשה. יש לי פילוסופיה בחיים: אני אומר לאשתי 'תתכונני לגיל 120-100, אל תבזבזי הכל עכשיו'. אני מאמין שהרפואה מתקדמת כל-כך, שזה אפשרי. הדור שלנו יכול להגיע לגיל 100. אני זוכר שגיל 60 היה קטסטרופה, אבל היום גיל 85 זה ה-60 של פעם. אני חושב שבגיל 100 עוד יהיה לי מה להגיד".
אורח החיים שלך בריא?
"יחסית, אבל אני טס יותר מדי. אני מכהן גם כדירקטור באל על, ואני טס יותר מטייסי החברה. אני גם עובד במהלך הטיסות, אלא אם כן זו טיסת לילה - ואז אני ישן. אני לא עושה מספיק ספורט, אבל אני בריא. עוד לא קרה שהגעתי לפגישה במצב לא תקין, גם אם זה היה אחרי 24 שעות טיסה. פעם הייתי בחו"ל במשך עשרה ימים, וחמישה מהלילות היו באוויר - אבל לפגישות הגעתי מגולח עם חליפה ועניבה, ולא ראו שבאתי מטיסה".
"החיים מורכבים מאוד כשאתה חי כך, כי הכל מתוכנן על השנייה ואין זמן לתקלות. אם מטוס לא מגיע, זו תקלה רצינית. אני מאוד לא אוהב להיות בחו"ל, ואני מנסה לצמצם את זה ולהיות בארץ כמה שיותר, בעיקר בסופי שבוע. אתה לומד להכיר את כל הקווים של כל החברות, אתה יודע איך כל מטוס בנוי ומה לקחת למטוס. זה תלוי גם באופי: יש כאלה שתמיד יגיעו 'שלומפרים' לפגישה, ויש כאלה שגם אחרי טיסה של כמה שעות יגיעו כאילו יצאו מז'ורנל - ואני מאלה".
האם יש הבדל בין אנשי עסקים ישראלים לזרים?
"פעם הגעתי עם אחד המנהלים לפגישה באירופה, והוא אמר לי: 'נדב, אם היינו חיים פה שנה, היינו מנהלים את אירופה'. יש שם מעין תרדמת - הם נולדו לעושר של דורות. לנו היו 50 שנה להשיג את מה שהם השיגו במאות שנים. הם כל הזמן שואלים 'לאן אתם ממהרים?'. מצד שני, הם הרבה יותר מסודרים וחושבים לטווח הרבה יותר ארוך. אנחנו יוצאים לדרך, ואם צצה בעיה מוצאים לה פתרון תוך כדי תנועה. כשהם צופים שעלולה לצוץ בעיה, הם יבטלו את הפגישה וידחו אותה בשבועיים, ואילו אנחנו נמצא פתרון במהלך הישיבה".
לאחרונה חזרו נציגי דורי מדיה מפסטיבל "מיפ" שנערך בקאן כשבכיסם 2 מיליון דולר ממכירת פורמטים של טלנובלות, עם אופציות לכ-2 מיליון דולר נוספים. ב-2006 הכפילה החברה את רווחיה, וב-2007 היא צפויה לעשות זאת שוב.
מהן הציפיות לטווח הארוך?
"המטרה היא להגיע למחזור של 100 מיליון דולר ולרווח של 35 מיליון דולר ב-2010, להגיע למספר לא מבוטל של ערוצי טלוויזיה בעולם ולזרוע מכירות שפועלת באינטנסיביות. אנחנו מקווים להגיע ל-10,000 שעות שידור ולהקים אתר אינטרנט בסגנון'מיי ספייס', שיקרא'מיי טלנובלה' ויושק בארצות הברית במהלך 2007.
"ב-2010 נהיה בעומק ה 'ניו-מדיה' - האינטרנט, הסלולר (עם ערוץ טלנובלות סלולרי) וה-VOD, ונהיה חברה מובילה בתחומה בעולם. כיום הטלנובלה היא המוצר החם ביותר בטלוויזיה. בכל מדינה יש לוויין וכבלים, וכיום 'תוכן' אינו משבצת שידור אלא ערוץ שלם, שיהיה לו ביקוש ורייטינג. בגלל מהפכת התקשורת והטכנולוגיה יש ביקוש לטלנובלות רבות - וזה נותן תמורה ומספק רייטינג, והעלויות סבירות. המצב הזה יימשך עוד שנים רבות. הטלנובלה היא המוצר המתאים ביותר למהפכה שמתרחשת היום בעולם".
