המונה ליזה נוסעת למפרץ
סערה בצרפת בעקבות הודעת הממשלה על כוונתה להעביר לאבו דאבי את הזכות להקים מוזיאון ולקרוא לו "הלובר". המתנגדים: "יצירות האמנות הן מורשת"
את הבשורה הזו הפיל על הצרפתים בשבוע שעבר שר התרבות הצרפתי דונדיו דה וואברה, ומאז סוערות שם הרוחות. בשבוע האחרון נקרעת צרפת בשאלה: האם לתרבות ולהיסטוריה יש מחיר? האם מיליארד היורו הצפויים להעשיר את קופת המדינה עם חתימת ההסכם (התאריך המיועד לחתימה יהיה לפני 22 באפריל, יום הבחירות לנשיאות) שווים את ההפסד התדמיתי, את הגאווה הלאומית ואת הייחודיות שביצירות האמנות המזוהות רק עם צרפת בכלל ועם פריז בפרט?
הנשיא ז'אק שיראק עמוק בתוך הוויכוח הזה, והוא יעשה הכול כדי לחתום עליו ולהוציאו לפועל, אבל בדרך הוא מתמודד עם לחץ קהל ועם מחאות הולכות וגוברות, שייתכן שיהיה להם הכוח לשנות את מה שנדמה לצרפתים רבים כקטסטרופיק. גרנד גרנד קטסטרופיק.
הצרפתים הבינו מזמן שכוחם אינו בצבא או ביכולת דיפלומטית מבריקה שיכולה להשפיע באמת בזירה הבינלאומית. הכוח שלהם נעוץ עמוק בהיסטוריה. בתרבות. ההבנה הזו הובילה בנובמבר האחרון משלחת חשאית שהגיעה מפריז לפגוש את נציגי משפחת המלוכה של אבו דאבי. באותה פגישה נסגרו הפרטים הראשונים של העסקה הכמעט דמיונית הזו. באבו דאבי מבקשים להקים עד 2012 מרכז תיירות חדש באי סאעדייאת (500 מטרים מקו החוף של אמירות הנפט העשירה). ז'אק שיראק אמנם לא עמד בראש המשלחת, אבל ידע מה מטרת
"אנחנו רוצים למצב את אבו דאבי כבירה התרבותית באזור. אנחנו מנסים להביא מוסדות תרבות מהרמה העולמית שאינם זמינים בחלק הזה של העולם", מסביר באסם טרקאווי מחברת התיירות והפיתוח של אבו דאבי. ככה ייצא שבין מועדון היאכטות, למועדון הגולף בסאעדייאת יוקם מוזיאון הלובר, או כמו שהצרפתים המזועזעים מכנים אותו בימים האחרונים - "לובר המדבר".
אגב , הלובר של אבו דאבי אמור להיות רק אחד מחמשת המוזיאונים שייבנו ברובע התרבות בסאעדייאת.
על פי תנאי החוזה הסודי שנסגר בין ממשלות צרפת ואבו דאבי, והודלף לעיתון הצרפתי "לה מונד", תספק הממשלה הצרפתית לאמירות ארבע תערוכות אמנות בכל שנה במשך עשר שנים, בעלות של 150 מיליון יורו לתערוכה. התערוכות יורכבו מהיצירות שמוצגות דרך קבע במוזיאונים המפורסמים והיוקרתיים בפריז. נוסף על כך ישאילו הצרפתים לאבו דאבי יצירות אמנות מפורסמות, בתמורה לסכום של עוד 200 מיליון יורו, והיצירות יישארו באבו דאבי לתקופות ארוכות, עד עשר שנים. ואולי האבסורד הגדול מכולם הוא שמי שתנהל את "הלובר" החדש באבו דאבי תהיה "סוכנות המוזיאונים הבינלאומית" של ממשלת צרפת, בתמורה לדמי ניהול צנועים בסך 70 מיליון יורו נוספים.
בסוכנות הממשלתית הזו חברים בין היתר נציגי המוזיאון הנודע ד'אורסיי, קה בראנלי (המוזיאון החדש ששיראק חנך רק בקיץ האחרון), מרכז פומפידו לאמנות מודרנית וגם שאטו דה ורסאי. אז בואו נגיד את זה ככה: בביקוריכם העתידיים במוזיאונים האלה תראו לא מעט חללים על הקירות. אולי הצרפתים יכתבו בהם: "כאן היתה יצירת אמנות שהועברה ל'לובר' באבו דאבי".
ועוד אגב כספי-כלכלי אחד: תמורת הזכות לקרוא למה שייבנה באבו דאבי "לובר" למשך 20 שנה, תבקש ממשלת צרפת לקבל סכום הנע עתה בין 200 ל-400 מיליון יורו.
כשנודע לראשונה על העסקה המתרקמת, נשמעו זעקות שבר מקצות העולם האמנות הצרפתי ועד קצהו, כשבדרך מתגייסים גם אנשי שם בולטים מתחומים אחרים בצרפת בניסיון לסכל את התוכנית. המתנגדים טוענים כלפי שיראק ומקדמי התוכנית כי הם ממסחרים את האוצר התרבותי של הרפובליקה. בממשלה מתגוננים ונותנים כדוגמה את מוזיאון גוגנהיים בניו יורק שבשנות ה-90 של המאה הקודמת בנה לו שלוחות בוונציה, בברלין, בבילבאו בספרד ועכשיו עובד על תכנוני השלוחה באבו דאבי. מיותר לציין שיצירות המוצגות בגוגנהיים בניו יורק, נשלחות לסיבובי הופעות גם בשלוחות השונות ברחבי תבל.
אלא שמה שנכון לאמריקנים הממוסחרים ולקפיטליסטים, לא ממש עובד על הצרפתים הפטריוטים והחרדים לשימור המורשת הצרפתית. מגזין האמנות "לה טריבון דה ל'אר" מחתים בימים אלה על עצומת מחאה. עד כה הסכימו לחתום יותר מ-2,800 מראשי עולם האמנות הצרפתי, ובהם עשרות רבות של מנהלי מוזיאונים, אוצרי תערוכות והיסטוריונים של האמנות.
העצומה קוראת לממשלה לבטל את ההסכם המתגבש עם אבו דאבי, בטענה כי "הלובר" מכר את הנשמה שלו בנזיד עדשים, ועם 7.3 מיליון מבקרים בשנה הוא בהחלט לא צריך את כסף הנפט של אבו דאבי. עוד טוענים המתנגדים כי מיליוני המבקרים ב"לובר" בפריז בכל שנה יקופחו, כשיגלו שעמדו שעות בתור רק כדי לראות תמונות שמזמן כבר נמצאות באבו דאבי.
דידייה ריקנה, ממארגני המחאה וכמי שמוביל את החתמת העצומה, אומר את מה שמרגיש כל אחד מהמתנגדים: "אני לא בטוח שהתפקיד של המוזיאונים הצרפתיים הוא לפתח את התיירות באבו דאבי ".
איך יתייחסו בממשלה הצרפתית ל"אינתיפאדה התרבותית" הזו עדיין לא ברור. מה שכן ברור הוא ששיראק וראשי התומכים בתוכנית קיוו כי רק אחרי שייחתם ההסכם, תוצג התוכנית לצרפתים כעניין מוגמר. החשיפה המוקדמת שלו, מבחינת הממשלה הצרפתית, גורמת לא מעט כאבי ראש.
משהו מהלך הרוח בממשלה בנוגע לעניין זה אפשר ללמוד מדבריו של שר התרבות דה וואברה: "המוחים הם אנשים בעל מצב רוח רגזני. ההחלטה כבר נעשתה. העסקה הזו רק נועדה לחזק את הדימוי של המדינה שלנו. זה מצב שבו אנחנו יכולים רק להרוויח, מפני שהכספים שיתקבלו מאבו דאבי יושקעו חזרה במוזיאונים בצרפת".
אז מיהם אותם מתנגדים "רגזניים" ? הבולטים בהם הם פראנסואז קאשין, לשעבר מנהלת המוזיאונים של צרפת בין השנים 1994 ל-2001, ז'אן קלייר מנהל מוזיאון פיקאסו שבמארה ורולאן רכט מבכירי ההיסטוריונים של האמנות בצרפת מהקולז' דה פראנס. קאשין: "מעולם לא שמעתי על תוכנית מסוכנת כזו. 'הלובר' לא צריך את הכסף הזה. יש קו אתי שאסור לחצות אותו", אומרת קאשין.
ובמאמר שכתבה עם עמיתיה והתפרסם ב"לה מונד" בכותרת "המוזיאונים לא למכירה", הם כתבו בין היתר: "האם זה לא נקרא למכור את נשמתך? מתוך פרספקטיבה מוסרית, השימוש התקשורתי והמסחרי ביצירות המופת של המורשת הלאומית שלנו, יכול רק לשמש כמקור לתדהמה שלנו. המנהיגים הפוליטיים שלנו רוצים למכור את המתנות האלה במיליארד יורו. האם זה המחיר כדי למכור את נשמתו של מישהו? יצירות האמנות הן מורשת, לא אטרקציה ולא סחורות. עד היום היה עולם המוזיאונים הצרפתיים מקור לקנאה, הודות לתמיכה יוצאת הדופן שקיבל מהמדינה. הקנאה באה למשל מארצות הברית, שבה מוזיאון אחד הוא לאומי, המוזיאון שבוושינגטון. כל האחרים תלויים לרוב בכסף הפרטי".
עניין הכסף הוא הלב כאן. זה ברור לכולם. מדינות המפרץ הפרסי חיוניות לצרפת לא רק למכירות נפט, אלא גם כשוק תעופה שאליו אפשר למכור את מטוס הסופר ג'מבו החדש של חברת התעופה הצרפתית-אירופית אירבוס, האירבוס איי-380.
"לא צריך להסתכל רחוק מדי כדי להבין את הסיבות לתסבוכת התרבותית הזו", קבע עיתון השמאל הצרפתי "ליברסיון" במאמר המערכת שלו, "הנפט מתייקר והמכירות של אירבוס היו גרועות לאחרונה. הממשלה מתנהגת במעין אופנה סובייטית באמצעות השימוש באמנות למטרות פוליטיות. 'הלובר' הוא לא ענף למסחר או דוכן התמקחות של הקה ד'אורסיי". ( הכינוי הצרפתי למשרד החוץ הצרפתי, א"ה).
"אין שום תוכניות לשנות את יסודות מדיניות התרבות של צרפת", הודיע שר התרבות דה וואברה לסנאט הצרפתי בשבוע שעבר, "מעל לכול, אין שאלה באשר לאי הסחירות של המורשת הצרפתית. התוכנית נועדה להבטיח את תפוצת ההשפעה של האמנות הצרפתית ברחבי העולם עם תקופה מוגבלת של הצגה".
נשיא הלובר אנרי לואורייט דווקא בעד העסקה, ומאשים את קאשין בכך שכששימשה מנהלת חברת המוזיאונים של צרפת היא השאילה פעם אחת את הציור של קלוד מונה "חבצלות מים" ממוזיאון האוראנז'רי בפריז לשלוש שנים, כדי לגייס כספים לשיפוץ המוזיאון: "ברור שיש כאן שיקולים כלכליים. הכסף שמביאים ממבצע כזה הוא חשוב. אי אפשר להסתיר זאת. אנחנו חייבים לזכור שהלובר תוכנן בתקופת המהפכה הצרפתית והאימפריה של נפוליאון להיות מוזיאון אוניברסלי. אני לא מבין על מה כל הרעש. כסף זה דבר חשוב, אבל זה לא המניע למעשים כאן".
תומך נוסף בנשיא שיראק ובממשלה הוא ז'אק לאנג, שהיה שר התרבות של הנשיא הסוציאליסט הקודם פרנסואה מיטראן, והיום הוא מתומכיה של מועמדת השמאל לנשיאות צרפת סגולן רויאל. באופן מפתיע אומר לאנג: "אנחנו לא צריכים לנהוג כמו בתולות מפוחדות. כל עוד המוזיאונים ישמרו על התפיסה המוסרית והמדעית של התערוכות והעבודות, הכול יהיה בסדר. במלחמת תרבות גלובלית זה דבר טוב אם הצרפתים נלחמים כדי לקדם את התפיסה האמנותית שלנו".
ועד שתוכרע הסוגיה הזו, הצרפתים מגלים שהסוכנות הבינלאומית של המוזיאונים הצרפתיים כבר חושבת איך להניב עוד מיליוני יורו ממרכז פומפידו-שנחאי שייפתח ב-2009.
נא להמתין לטעינת התגובות
