הזמן הוורוד
ברגעים אלה ממש להקות של עופות הפלמינגו המצוי, שמוצאו באיראן, מבקרות בארץ, וזו הזדמנות מצוינת להבין מה מביא את העופות הללו לישראל ולמה הם ורודים כל כך
הפלמינגו מוכן לסלוח לנו על הרבה עוולות בתמורה לכמה בריכות מלח מעשה יד אדם והיצורים הטעימים הרוחשים בהן (שאפשר לאכול אותם בלי מלח). מכיוון שכך, ניתן היום למצוא להקות פלמינגו אפילו בארצנו, ולא רק בגני חיות אלא בטבע עצמו, או ליתר דיוק בבריכות של מפעלי המלח באילת ובעתלית.
בחורף מגיעות להקות הפלמינגו במקומות הללו לשיא גודלן. זה אמנם לא צפוף כמו באגמים באפריקה, אבל עדיין יפה לצפות בכ-600-400 עופות ורודים שנראים כל כך לא מכאן, מתגודדים במים ומנשנשים זואופלנקטון (סרטנים פרימיטיבים זעירים).
לפני כעשר שנים גילו הפלמינגו שבישראל יש בריכות מלוחות (יותר מהים התיכון ופחות מים המלח). בני שלמון, אקולוג מחוז אילת ברשות הטבע והגנים, מספר שהם לא מקננים בארץ וגם לא מהווים חלק מהעופות הנודדים החולפים כאן בין אירופה לאפריקה. הפלמינגו מגיעים לחורף ולפעמים נשארים כל הזמן, בגלל הבריכות לאידוי מי ים. המין שמגיע ארצה, אגב, נקרא "פלמינגו מצוי", הוא אחד מחמישה מינים שחיים בעולם ומוצאו באיראן.
מראהו וצבעו הייחודיים הדביקו מיני אגדות לפלמינגו. הוא מזוהה עם עוף החול (הפניקס) האגדי שנשרף מאור השמש ונברא בכל פעם מחדש, ופניקס הוא גם שמו ביוונית. הוא עוף מאוד ותיק ויש עדויות לקיומו כבר לפני 7,000 שנה בציורי מערות בספרד מהתקופה הניאוליתית. פלמינגו פירושו "הלהבה היוקדת" בפורטוגזית, אבל בתלמוד הוא כונה "שקיטן", בשל ביישנותו ומשום שהיה היחיד שעל פי האגדה לא דרש מנוח הגדלה של מנות המזון כשהיטלטלו על מי המבול בתיבה.
הרומאים אהבו את טעם לשונו השרירית של הפלמינגו ונהגו להגיש אותה כמנת גורמה במשתאותיהם, הפיניקים ייבשו את עורו כתחליף לבדיל. גם במאות ה-18 וה-19 באירופה נחשבו הפלמינגו האומללים כיעד אטרקטיבי לציד, אך לשם שעשוע בלבד כי בשרם לא נחשב לטעים.
היום ניתן למצוא פלמינגו במקומות שונים בעולם, אבל תפוצתם דלילה. "הפלמינגו מקננים במושבות מאוד צפופות על אגמים מלוחים, מלאכותיים או טבעיים", מספר שלמון. "את הקן שלהם, שעשוי בוץ ונראה כמו גביע ביצה, הם בונים בתוך המים הרדודים. בכל גביע כזה יושב זוג ודוגר על הביצה בתורנות.
כדי לשלות את הסרטנים הזעירים מהמים, הפלמינגו משתמש במקורו הכפוף, בזיפים שבשוליו ובלשון השרירית שעובדת כמו משאבה. הוא לוקח שלוק, סוגר את הפה, מסנן את המים והסרטנים נשארים בפנים.
"הפלמינגו שמגיע ארצה נפוץ ונמצא ברוב יבשות העולם. לכאן הוא מגיע מאגם רומאיה שבגבול איראן-טורקיה, שם הוא מקנן. בשנות ה-80-70 היתה מושבת קינון בימת ברדאוויל בסיני, אבל את ישראל הם גילו לפני עשר שנים ונהפכנו למסעדת סרטנים מבוקשת. הם מגיעים לכאן בלי קשר למזג האוויר, רק שינויים בבריכות כמו ריבוי של אצות למשל, גורמים להם להיות או לא להיות שם".
את צבעם הוורוד מקבלים הפלמינגו מהבטאקרוטן (סוג של פיגמנט המצוי בפירות וירקות) שבמזונם. בגני חיות נותנים להם מיץ סלק או גזר ומזונות אחרים שמכילים את החומר, כדי שיוורידו. אגב, הפלמינגו שאפשר למצוא בגני חיות בארץ מקורו בדרום אמריקה והוא ורוד יותר מהאפריקאיים, שיש להם גם שחור ולבן על הכנף.
נא להמתין לטעינת התגובות
