הרעלת ליטוויננקו - הפיגוע הגרעיני הראשון
חודש לאחר מותו של איש הביון הרוסי לשעבר, לפתע מתברר כי מה שנראה כחיסול של מתנגד פוטין הוא המחשה לסכנת הטרור המודרני. אירופה בהיסטריה
וזה מפחיד, גם אותי, כי גם אני הייתי באירופה בין ה-16 באוקטובר ל-1 בנובמבר השנה, כאשר אותו חומר אקזוטי בשם פולוניום 210 עשה את דרכו מרוסיה דרך גרמניה עד לאנגליה. וכל מי שפוחד, לא ממש מתעניין למה החומר החל את מסעו: האם היה זה מישהו, כנראה אחד שסובל ממנת יתר של ספרי ג'ון לה-קארה, שהגה את הרעיון הגאוני לחסל מתנגד למשטרו של ולדימיר פוטין באמצעות רעל קטלני במיוחד? או אולי ניסה אלכסנדר ליטוויננקו, יחד עם אחרים, להבריח בהזמנה חומר שטרוריסטים מוכנים להרוג את אמא שלהם בעבורו, ונהרג בעצמו?
פרשת מותו של המרגל הרוסי לשעבר בן ה-44, לאחר שהורעל באמצעות איזוטופ הפולוניום, היתה עבורי ועבורכם עוד פרשה רחוקה, מרתקת ככל שתהיה. עד שקראתי השבוע שאזרח של לטביה הופיע במשרד הבריאות ודרש להיבדק, משום ששהה במלון "מילניום" בלונדון בערך בתקופה שליטוויננקו שתה שם בבר, כמה ימים לפני ששינה מצב צבירה ונראה כמו ניצב בסרט אסונות גרוע.
באופן די מדאיג, גם אני הייתי בריגה, בירת לטביה, בסוף אוקטובר ועד תחילת נובמבר, במהלך ועידת פסגה של ראשי ברית נאט"ו. רוב התושבים הסתגרו בבית בגלל סידורי האבטחה הקפדניים, אבל מאחר שזו עיר קטנה, אולי התחככתי ברחוב עם אותו לטבי.
וגם אם כל המומחים מבטיחים שהפולוניום הזה לא מידבק, זה לא מסביר את העובדה שלמעלה מ-600 בני אדם שהיו בקרבתו של ליטוויננקו המנוח, או בקרבת מקומות שבהם מניחים שהיה, או על מטוסים שבהם טס, או במכוניות שבהן נסע, כבר נשלחו לבדיקות כדי לברר אם הרעל הזה, שפרץ לחיינו כאשר לרובנו לא היה מושג שהוא קיים ביקום, חדר לגופם וכעת הוא עובד שם כמו פצצה מתקתקת.
גם ישראלים לא מעטים, ששהו במלון בימים שבהם ליטוויננקו ישב בבר שלו, זומנו לבדיקה במשרד הבריאות כדי לראות מה קורה בגופם. יושב ראש הסוכנות היהודית, זאב בילסקי, ופרופ' עוזי ארד מהמרכז הבינתחומי בהרצליה הם רק חלק מרשימת האורחים במלון שהתבקשו להשאיר דגימת שתן כדי לראות אם הושפעו מאותו חומר תזזיתי.
האנלוגיה לצ'רנוביל - אותה תחנת כוח אוקראינית שהפכה לאסון הגרעיני הגדול ביותר מאז פיצוח האטום, למעט הירושימה ונגסאקי - אינה דבר חדש. אלכסנדר גולדפרב, ידיד קרוב של ליטוויננקו שהפך לדוברה הבלתי רשמי של המשפחה השכולה, אמר בראיון עיתונאי לפני ימים אחדים שהמשטרה הבריטית הצליחה לאתר שרידי קרינה של פולוניום במשרדים שבהם ביקר ליטוויננקו, באמבולנס שהחיש אותו לבית החולים לאחר שחש ברע, במלון מילניום, במסעדת סושי שבה אכל את הארוחה האחרונה שלו ובמטוסי חברת בריטיש איירווייס. "הוא היה ממש צ'רנוביל מהלך", אמר גולדפרב.
סיפור מותו של ליטוויננקו בן ה-44 אינו מפתיע משום שבמוסקבה החליטו לחסל אדם שאיים לחשוף מעורבות של הרשויות שם בסיכולים ממוקדים של מתנגדי ממשלתו של פוטין. כ-5,000 איש מחוסלים מדי שנה בהזמנה ברחבי מה שהיתה פעם ברית המועצות, בדרך כלל בגלל מאבקים כלכליים ברוסיה, מאז הפיכתה למערת עלי-באבא שבה כולם מנסים לגנוב את אוצר המדינה.
מה שמפתיע יותר הוא הדרך שבה החליטו להוביל אותו אל מותו; הרי במרתפי הקג"ב לשעבר מתויקות כל שיטות החיסול האפשריות של אדם בידי אדם, אז למה לעשות שימוש בחומר
בכל הכורים הגרעיניים הפועלים בעולם נוצרים בסך הכל מאה גרם של פולוניום 210 בשנה, בתהליך שבו מופצצים יסודות טבעיים בנויטרונים - חלקיקי אטום ללא מטען חשמלי. תהליך מסובך, הדורש הרבה יותר מתנור מיקרוגל ביתי. השימושים בו מוגבלים, אבל הוא מועמד להניע מנועים של ספינות חלל בעתיד, וכבר על הירח השתמשו בו הרוסים כדי לחמם רכיבים של כלי רכב בלתי מאוישים. סודו טמון באנרגיה העצומה שיוצאת מכמות בלתי נראית לעין של החומר. גם בטבע הוא נמצא, אך בכמויות מיקרוסקופיות. לכן, האפשרות היחידה היא שהחומר שהרג את ליטוויננקו הגיע ממקורות רשמיים בעלי גישה לאותם מאה גרם; אין סיכוי שמישהו הגיע אליו במקרה.
הפולוניום, אחד מהיסודות בטבע, התגלה על ידי מארי ופייר קירי ב-1898, ושמו ניתן לו על שם פולין, מולדתה של המדענית, בתקווה שישים את מאבקה לעצמאות מרוסיה על המפה. חצי מאה לאחר מכן, הצליחה בתם של השניים, אירן, לבודד את החומר, אבל זה עלה לה בחייה. מבחנה שהכילה אותו התנפצה במעבדה שלה, ועשר שנים מאוחר יותר, ב-56', היא מתה מסרטן.
כדי להבין עד כמה למרגל הרוסי בדימוס לא היה סיכוי, צריך לדעת שהפולוניום רעיל פי חמישה מיליון מציאניד, שהוא בעצמו רעל קטלני במיוחד. את חמת זעמו הרדיואקטיבי חשו עוד בשנותיה הראשונות של ישראל, כאשר תוכנית הגרעין שלה היתה ממש בחיתולים, עוד לפני שהוקם הכור הגרעיני בדימונה ושנים לפני שראש ממשלה לעתיד, אחד אהוד אולמרט, הסתבך בדיבורים על ישראל כמעצמה גרעינית.
בשנת 57' אירעה תאונה במכון ויצמן ברחובות. קבוצת חוקרים צעירים שגויסו לוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית בדקה כל מיני חומרים מסוכנים, בהם פולוניום 210 שהוחזק בקופסת פלסטיק. חשבו אז שהחומר יישב בשקט בתוך הצידנית ההיא, אבל התברר שהוא עובר בקלות דרך פלסטיק, וכך התיישב בגופם של כמה מהחוקרים.
העיתונאי מיכאל קרפין מספר בספרו "הפצצה במרתף", שיצא לאור בארצות הברית בתחילת השנה, שאחד מהחוקרים, סטודנט לפיזיקה, מת לאחר זמן קצר מלוקמיה. חוקר אחר, פרופ' דרור שדה, הפך למומחה בעל שם באוניברסיטת תל-אביב עד שסרטן הכריע אותו בתחילת שנות השמונים. מיד לאחר שאותרה הדליפה ברחובות יצאו חוקרים להתחקות אחר עקבות החומר - ממש כמו שבלשי הסקוטלנד יארד עושים כיום בכל רחבי אירופה - ומצאו שרידים שלו על רעייתו של שדה, חיה, ובכמה מקומות בביתם שבקיבוץ נען. ישראל מעולם לא הודתה שמותם של החוקרים נגרם מהפולוניום; גם רוסיה לא מודה.
זו היתה התאונה הגרעינית היחידה בישראל שעל אודותיה דלפו פרטים. ליטוויננקו הוא מקרה הרצח הראשון באמצעות החומר הזה, ולמרות הספקות, לשירותי הביון הרוסיים יש מסורת של חיסולים באמצעים אקזוטיים. ב-78' למשל צנח ומת ברחוב לונדוני גולה בולגרי בשם גיאורגי מרקוב ששידר עבור רשות השידור הבריטית למולדת שממנה נמלט. ההשערה היא שהוא נפגע מחץ מורעל שנורה ממטרייה, אף שהמחסל חזר אל הכפור בלי שזהותו התגלתה מעולם.
אבל בחיסול ההוא היה היגיון; הרי אדם עם מטרייה בלונדון נטמע בסביבה כמו ישראלי שזוף עם מטקה על החוף. אז למה לעשות שימוש בחומר כה נדיר כמו פולוניום? בעיתוני המערב הועלתה בימים האחרונים השערה שאולי בכלל אין זה חיסול של קולונל בביון הרוסי שערק ושחשף סודות.
אולי מדובר בעסקה להברחת החומר היקר לארגון טרור? מאז קריסת ברית המועצות, והפיכתם של כמה מהמוחות הטובים בעולם לנתמכי סעד, דווח על כמה נסיונות להבריח חומרים רדיואקטיביים אל מחוץ לארסנל הגרעיני המחליד של הרוסים. פולוניום, שמרביתו מיוצרת ברוסיה, יכול לשמש כנפץ של פצצה גרעינית, ופשוט יותר, הוא יכול להוות חומר גלם חלומי עבור "פצצה מלוכלכת", שתגרום הרעלה המונית באזור צפוף. יעילותו אינה מוטלת בספק מאז מותו של ליטוויננקו בבית חולים לונדוני ב-23 בנובמבר, לאחר שעשה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב - הרס של איברים, רקמות ותאים.
גם גורמי מודיעין ישראלים אומרים כי קיימות שיטות כל כך רבות ומגוונות להוצאה להורג של יריב פוליטי, עד שיותר מתקבל על הדעת שמדובר בניסיון הברחה שיצא משליטה. ההשערה שמדובר בניסיון הברחה גרעיני של גורמים עבריינים היא אפשרית, כי כאשר בוחנים את העקבות שהותיר הפולוניום בדרכו מרוסיה ללונדון זה נראה כמו מהדורה גרעינית של סיפור עמי ותמי, כמו חבורה של שלומיאלים שלא הבינה שלשד שהם גוררים איתם בבקבוק על פני אלפי קילומטרים אין חוש הומור.
מסעו של הפולוניום החל ככל הנראה ברוסיה בסביבות אמצע אוקטובר. ב-28 באותו חודש הגיע להמבורג שבגרמניה דימיטרי קובטון, גם הוא בוגר הביון הסובייטי, וגם הוא, כליטוויננקו, איש עסקים שניסה לעשות מה שכל רוסי המכבד את עצמו מנסה לעשות בשנים האחרונות - כסף. הוא ישן על ספה בביתה של גרושתו, והיום היא, שני ילדיה ובן זוגה הנוכחי מאושפזים בבית חולים בעיר כדי לבדוק אם ועד כמה עמוק חדר הרעל לגופם.
שרידים ממנו נמצאו בכל רחבי הדירה, ובדירות אחרות בהמבורג שבהן שהה בין 28 באוקטובר ל-1 בנובמבר, כמו גם במכונית הב-מ-וו שהובילה אותו משדה התעופה לעיר ביום שהגיע, ובמכונית קרייזלר שבה השתמש.
החוקרים הגרמנים משוכנעים שקובטון היה הבלדר שהביא את החומר ממוסקבה, וביקשו מחברת התעופה הרוסית אירופלוט לסרוק את מטוסיה שהגיעו לעיר מאז תחילת אוקטובר כדי לחפש קרינה. רק לאחר ימים של עיכובים הרשו בשבוע שעבר שלטונות רוסיה לסוכנים שהגיעו מבריטניה לתחקר את קובטון, המאושפז במוסקבה, בנוכחות עמיתיהם הרוסיים מקהילת המודיעין. קובטון דחה את הטענות שהיה מעורב ברציחתו של ליטוויננקו, וטען שגם הוא היה קורבן להרעלה.
שאלת מפתח היא מתי בדיוק הורעל ליטוויננקו. ההנחה המקובלת היא שהחומר הוחדר בצורה כלשהי לגופו בעת שאכל ב-1 בנובמבר במסעדת הסושי "איטסו" בכיכר פיקדילי שבלונדון, מול המרכז של ענק היהלומים "דה בירס". ישב איתו לשולחן, אך לא אכל, האיטלקי מריו סקאראמלה, המאושפז אף הוא בלונדון כשהחומר מטייל בגופו. אומרים שהוא פרופסור למשהו, והוא "מומחה לריגול" שהיה אמור לחשוף, בעזרת ליטוויננקו, את רוצחיה של העיתונאית הרוסייה אנה פוליטקובסקייה במוסקבה לפני חודשיים וחצי.
היא היתה אחד מכאבי הראש העזים של פוטין בגלל התנגדותה העזה למלחמה בצ' צ'ניה. העיתונות הבריטית מספרת שסקאראמלה יזם את המפגש כדי לתת לליטוויננקו מסמך הקובע כי הביון הרוסי סימן כמטרות כל מי שמנסה לרדת לחקר האמת בפרשת חיסול העיתונאית. שניהם היו ברשימת השמות. באותו ערב פוגש ליטוויננקו בבר של מלון "מילניום" את קובטון ואת אנדריי לוגובוי, מרגל בעבר ואיש עסקים בהווה. לאחר הפגישה יצאו הקולגות לאצטדיון האמירויות לצפות במשחק כדורגל, בזמן שליטוויננקו חש ברע וויתר.
ב-1 בנובמבר, לאחר פגישותיו עם האיטלקי ושני הרוסים, התקשר ליטוויננקו לידידו אחמד זקאייב, שר החוץ בממשלה הצ' צ'נית הגולה. השניים מתגוררים בשכנות בלונדון, וליטוויננקו סיפר שהוא חולה וביקש מחברו טרמפ הביתה. האם הזדהותו עם מצוקתם של הצ' צ'נים, שסבלו מזוועות במהלך שתי פלישות רוסיות בעשור האחרון, גרמה לו להיות מעורב בניסיון טרוריסטי לעשות שימוש בחומרים רדיואקטיביים?
עדותו של לוגובוי, המאושפז במוסקבה, מסבכת עוד יותר את עבודת החוקרים. לטענתו, בראיון לעיתון הרוסי "מוסקובסקי קוסמולטס", נמצאו עקבות של פולוניום במשרדיה של חברת אבטחה בלונדון שבהם ביקרו הוא, ליטוויננקו וקובטון ב-16 באוקטובר. הוא טוען כי זו היתה הפעם האחרונה שבה היו במקום, ולכן לא ייתכן שהרעלתו של ליטוויננקו בוצעה במסעדת הסושי שבועיים מאוחר יותר. לטענתו, ליטוויננקו הסתובב עם החומר בגופו במשך שבועיים, "וזו הסיבה שעקבות נמצאו בכל רחבי אירופה". מה חיפשו שלושה רוסים בחברת אבטחה בריטית? לא ברור.
אפשרות שלישית למניע לחיסול ניתן למצוא בקהילת המהגרים הרוסים הגדולה שמצאה מקלט בבריטניה מאז שפוטין עלה לשלטון. רבים מהם מופיעים ברשימת עשירי העולםשלהמגזין "פורבס", והמקור להונם יכול להפוך אותם בקלות למטרות סחיטה. יוליה סבטליצ'ניה, אקדמאית החיה בלונדון שהיתה מיודדת עם ליטוויננקו, טענה שהמרגל לשעבר אסף חומרים נגד כמה מהעשירים החדשים שהגיעו ללונדון כדי לסחוט אותם. היא סיפרה לשבועון הבריטי "אובזרבר" שליטוויננקו אמר לה שהוא יכול לקבל מכל אחד מהם 10,000 ליש "ט כדי להימנע מפרסום מסמכים מביכים שהשיג במסגרת משרתו הממשלתית במוסקבה.
הבעיה עם תאוריית ההרעלה המוקדמת היא שהפולוניום לא לוקח את הזמן שלו, כפי שהתברר כאשר ליטוויננקו איבד את כל שיער ראשו השופע בתוך ימים ספורים. קשה להניח שהוא הסתובב במשך שבועיים עם כל החומר הזה בגופו, ורק כאשר זה יצר תרכובת כימית עם הסושי באותה מסעדה הוא חש ברע.
יתרונו של הפולוניום טמון בעובדה שבניגוד לאורניום מועשר, שבו עושים שימוש בכורים גרעיניים, הפולט קרינת גמא המגיעה למרחקים וזמן החיים שלה ארוך ביותר, החומר שהרג את הקולונל מייצר גלי אלפא לטווחים קצרים, והוא קטלני רק כאשר בולעים או נושמים אותו. זמן "חצי חיים" שלו-התקופה הנדרשת לחומר לאבד מחצית מעוצמת הקרינה שלו-הוא רק ארבעה חודשים, בעוד זה של אורניום מועשר נמדד בעשרות אלפי שנים. התוצאה היא שניתן לאתר אותו רק במהלך כמה חודשים, ולאחריהם נעלמות העדויות לקיומו במהירות רבה.
מיטב המוחות של הביון הבריטי עובדים על התיק הזה, כי מעבר לאבלה של משפחת הקורבן, יש לו השלכות כבירות על המאבק בטרור העולמי. סבסטיאן פלוגבייל, ראש "האגודה הגרמנית להגנה מפני קרינה", גויס בשבוע שעבר על ידי עיתון רוסי כדי לשלול את הטענה שאלה היושבים בקרמלין שמשכו בחוטים. "לעולם לא נדע את האמת, כי האמת בפרשות מותם של סוכני ביון כמעט לעולם לא יוצאת לאור", הוא אמר בראיון לעיתון "הגנה וביטחון". ומה באשר להאשמות שארגון אף-אס-בי שהחליף את קג"ב היה מאחורי החיסול? פלוגבייל: "תשכחו מזה. לעולם לא אאמין שלאף-אס-בי אין את הכישורים המקצועיים לבצע פעולה עם האיזוטופ המסוכן בדרך הנכונה. יש כאן טעויות אלמנטריות בטיפול בחומר הרדיואקטיבי. 'ראיות' ועקבות שקריים אחרים מצביעים בכיוון מוסקבה באופן ברור מדי".
על פניו זה טיעון חזק, עד שנזכרים בניסיון השלומיאלי לחסל את איש החמאס חאלד משעל בעמאן באמצעות חומר רעיל בידי שני סוכני המוסד, שלבוסים שלהם גם היה, מן הסתם, כל הידע הדרוש לטפל בחומר וביעד החיסול.
המסעדה בלונדון סגורה כעת. על דלתה הנעולה תלוי שלט המספר כי "תקרית ריגול בינלאומית הפכה את האתר הזה למקום מפגש בעל שם עולמי". שני שוטרים מוצבים בכניסה. שירותי הבריאות בבריטניה קיבלו כבר יותר מ-3,000 פניות טלפוניות מאנשים שהיו באזורים שבהם הסתובב ליטוויננקו בימיו האחרונים. הממשלה הבריטית מנצלת את הפרשה כדי לבדוק את רמות החרדה בציבור בעקבות הזיהום הגרעיני, בניסיון להבין מה יקרה אם טרוריסטים ינסו לעשות שימוש בפצצה מלוכלכת - הנחת עבודה של כל ארגון ביון מערבי המכבד את עצמו.
והחשש אכן כבד, מאחר שמערכות ההגנה שהותקנו באתרים אסטרטגיים כמו נמלי אוויר וים ברחבי העולם מתוכננות לגלות קרינת גמא, בעוד שקרינת האלפא של חומרים כמו פולוניום, בגלל הטווח הקצר שלה - סנטימטרים בודדים - קשה בהרבה לניטור. לכן, למרות הבטחות שרק מי שממש התנשק עם ליטוויננקו, או עמד לידו בשירותים, חשוף לסכנה אמיתית, נטמן המרגל לשעבר כשהוא אטום בארון קבורה מיוחד, למניעת דליפה גרעינית. בעולם כה רווי בסכנות, אתה אף פעם לא יכול להיות זהיר מדי.
נא להמתין לטעינת התגובות
