חובה מולדת
יחיאל לייטר מאמין שעל המדינה לחזק הקשר עם יהדות העולם בעזרת פרויקטים כמו "תגלית"
בו בזמן שהבינוניות והרדידות השתלטה על כל חלקה טובה במדינה, שבכירי שריה ומנהיגיה נחקרים בחשד לשחיתות פושעת; כשתפיסותיה המדיניות קורסות; שצבאה מנסה להבין את טעויותיו החמורות שהביאו לכישלון במלחמה, והציניות היא המטבע העובר לשוכר בין אזרחי המדינה, הציונות הפשוטה והטהורה בקעה מירושלים.
חבל שהאירוע לא שודר חי לכל בית בישראל. מצעד הנחקרים על כל מרקע טלוויזיה היה נעצר לשעה והיינו נזכרים לזמן קצר מהי המדינה הזאת. הסטודנטים האלו לא הלכו לאיבוד בתוך היער הסבוך של מדינת היהודים. הם מתרגשים עדיין מההמנון ומדגל הלאום, מהופעה של ראש הממשלה ומקציני צה"ל.
הם מבינים את מה שרבים מאיתנו כבר שכחנו - שאילו מדינת ישראל לא היתה קמה לאחר שואת אירופה, לא היתה יותר יהדות או יהודים. הם מתחייבים לקיים את מה שהפילוסוף-תיאולוג היהודי אמיל פקנהיים הגדיר המצווה ה-614: "לא לתת להיטלר ניצחון גם לאחר מותו", וזאת על ידי כך שלא ניתן ליהדות וליהודים להיעלם.
חלק לא מבוטל מהסטודנטים של "תגלית" חוזרים לארצותיהם ומתחילים לתכנן את עלייתם ארצה. אבל גם אלה שעדיין לא הגיעו להחלטה לעלות לישראל בפועל, פועלים בקמפוסים ואחר כך במקום עבודתם נגד התעמולה הערבית האנטי-ישראלית ובעד מדינת ישראל. אצל כמעט כולם מקנן הרצון והמחויבות להיצמד למורשתם היהודית ולהישאר נאמנים לעמם ולמולדתם. מדינת ישראל והקשר עמה מרחיקים את ההתבוללות ונישואי התערובת בקהילות יהודיות בחוץ לארץ, גם אם אנחנו לא מודעים לכך.
תוכנית "תגלית" היא אמנם הגדולה מבין התוכניות שממשלת ישראל משתתפת במימונה, אך היא איננה היחידה. ישנן עוד תוכניות כמו "מסע", חי"ל, חפציב"ה ונעל"ה. לאחרונה הודיע משרד החינוך שהוא יקטין את המימון של חלק מתוכניות אלה בגין הקיצוצים בתקציב. המשרד חזר בו מאז בעקבות הלחצים הכבדים שהופעלו עליו, אבל הכוונה לצץ מראה עד כמה עצוב הוא שכאן הציניות של המדינה גוברת על הציונות של המדינה.
גם אם הסוכנות היהודית היתה יכולה לממן את כל הפרויקטים האלה לבדה, אין מקום שמוסדות המדינה ייסוגו מחובותיהן הציוניות הערכיות. מגמה זו מחזקת את הדעות הרדיקליות בתוכנו, התובעות ניתוק מהעולם היהודי והשתלבותנו במזרח התיכון כיצור חדש לגמרי - ישראלי בלבד, ללא שום זיקה ליהדות וליהודים.
"תגלית" באנגלית נקראת "Birthright" - זכות מולדת.
גם למדינת ישראל יש חובה מולדת - לא לנתק את הקשר החי והמחיה עם יהדות העולם. קיצוץ התקציב הקטן המושקע ביהדות העולם לא יציל את מערכת החינוך, הרווחה או הבריאות שלנו, אבל כן יפר את החובה האינהרנטית של מדינת היהודים ליהודי העולם.
לעומת זאת, שמירה על מחויבותנו כלפי יהדות העולם יכולה אולי לתרום למחויבותנו לעם ולמדינה בכל שאר התחומים הלאומיים והחברתיים הלוקים כל כך בחסר לאחרונה, וזו תהיה תגלית אמיתית באמת.