הנוסע המתמיד
אולמרט נסע עד לסין כדי לא להשיג שום דבר, אבל אל דאגה, הוא ימשיך להסתובב בעולם, כמו בימים שלו כראש העיר. מה אנחנו יודעים על הטאקטיקות של אולמרט מול רשויות החוק? כמה סיפורים על שולה זקן ויורם קראשי. אהוד ברק מקבל קמפיין יקר בחינם, וחשיפה: הקומבינות הפוליטיות החמות של אולמרט ופרץ
בסיוריו באתרי התיירות האטרקטיביים נחל אולמרט הצלחה מסחררת. בענייני הגרעין הוא ספג עוד כשלון. הדבר האחרון שהסינים רוצים הוא שמישהו ישבש את היחסים המועילים שלהם עם איראן, או שיגיד להם איך להתייחס לחמאס. האם כדי לראות את אולמרט חולב פרות היה צריך להוציא לסין מטוס מיוחד בעלות של מאות אלפי שקלים? תחליטו בעצמכם.
2. תסמכו על אולמרט שעד סוף השנה הוא לא יפסיק לטייל בעולם, על חשבון הציבור. עשר שנים היה אולמרט ראש העיר ירושלים. איל הראובני, הכתב העירוני החרוץ של 'כל העיר' באותם ימים פירסם טור שנקרא "אולמרט בשחקים". הטור ניסה להתחקות אחרי הנסיעות של המיור, וספר את הימים שבהם הוא שהה בחו"ל ולא בעירייה. עבודת הבילוש היתה קשה ואינטנסיבית אבל הסיכום היה מדהים. אולמרט, מספר הראובני, שהה בחו"ל 20 אחוז מהזמן שבו כיהן כראש העיר. במלים אחרות: ראש העיר ירושלים לא היה בירושלים שנתיים.
אחד משרי קדימה
הפייבוריט היתה תמיד ארצות הברית ובעיקר ניו יורק. רודולף ג'וליאני היה שם ראש העיר. הבן שאולי גר שם. הניקס משחקים שם. מה רע?
3. גם היחסים של אולמרט עם מערכות החוק לא משתנות. אין לך פרק בסיפור חייו שלא משולבים בו חשדות, חקירות, כספים, עסקים וגם כתב אישום ומשפט אחד. כתב האישום בנושא חשבוניות המס הפיקטיביות הותיר בו טראומה. במהלך 1993, כך סיפר, בשנה הראשונה שבה כיהן כראש העיר, הופיע אצלו היועץ המשפטי באותם ימים, מיכאל בן יאיר. היועץ, כך אולמרט, ניהל איתו שיחת עבודה נוחה על כמה סוגיות משפטיות שקשורות בעירייה, שהתגלגלה גם לענייני חולין. בסוף השיחה, כאשר עמד כבר לצאת, שח בן יאיר לאולמרט: "דרך אגב, החלטתי להגיש נגדך כתב אישום בנושא חשבוניות המס".
אולמרט היה בשוק. שולה זקן שנכחה בשיחה הייתה בהלם. לקח להם זמן מה להתעשת. הטקטיקה של אולמרט בימים ההם יכולה ללמד משהו גם על ההתנהגות שלו בשלל התיקים שבהם הוא ייחקר בקרוב. אולמרט, פרקליט מעולה בפני עצמו, לקח אז את עורכי הדין הטובים ביותר, התרכז במשפט (שבו יצא זכאי), אך דאג להשמיץ בלי הרף את היועץ המשפטי לממשלה, וניסה להסיר ממנו את הלגיטימציה.
בראיון ל'מעריב' עם תום הפרשה כינה אולמרט את בן יאיר "איש עלוב ונקלה". העובדה ששותפיו הקרובים של אולמרט הורשעו בדין לא שינתה מבחינתו דבר.
המערכה ההיא מזכירה את סגנון המאבק שמנהלים היום אנשיו של אולמרט נגד יעקב בורובסקי, יועצו המיוחד של מבקר המדינה לענייני המלחמה בשחיתות. בורובסקי בינתיים יצא לחופשה. מומלץ מאד לשים לב היום לגזרת אולמרט-מני מזוז. יהיה שם חם.
4. שולה זקן, יד ימינו של הראש, לא היתה על הטיסה של אולמרט לסין. היא שוהה במעצר בית ברחוב האיל במלחה, עצבנית ומצוברחת. אחרי שיסתיימו המעצר והחקירות זקן תוכל לצאת מהבית, אבל ייאסר עליה להתקרב למשרד ראש הממשלה. הפרסומים שעל פיהם יוגש נגדה כתב אישום לא מוסיפים לזקן מצב רוח, ואולי מחזירים אותה לימים השחורים ההם עם הבוס בעירייה. גם הדיווחים מסין שמקורביו של אולמרט יעצו לו להתרחק מזקן, אחרי 30 שנות חיבור, מסוגלים להוציא אותה מדעתה.
לאנשים הרבים שביקרו את זקן בביתה היא מספרת שאין לה מושג מה היא עשתה. "עזרתי לאנשים, כמו שעשיתי תמיד", היא אמרה למישהו. ככה זה, כנראה, כאשר אתה חי בלשכה של אולמרט שבה התערבבו הון ושלטון באופן כמעט טבעי.
האח יורם קארשי בילה גם את השבוע במעצר. השבוע שוחחתי עם כמה מחבריו הטובים. כולם נשבעים כי האיש הוא רברבן חסר תקנה וקומבינטור לא רע, אבל לא פליליסט. יש גם דוגמאות. ליד הבית של קארשי במלחה ביקשו להקים בית כנסת. כבל חשמל שהונח שם הפריע לעבודות. קארשי טלפן לידיד בחברת החשמל, והכבל הוסר. לימים נדהם הידיד לשמוע כי גם האחות הבכירה זקן פנתה למנהל המחוז באותו עניין פעוט. "רק שיהיו מסביב רעש וצלצולים של קשרים ודאווינים", מסביר הידיד.
קארשי היה האדריכל הפוליטי שרקם ערב בחירות 2003 בסניף הליכוד הירושלמי דיל שניצל את שיטת הבחירות המיוחדת וחיסל באמצעים סטטיסטיים קבוצה שלמה של יריבים. קארשי רץ עם קבוצה שכללה את איציק קאופמן, קבלן הקולות החרדי המפורסם ודודי אמסלם. בקבוצה השנייה התמודדו יגאל עמדי, ישראל יהושע, משה קלצ'ין ו-ולדימיר שקלאר. קארשי חיבר בין שתי הקבוצות. בסוף המעשה נבחרו כל 150 הפעילים בדיל כחברים מרכז הליכוד. כל אנשי הקבוצה השלישית נשארו בחוץ.
גם בביזנס, כך מספרים לי, נקט קארשי בדרכים מתוחכמות. את חפצי היודאיקה ששיווק בארץ הוא ייצר בסין במחירים מצחיקים. זו הסיבה שהוא היה על כל הזמן על הקו לבייג'ינג, אפילו יותר מאולמרט.
5. אהוד ברק זכה בתחילת השבוע לקמפיין ששווה מליונים בלי לבזבז אגורה. בזה אחר זה, בתזמון שמזכיר את קצב הפרסומות של 'ביטוח ישיר' עלו לשידור ברדיו ובטלוויזיה התומכים החדשים-ישנים שלו, ושפכו עליו דברי הערצה שסתרו את ההשמצות שפיזרו נגדו רק לפני שנה או יותר. זה התחיל עם עוזי ברעם, ונמשך בשמעון שבס. אחר כך עלה ובא משה שחל. בהמשך שמענו את אברום בורג ואת השרים שלום שמחון ובוז'י הרצוג. הבא בתור יהיה השר איתן כבל. מה הפלא שברק מודיע על ההתמודדות שלו בפקס?
הדרך החלקה משהו של ברק למשרד הבטחון מפצה אותו על נסיונות קודמים וקשים לחזור לזירה הפוליטית. בפברואר 2001, כזכור, הובס ברק בבחירות מיוחדות בידי אריאל שרון. מיד אחרי הבחירות ההן הודיע ברק שהוא פורש גם מראשות מפלגת העבודה והכנסת, מהלך שלא רבים התאבלו עליו.
שרון עצמו רצה למנות אותו כשר ביטחון בממשלה שביקש להקים. "מה אתם רוצים, הוא היה קצין טוב", ניסה שרון לשכנע, אבל ההתנגדות בציבור, בליכוד ובעבודה גברה וברק הלך הביתה.
לפני שנה וחצי ניסה ברק שוב את מזלו. גם הנסיון הזה היה מגושם משהו ורצוף בעלבונות. ברק, ראש ממשלה ורמטכ"ל לשעבר, מצא את עצמו בעימותים מבזים מול בכירים ובעיקר זוטרים. כולם חיסלו איתו חשבונות ישנים. בישיבות מרכז העבודה הוא באמת סבל. פעם הוא חטף מיקרופון ממשה שחל, בפעם אחרת הוא נילחם לבד מול הגדודים של עמיר פרץ, ומיפקד הארגזים שלו. אדיסו מסאלה, איש של פרץ, כינה אותו מעל הפודיום בגני התערוכה: "מלך מלכי הגזענים". כל מי שמברך אותו היום קילל אותו אז. לא נעים.
ברק הסתגר בלשכה שלו. הצעתי לו אז לעזוב את הכל ולחכות להזדמנות טובה יותר. בסוף הוא תמך במועמדות של שמעון פרס. גם זה לא עזר לו. פרס הפסיד.
6. לא טוב היה לברק מחוץ לעניינים. ברק אמנם ישב במשרדיו המפוארים בקומה ה-21 במגדלי המילניום, צופה על גגות תל אביב, הסתובב בעולם ועשה כסף, אבל הוא היה מוותר על הכל תמורת עוד שעה על כסא ראש הממשלה. ברק לא הפסיק לחשוב על ימיו הקצרים בתפקיד ועל הטעויות שעשה. מאז ימי משה שרת בשנות החמישים לא היה כאן ראש ממשלה שעף אחרי שנה וחצי בתפקיד.
ברק הודה בטעויותיו, בשלומיאליות הפוליטית שלו, ביהירות, בהסתבכויות המצחיקות עם המשחן שנסע בשבת (בגללו הוא איבד את יהדות התורה), ועם סגן שר החינוך משולם נהרי (בגללו הוא איבד את מרצ). הוא לא הבין איך התגלגלו ללשכה שלו אנשים שהלכו איתו שנים ופנו לו עורף. ברק אכל את עצמו בעיקר על כך שלא הצליח להכניס את אריאל שרון לממשלה שלו באוקטובר 2000. שרון חשש אז מנתניהו שחיכה בחוץ. ברק הציע לו את האוצר. שרון הסכים אבל תבע להפסיק את המו"מ המדיני עם הפלשתינים. ברק סירב.
ברק סבור עד היום שאילו היה מצליח למשוך את הקדנציה עם שרון עד ספטמבר 2001, הוא היה נשאר ראש הממשלה עד סוף הקדנציה ואפילו לאחר מכן. האמריקנים, הוא אמר, לא היו נותנים לו ללכת אחרי אסון התאומים. הם לא היו לוחצים עליו ועל שרון ללכת למו"מ מדיני. להיפך.
7. אהוד אולמרט יכול לראות מבעד לענני המטוס שלקח אותו לסין את ממשלת החלומות שלו. הוא רוצה את ברק בבטחון, עניין לא כל כך ברור, אם מניחים שהשניים יהיו יריבים בבחירות הבאות. אולמרט רוצה את חיים רמון במשרד החוץ. שרים בממשלה אומרים שיש לו אפילו תכנית. רמון לא יוכל או לא ירצה לחזור למשפטים אחרי שיסתיים משפט המעשה המגונה. אולמרט יבקש מציפי לבני להשאיר ברשותה את תיק המשפטים ולפנות את החוץ לרמון. היא לא תוכל לסרב.
ועמיר פרץ? גם לו יש קומבינה. מקורביו אומרים שהוא לא ירוץ בפריימריס בעבודה כשר הבטחון, ולא ישחק לידי יריביו ברק ואיילון, שטוענים כי המאבק הוא על התפקיד המתפנה. פרץ יפרוש בחודשים הקרובים כאשר ועדת וינוגרד תוציא דו"ח ביניים, גם אם הוא ייצא נקי, וימליץ על מתן וילנאי כמחליפו. בפריימריס הוא ירוץ כמו גדול ויגרור את המערכה למגרש החברתי. תיק הבטחון לא יהיה כבר רלוונטי.
* יהודה דורון, מליונר ממרילנד, איש השייטת לשעבר הוא אחד התומכים הגדולים של עמי איילון. דורון הוא אביה של הכדורסלנית שי דורון.
נא להמתין לטעינת התגובות
