סלע: לא מתכוון לאנוס, למדתי לשלוט בדחף

במכתב שכתב האנס הסדרתי כשהיה חופשי ליו"ר ועדת החקירה שבחנה את בריחתו, הוא מציג את הסיבות לבריחתו ומציע עזרה בחקירה. 'אני מתנצל בפני הקורבנות שהכניסו אותן ללחץ בגללי'

אבי אשכנזי, מעריב | 15/12/2006 7:45

בזמן שמצוד ענק אחריו התנהל בכל הארץ, ולאחר שכבר הוכרז על הקמת ועדה לחקירת בריחתו, ישב במחבואו האנס הסדרתי בני סלע וכתב מכתב שמתפרסם הבוקר באופן בלעדי במעריב. לאורך תשעה עמודים, בכתב יד צפוף ובשפה חופשית, תיאר סלע את הסיבות לבריחה (או כפי שהוא מכנה אותה: החופשה) ואת ההתנכלויות בכלא, וגם הסביר איך השתחרר מהצורך לאנוס. סלע שלח את המכתב למעריב, וביקש להעביר אותו לידיעת עמוס ירון, ראש הוועדה החוקרת.

זה נוסח המכתב:

02.12.06
דחוף מאוד
מאת: האדם בני סלע
עבור: יו"ר הוועדה החוקרת - מר עמוס ירון
לחלופין - סגנו מר מיקי בראל

הפונה שבנדון, כאמור סלע בני בן עובדיה ת.ז 02843849-9, מבקש להעלות בפניך את סוגיית בעייתי שהיא הרבה יותר מורכבת ממה שמתארים או מספרים לך.

ב-27.5.05 נדקרתי על ידי אסיר בבית מעצר ניצן ברמלה. קדם לדקירה מידע מודיעיני שזה עומד להתרחש (על ידי אסיר שפנה לרכז המודיעין) - אך איש מסגל שירות בתי הסוהר (שב"ס) לא עשה דבר למנוע, כשבנוסף הגיע מידע בזמן אמת, כ-15 דקות לפני האירוע, שהאסיר יורם גולן מתכוון לדקור את בני סלע. זה נמסר לקצין המודיעין כשגם הוא נתן לזה לקרות. ואני שואל מדוע? מי מסגל השב"ס רוצה את הדם שלי? מי מסגל שב"ס עומד מאחורי האסיר? כי שלושה חודשים לא עשו כלום, למרות שהיינו מסוכסכים קשה וגם רשומים במחשב כמסוכסכים.

איך זה שהאסיר גולן המשיך לקבל פריבילגיות כמו ביקורים פתוחים, קנטינות, טלפונים וכו', כשלי בניצן אפילו ביקורים סגורים בקושי נתנו ורק בגלל שאני רושם עתירות ותביעות לבית המשפט, ולמרות שלא דקרתי אף אסיר כל מאסרי. אבל יורם גולן ממשיך לקבל פריבילגיות גם כשעבר לבית הסוהר שטה. הוא הועבר לאגפים הפליליים הרגילים וגם אישרו לו חתונה והתייחדות, ואני עדיין נרדף בתוך שירות בתי הסוהר כמו איזה "בן-לאדן" ועל מה, בגלל העבירה שלי? או בגלל העתירות ותלונות שהגשתי בצדק?

מר עמוס, הרבה שאלות צריכות להישאל כאן! כי איך ייתכן, אחרי המכתב שנשלח בסמוך לאירוע למשרד לביטחון פנים (ראה תזכורת וסימוכין אצל המזכירה) - והאירוע עדיין התרחש? איך קורה בכלל שיורם גולן בכלל היה בחדר 17, למרות שכארבעה-חמישה ימים לפני האירוע הוא עבר לחדר 33, סמוך למחיצה? מה היה לו לחפש שם בכלל? מי רצה שהוא יהיה קרוב אליי כאשר אני יוצא מתאי באזיקי ידיים ולא יכול להתגונן כראוי מול מצב שכזה?

"מר עמוס, אני אעזור לך בחקירה"

ובכן מר עמוס, הבעיה שלי היא לא קלה ולא היתה כזו, ועל כן אם כבר מקימים ועדת חקירה אז לפחות שישאלו את השאלות הנכונות, כי ימרחו אותך טוב טוב, אל תכעס שאני אומר לך זאת. כי השב"ס טובים בזה. טובים מאוד (וגם במשטרה) ואתה תחווה זאת בעצמך כשתשאל נכון.

דוגמה לנושא עיקרי שצריך לשאול גם בתוך המשרד לביטחון פנים ומשרד המשפטים: איך קורה שכל התלונות שאסירים מגישים על אלימות של אנשי סגל בשב"ס - כולן נסגרות מחוסר אשמה מהיעדר ראיות מספיקות, חוסר עניין לציבור, וכו'. איך זה ייתכן! תבדוק את הסטטיסטיקה. תבדוק גם מול האסיר מגדרה מחמוד מאשל: הגשנו בקשה לחופש המידע לדעת כמה תיקים נפתחים ביחידת חקירות סוהרים כל שנה וכמה עומדים לדין או נסגר להם התיק. הנתון שאתה תקבל הוא מדהים.

יש אסירים בשב"ס שהפכו להיות כר נוח לרדיפה - חלק לאלימות, חלק להתעללות ועוד כהנה בלי סוף דוגמאות. דוגמה היא איש סגל השב"ס ג', קצין ביטחון בבית סוהר מסוים, שכל התיקים שנפתחו

לו ביחידה לחקירות סוהרים נסגרו. בסוף הוא נתפס והועף משב"ס בגלל משהו אחר. תשאל ותבדוק. אני התחלתי לאסוף תצהירים על האלימות של ג' - ושל הסגל בכלל. הניירת שלי בידך ולרשותך, אם עדיין בשב"ס לא גנבו לי ממנה כדי להסתיר ממך. כי מה שאתה תמצא אצלי אתה לא תאמין. ואסביר לך למה, בהמשך.

בקיצור, מר עמוס, אתה חייב לבקש את האישור להעמיק בוועדת החקירה את תחום השאלה שלשמה נתכנסה. שבועיים זה לא מספיק, והשאלות לטעמי עדיין לא נכונות. מר עמוס, אני אעזור לך בחקירה ואתה תעזור לי. למה אני מתכוון אתה שואל, ואני עונה: אם תבדוק בניירת שלי אתה תמצא בקשה לתיקון פרוטוקול של אחד מהדיונים שלי בעתירות אסיר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. נדמה לי אצל השופט גורפינקל. בכל אופן, זה בנושא ההגדרה שלי כבעל סיווג גבוה לבריחה. אני אמרתי במהלך הדיון, לאור הערת השופט ששב"ס שמים אותי רק במצב אחד בלבד, שאצטרך לחזור אחורה בזמן ולהמציא ראיה "שלא משתמעת לשני פנים".

בני סלע. "איך זה שכל תלונות האסירים נגד שב"ס נסגרות?" צילום: מקס ילינסון מקס ילינסון

"משוגע, אני בסיווג גבוה לבריחה"

תקרא בין השורות ותבין את כוונתי. לא הבנת נכון. אסביר מה שלא הסבירו לך במשטרה, ביחידת הליווי תל-אביב (ושב"ס גם) - אם תבדוק את העילה לסיווג גבוה לבריחה (סג"ב) תמצא שלפי מה שאומרת גם כבוד השופטת סלוצקי במחוזי באר-שבע, ש"הסג"ב מבוסס על דוחות של שוטרים, שאם לא כן היא היתה שוקלת בחיוב להסיר הסג"ב שלי".

הדוחות של השוטרים שייכים לשוטרים מזמן מעצרי, לפני כשבע שנים - שוטרי הליווי שבגללם העבירו את הליווי שלי לבילוש של יחידה מרכזית תל-אביב בצירוף משטרת הגבול לפעמים. וסתם על כלום.
אז אני חזרתי אחורה בזמן והשגתי את הראיה המבוקשת!

לכל אורך מאסרי היו מלא הזדמנויות (לברוח) ולא ניצלתי אותן. רובן המכריע רשומות אצלי ביומנים. תבדוק. חלקן גם לא היה לי חשק לרשום.

בגדול, אכתוב שכאשר נתנו בי אמון בשב"ס לא הטעיתי אותם. ראש צוות הליווי, מול שער בית הסוהר אשמורת הפתוח לרווחה, פתח לי את אזיקים ואומר לי "כנס לבית הסוהר". אני אומר לו "משוגע, אני בסיווג גבוה לבריחה, יעשו לך צרות". עונה לי "אני כבר מכיר אותך שנים בליווי, כנס, כנס!". גם זה מתועד אצלי. אל תכעסו עליו. הוא איש יקר וישר. לא אלים ועושה כבוד. הוא יספר לך את האמת אם זה נכון או לא. כאלה דוגמאות היו לי בשבע שנים מלא. אבל גם לי נמאס לדבר ולא שומעים! תתעוררו.

דרך אגב, למרות שכל הניירת שלי ברשותך - היא עדיין שלי. חוקית ומשפטית, ואני עדיין זקוק לה להוכחות של עוד כמה עניינים חשובים שלי. על כן אני מודיע לכם שאני מבקש שכל הניירת שלי תעבור כולה לידיה הנאמנות של אמא שלי, סלע רבקה. בהנחה ואתם לא מתכוונים לתת לה, ובדחיפות, את הניירת, אז אני רואה בזה גם ניסיון להשתיק את קולי, להכשיל אותי שוב, להסתיר מידע מהציבור והתקשורת וגם מעניינה של הוועדה הזו אפילו. כי לטייח גם הפועלים מהשטחים יודעים לעשות. כולם יודעים לעשות טיח.

אך אני, מנגד, רוצה להאמין בוועדה שבראשותך, מר עמוס ירון, ועל כן אני טורח לכתוב אליך בנסיבות מצערות אלה. ובאופן לא פשוט בכלל עבורי, באשר למצבי הנוכחי כרדוף. (אפרופו רדוף. אם מישהו מעם ישראל מרשה לעצמו לעצור אותי באלות בייסבול, אז אני מרשה לעצמי לעשות כל מה שהחיים האלה לימדו אותי לעשות כדי "להגן על עצמי". וזה תופס גם לגבי כל דומי סגנון האלות בייסבול. חבל ומצער שכך נותנת המשטרה לגיטימציה לפגוע באסירים. אתה רואה, מר עמוס ירון, כרוניקה של עיוות מושרש במערכת כולה. אסיר הוא כלום. מותר להרביץ לו, לתקוף אותו, להתעלל בו. הכל לגיטימי. מדינת חוק! דמוקרטיה לחופש פעולה פתוח לכולם. בא לי לברוח, בחיי).

"תפסיקו להפחיד את הציבור!"

עכשיו בוא ונמשיך מהיכן שהפסקנו. קודם כל, אני סומך עליך ועל הענייניות בה תחקור את המסביב לבעיה שלא סיפרו לך לציבור ולתקשורת עליה. זה נסיבות הדקירות שלי בניצן, נסיבות הגדרתי כבעל סיכון גבוה לבריחה. התיק שטויות. עדיין יושבת עתירה אצל השופט נתן זלוצובר במחוזי בבאר-שבע. ביקשתי לדעת את סטטוס תיק החקירה, ועד היום אין תשובה. תבדוק הכל, אדוני - תבדוק. נסיבות ה"סיווג גבוה לבריחה" שהובילו עד הלום. ועכשיו נרחיב כאן: אף חלק מהמידע שהיום הגישו לבית המשפט שירות בתי הסוהר והשוטרים לא היה מהימן, ואפילו לא השוטר י' שכתב את מה שכתב.

תבקש לשאול את י' על פי איזה ניסיון מקצועי הוא חושב שאני עלול לברוח. תראה איזה תשובה אומללה אתה תקבל. גם כי פרובוקציה אינה שוללת את המחויבות לפעול מקצועית ולאבטח נכון אסיר בבית המשפט, וכבר היו מצבים שהייתי יושב באולם בית המשפט בלי אזיקים כלל. לא רק בראשון-לציון. גם תל-אביב ועוד. זה לא סוד בכלל.

מה שי' עשה זה לחפות על הצוות שלו שהיכו אותי. הוא רצה לתת סיבה טובה לשב"ס או למרחב שפלה שלא הוא יצטרך להתמודד איתי בפעם הבאה, כי הוא בעצמו התנצל בפניי כאשר ירד מהאולם. נראה את כמות הדם והסימנים שהיו עלי ממכות של השוטרים. יש תיק פתוח במחלקת חקירות שוטרים. תבדוק טוב, ואז תבין את הסיבה למזכר הטיוטה האומלל שכתב השוטר י' לממונים עליו. הרי כל המאסר כתבו עליי כל מיני שטויות כאלה. מדוע זה היה הכי חשוב ומעניין. אז פשוט לא וזהו. דרך אגב, המנהל שלי היה היחיד שהתייחס ברצינות לכל עניין הסיכון גבוה לבריחה שלי, אך יש דברים שגם הוא לא יכל היה למנוע. עובדה! המנהל הוא איש יקר. והאמת שאין לו שום אחריות בכל העניין של החופשה שלקחתי.

עכשיו נעבור לעניין חשוב מאוד אחר בבקשה: אין לי שום כוונה לאנוס אף בחורה (ואף לא להטריד מישהי מקורבנותיי), אז תפסיקו להפחיד את הציבור סתם! למדתי לשלוט בדחף התוקפני הזה לאנוס, זאת בניגוד לכל התזות של המומחים במחלקה לבריאות הנפש שמונעים מעברייני מין חופשות תחת "החשש לרצידיביזם מיני" (חזרה לפשיעה).

היו לי עד עכשיו מלא הזדמנויות, שלא אוכל לפרט על כולן כי זה לא יהיה ראוי (לך אישית לבד באוזן אני מוכן לספר), וחוץ מזה לא רע לי לעשות ביד אם אני מרגיש צורך, טבעי ונוח. נגמרו לי התסביכים מלעשות ביד, ונגמרו לי הדימויים השליליים מהעניין.

אני מתנצל בפני כל הקורבנות שהכניסו אותן ללחץ בגללי, וכל מה שהיה לי לומר להן כתבתי, ודי, אין לי צורך להרחיב בפני כל עם ישראל שוב בעניין, וזה בא לי גם בהדרכה נכונה של העובד הסוציאלי שלי (היית עובד סוציאלי נהדר! תודה לך).

אם כבר מזכירים זאת מעניין אותי אם תמצא תשובה לשאלה אחת קטנה אך גדולה במובן אחר. תיכף תבין. אנשי בריאות הנפש מצאו לעצמם שיטה בשב"ס: הם כותבים לבית המשפט חוות דעת ששוללת אפשרות לחופשה או שליש בנימוק: "קיים חשש" או "לא ניתן לשלול חשש שלרצידיביזם מתחום המיני מצד האסיר". אני רוצה לדעת האם קיים במדינת ישראל כולה אדם אחד שהצליח לסתור את ההגדרה של אנשי המקצוע הללו? ואם כן, מיהו האדם הזה? כי בית המשפט מקשיב רק לדעה של אנשי מחלקת בריאות הנפש בשב"ס ולא לחוות דעת מקצועיות פרטיות או מחוץ לשב"ס. איך זה? אני לא יודע.

עמוס ירון. "אני אעזור לך בחקירה, ואתה תעזור לי". צילום: ערוץ 2 ערוץ 2

"קר לי וקשה לי לכתוב"

מה שאני כן יודע, שבניגוד לכל התחזיות השליליות אף אישה עדיין לא נאנסה, מדוע? כי במחלקת בריאות הנפש הגורמים המקצועיים טוענים שאני לא מתאים לטיפול עקב הפרעות אישיות קשות מאוד ושאני לא מתאים לטיפול דינמי או פסיכותרפי. אז רגע, אם לא מתכוונים לטפל בי בכלל בשב"ס, ואני שפוט למאסר שהוא שקול ליותר ממאסר עולם, אז מה יש לי להפסיד. הרי לא יתנו לי חופשות ולא שליש. אז מה יש לי להפסיד תגידו לי אתם כולכם? אם אני הייתי אונס מישהי מה היו נותנים לי על זה?

מה זה משנה 35 שנים או יותר, אני ממילא לא דינוזאוור שחי 300 שנים. אז אתם רואים מחלקת בריאות הנפש, נחמדים שכמוכם, שבע שנים בכלא בלי לשכב עם אישה ואני לא רוצה לאנוס אף אחת. תתקנו את הספרים, הכל מושתת על ניבוי רגשי מהבטן שלכם. אם אתם מחבבים את האסיר או לא. הרושם שלכם תמיד היה מאוד לא קרוב למציאות. כי הנימוקים שלכם היו שונים כאשר נתתם לי שליש וחופשות במאסרי הראשון.

בכלל נראה לי שזו התנכלות גורפת של שב"ס ומחלקת בריאות הנפש לכל עברייני המין השפוטים למאסרים ארוכים ו\או הסדרתיים שביניהם. כי מדוע לא לטפל בעברייני מין עוד בשלבים מוקדמים. מדוע מתחילים בקבוצות הטיפול תמיד, אבל תמיד, אחרי שעוברת תקופת הרבע לחופשות. רק אחרי שהאסיר נדחה בוועדת שליש, ואת הכל הטיפולים אתם עושים לאסירים על תקופת השליש שלו. שאר העבריינים במגזרים האחרים מטופלים אחרת. מה יש לכם נגד עברייני מין? מה, אתם לא מאמינים בעבודה של עצמכם או שישנם כאלה שרוצים להשתקם? סליחה מר עמוס, נסחפתי קצת הרבה עם הבעיות שלי מולך. זה רק להמחיש לך על קצה המזלג איפה המציאות ואיפה החארטות של המערכת.

עברייני מין בשב"ס לא מטופלים כמו שהיו צריכים להיות מטופלים. שבע שנים ולא עשו איתי כלום. עם כל המרמור הזה הייתי צריך לאנוס שבע בחורות כל יום בחופשה הזו שלי. אז סליחה שאני נאלצתי לטפל בעצמי. תראה בתיק השחור בתא 14 כמה כתבות על עניינים פסיכולוגיים, ובתיק השחור הגדול בתא 13 ספרים וניירת, וחלקה לא בידי שב"ס. תבדוק תראה מה צריך לעשות עבריין מין בשב"ס שרוצה טיפול. פשוט צריך לטפל בעצמו. לא שזה מוכר בממסד באיזה שהיא צורה, אבל אם אין אני לי מי לי.

שוב פעם תודה לך על ההקשבה ועל הבדיקה של הדברים. קר לי, וקשה לי, להמשיך ולכתוב. אשמח אם תתייחס לדברים בכובד ראש.

שיקחו את הכסף שהשקיעו בחיפושים וישקיעו בטיפול בעברייני מין, ואז לא יצעקו בתקשורת "נמלט עבריין מין מסוכן ואלים" ויפחידו את כל העולם. תתעוררו, רבותיי, ציבור הישראלי רדום מול הטלוויזיה בכבלים ומול הסיפורים של המשטרה ושב"ס. תתעוררו, יש מציאות אחרת. ודם של אסירים אינו הפקר. היחידה לחקירות סוהרים סוגרת תיקים בקבלנות.

על כן כל מי שזה מעניין אותו ונוגע לו שיעשה משהו בנדון, כי מחר כולכם עוד תגיעו לכלא לבקר קרוב משפחה או אחר, כמו עו"ד קלסברג (משהו כזה? ) שנכנס על הריגת חפים מפשע בתאונת דרכים. אז שתדעו שלעבריינים בכלא יש משפחות וגם להן כואב על מצב יקירהם בכלא. האסירים אינם הקורבנות, אך ראויים ליחס נכון יותר כלפיהם. תתעוררו. לא הכל שחור ולבן בחיים. יש גם אפור.

תודה לכולכם, ולך מר עמוס ירון.
סלע בני

- כתבתי לך כבר ב-24.11.06 כך שלא ניתן היה להעביר לך את המכתב בגלל הקושי והנסיבות.