מותר לדבר על התעללות
בית משפט השלום בכפר סבא זיכה את האגודה נגד ניסויים בבעלי חיים והדוברת שלה, שנתבעו על ידי הווטרינר ד"ר משה בושמיץ, מבעלי חוות מזור, בגין לשון הרע. השופטת קבעה כי ישנה אמת במה שפרסמה האגודה על המתרחש בחווה
"לאחר שקבעתי כי הנאשמות הסתמכו בפרסומיהן על תחקירים עיתונאיים, עבודת מחקר אוניברסיטאית, חוות דעת של מומחית לקופים מרשות הטבע והגנים ועוד נתונים שהיו בידיעתן, ולנוכח העובדה שהפרסומים מפנים במישרין למקורות עליהם הסתמכו הנאשמות וכוללים הבעת דעה בתום לב על סמך אותם נתונים – אני קובעת כי לא היתה לנאשמות כוונה לפגוע בקובל והן זוכו מכל האישומים", סיכמה השופטת את החלטתה.
ד"ר בושמיץ הגיש שישה אישומים בגין לשון הרע: על פי הנטען בראשון, לקראת הבחירות המוניציפליות בהוד השרון באוקטובר 1998, הפיצה האגודה בקרב התושבים עלון, בו נכתבו כנגדו דברים העולים כדי לשון הרע, ובין היתר כי הקופים בחווה מוחזקים בתנאים מחפירים כאשר הקובל אחראי לתנאי מחייתם, וכי כפי הנראה, את הקובל "העוסק גם בטיפול בבעלי חיים במסגרת קליניקה פרטית אשר ברשותו, מעניין רק הכסף".
על פי הנטען באישום השני, בדצמבר 1999 שלחו הנאשמות לראש עיריית הוד השרון מכתב , בו דרשו מראש העירייה לפטר את הקובל מתפקידו כווטרינר העירוני, וזאת מכיוון שהקובל מצוי בניגוד אינטרסים כבעלים בחווה מחד גיסא, וכווטרינר עירוני, מאידך גיסא. באותה תקופה, על פי הנטען באישום השלישי, פרסמו הנאשמות מודעה במקומון "ירוק", בה נכתב כי "ד"ר בושמיץ מצוי בניגוד אינטרסים" ו"ד"ר בושמיץ איננו ראוי לשמש בתפקידו". כן נטען כי "הקופים מוחזקים בחווה בתנאים קשים", וכי "הגישה לחווה חסומה ולא מותרת לפיקוח נאות".
ד"ר בושמיץ טען כי מדי יום שישי בחודשים ינואר-מרץ 2000, הופצו על ידי פעילים של האגודה עלונים שהוכנו על ידי הנאשמות, בהם נאמר כי "ד"ר בושמיץ מצוי בניגוד אינטרסים בהיותו משמש הן כווטרינר של הוד השרון, המפקח על חוק צער בעלי חיים, והן כאחד מבעלי החווה" ו-"ד"ר בושמיץ סוחר בקופים ומוכר אותם למעבדות בהן נערכים ניסויים אכזריים וקשים".
על פי הנטען באישום הששי, ביולי 2000 פרסמו הנאשמות והפיצו דף מידע באמצעות האינטרנט, בו נאמר, בין היתר: "על תנאי הגידול הקשים והאכזריים בחווה תוכלו לקרוא כאן, בכתבה שפורסמה בידיעות אחרונות בנובמבר 1999". ד"ר בושמיץ טען כי הפרסומים הם בגדר לשון הרע, שכן יש בהם להשפילו ולעשותו מטרה לשנאה, לבזותו ולפגוע במשרתו כווטרינר עירוני של עיריית הוד השרון.
בפסק הדין נאמר כי הנאשמות הסתמכו בפרסומיהן על דוחות
השופטת קבעה כי אמנם עיסוקו כשותף וטרינר בחווה שייך לספירה של עיסוקיו הפרטיים, אולם לנוכח הסתירה הערכית בין העיסוק הפרטי למשרה הציבורית, ולנוכח ההשלכות שיש לקיומה ופעילותה של החווה על יצירת מוניטין שליליים למדינת ישראל בתחום ההגנה על בעלי חיים, ניתן בהחלט לומר כי הפרסום עוסק בנושא שיש לו נגיעה לעיסוקיו הציבוריים של הקובל ושהוא מעניינו של הציבור. "לפיכך, עומדת לנאשמות הגנת הבעת דעה בתום לב ביחס לאמירות אלה".
השופטת התרשמה מאמיתות הפרסום בהסתמכה על מספר מקורות: חוות דעת של ד"ר תמר רון מחטיבת המדע של רשות שמורות הטבע והגנים, שנכתבה בפברואר 1996 על החווה לבקשת השר לאיכות הסביבה דאז, מר יוסי שריד. ד"ר רון, מומחית בקנה מידה עולמי בתחום קופי האדם, ביקרה בחווה וכתבה בחוות דעתה כי הקופים מוחזקים בכלובים בעלי ריהוט והעשרה סביבתית דלים, כי בכלובים אווירה דחוסה של מחנק עקב הכיסוי ביריעות ניילון וכי בהעדר מקומות מסתור אין לקופים יכולת להסתתר מפני תוקפנותם של קופים גדולים וחזקים מהם, דבר העלול להביא לרצח תינוקות.
כן צויין, כי הפרדת תינוקות מאימותיהם בטרם עת – בגיל חצי שנה עד תשעה חודשים - מהווה גורם משמעותי למצוקה וטראומה (עקה) של התינוקות המופרדים, של האמהות ושל הקופים הנוכחים בהפרדה. נאמר כי עקב דרישות הגופים הקונים את הקופים, מתבצעות בקופים בדיקות חודשיות, הגורמות להם מצוקה. נאמר כי הקופים (ובמיוחד הצעירים שבהם) מתרוצצים כאחוזי תזזית ומשמיעים קולות של מצוקה ובכי הנשמעים משער החווה. לסיכום, קבעה ד"ר רון, התנאים רחוקים מלהתאים לצרכיהם המינימליים של הקופים ממין אינטליגנטי זה. ד"ר בושמיץ הסביר לכותבת כי החווה מנוהלת כלול תרנגולות ולא כגן חיות.
הנאשמות הסתמכו גם על שני מקורות עיתונאיים: כתבת תחקיר ב"הארץ" - "לול הקופים", שפורסמה בנובמבר 1997. ועסקה בשאלת ההצדקה לקיומן של חוות גידול קופים מסוג החווה. בין היתר תואר בה הסבל שעוברים הקופים החל מרגע הציד בטבע, שאז חלקם נהרגים באכזריות, הרעבה, דחיסה בארגזי משלוחים ועוד. בכתבה צויין כי חוות רביה מסוג החווה נוגדות את האמנות וההסכמים הבינלאומיים עליהם חתומה ישראל. בנוסף, כתבת תחקיר ב"ידיעות אחרונות" - "מונקי ביזנס" שהתפרסמה בנובמבר 1999. התחקיר הביא תגובות ואמירות מפי גורמים שונים, לרבות ד"ר בושמיץ וגורמי הפיקוח, שהעידו על התייחסות לקופים כאל "גידול חקלאי" בדומה לתרנגולות או פרות המיועדות לשחיטה.
כמו כן, נסתמכו על נתונים מתוך עבודת מחקר של ענבל בדיחי, שהתבססה על תצפיות בחווה בשנים 1995-1996 ויצאה לאור באוקטובר 1999. נושא המחקר היה "השפעת העשרה סביבתית על הרווחה הפסיכולוגית של תינוקות מקוק ארוך זנב שהופרדו מאימותיהם".
הנאשמות השתמשו גם בחוות דעת של ד"ר רוני רדו שנערכה בפברואר 2000 בעקבות תלונה שהוגשה במשטרה ופתיחת חקירה כנגד החווה. על פי צו בית המשפט, נערך בחווה סיור פתע של מומחה לזואולוגיה בליווי המשטרה. בחוות הדעת נאמר כי הקופים מקבלים מזון בשעה 12:00 בצהריים ואינם מקבלים ארוחה נוספת עד למחרת היום, כך שהרעב בשעות שלפני השינה עלול לגרום לתוקפנות תוך מינית בין הקופים.
עוד נאמר, כי "הקופים פוחדים מאד (נמצאים במצב של סטרס) כאשר מגיעים אנשים לקרבת הכלובים. חוות רביה מחייבת מצב של לקיחת הקופים מהאמהות הן לצרכי בדיקה ושקילה והן צרכי הפרדת הצעיר מהאם כדי שתכנס להריון נוסף במהירות המירבית. פעולה זו גורמת לסטרס (עקה) אצל הקופים, גם אצל האם וגם אצל יתר הקופים הרואים את הפעולה. הקופים לומדים לקשר בין התקרבות של אנשים לבין הפחד שיקחו להם את הצאצאים והדבר גורם שכל התקרבות של האנשים לכלובים גורמת לפחד רב מאד אצל הקופים".
נא להמתין לטעינת התגובות
