מלחמת בני אור בבני חושך

ההתקוטטות בין החושך כגלות ובין האור כגאולה באה לידי ביטוי בתכנים המילוליים של השיר, כמו גם בזמן הביצוע בלילה. הלב הוא הזירה שבה מתחולל המאבק הזה בין אור לחושך. מופע חדש של ברי סחרוף ואנסמבל היונה יתרגם את הדיון לצלילים

ד''ר חביבה פדיה | 15/12/2006 9:00

אצל ר' ישראל נג'ארה, הדוד הנודד הוא האל והלב המתייסר הוא לב האדם או השכינה כלב. מוטיב הלילה והאור המופיע בשירים בהקשרים רבים מטאפוריים ומיסטיים, ומקבל יחד עם זאת ממד נוסף מביצוע הטקסט: שירה בלילה ובאשמורת הבקר. קיימת רציפות בין מעמד זה של האור והלילה בטקסט ובביצוע המוזיקאלי של הטקסט בשירת ר' ישראל נג'ארה והקשריה הביצועיים.

השאיפה להתעוררות היא נושא מרכזי בטקסט והיא גם חותרת להתממש כמציאות ריטואלית של שירה בחושך שממתינה לזריחה המייצגת ומסמלת את יקיצת התודעה. היקיצה מייצגת ומובילה להתעוררות מיסטית תוך כדי מיזוג סמלי וריטואלי את גלות היחיד וגלות הקולקטיב.

אל נג'ארה
השפעתו של ר' ישראל נג'ארה (צפת 1555 – עזה 1628) שהיה דרשן, משורר ואומן רב פנים על המוסיקה של יהודי ספרד והמזרח לאחר הגירוש הייתה עצומה ומקיפה. הדי השפעתו ניכרים במרחב הגדול ביותר של קהילות יהודיות מבוסניה, מרוקו ועד עיראק והודו.

סביר להניח שר' ישראל נג'ארה עצמו התוודע באחת מן הפעמים בהן שהה בתורכיה, למסורת המוסיקלית של הכתות המיסטיות, המוסלמיות, הסוּפיות ובמיוחד לאלו של כת הדרווישים ממסדר המָווַלוי. מיסטיקאים אלה ידועים היו בטקסי המחול האקסטאטיים שלהם, השואבים ממיתוס "שמס" מחולות אותם ניהלו לצלילי נגינה של געגוע ועצב, המופקת מן החליל המזרחי, ה"ניי". רבים מן הטקסים הללו, נערכו בלילה..

היפוך הלב

ההתקוטטות בין החושך כגלות ובין האור כגאולה באה לידי ביטוי בתכנים המילוליים של השיר, כמו גם בזמן הביצוע בלילה. הלב הוא הזירה שבה מתחולל המאבק הזה בין אור לחושך.
המסתורין בשירת ר' ישראל נג'ארה הוא מסתורין אהבת האדם לאל, מסתורין השאיפה אל האחדות, בשירתו בא לידי ביטוי אחד ממיזוגי השיא בין שתי מסורות הענק הקיימות במיסטיקה היהודית לפירוש שיר השירים: א. כמיהת נפש היחיד אל האל. ב. שברון הלב של השכינה וכנסת ישראל בגלותה בכיסופיה אל הדוד הגואל. לשון אחר: שילוב

ומיזוג של שני צירי פרשנות זו הרוחנית פסיכולוגית וזו ההיסטורית לדראמת העלמות הדוד של שיר השירים.

העירות לקראת הזריחה גורמת לכך שהמעבר המחזורי שבתוך היממה נתלש מן השגרה וההרגל והופך למצב מעבר מועצם שבו המאמין חווה בפועל את המעבר, את היפוך הלב שהוא נדרש אליו. בשירי ר' ישראל נג'ארה מופיעה לרוב התבנית של המתח בין צמדים, אם האוהב והאהובה, אם הדוד והרעיה בצורה ישירה ואם בצימודי מטאפורות ניגודיות ומשלימות.

אחד מן השיאים של שירים אלה הוא זה:

לדוד נדד. שנה תדד. מבת עיני / חמק עבר. והתעבר. כי נשני. / ישב עמי. באולמי. אבל עתה / שכן רומה. ושוממה. עזבני / שיחי ארים. לנס שומרים. הראיתם / אנה פנה. ידיד חנה. תוך משכני.

מסבי, חכם שאול פתיה שמעתי על לילות החורף, הארוכים בבגדד, כחמש עשרה שעות, על ההתעוררות בחשיכה בעוד הלילה מסביב על ההתקבצות יחד בבית הכנסת כדי לשיר, על לגימת התה המתוק המעורר את המתיקות שבלב ובניגון, ממנו נחלנו את שירי ר' ישראל נג'ארה בלחניהם העיראקיים המשובצים בהשפעות טורקיות ומושרים בדבקות כעין לגימה של המתוק לנפש.

פרטים על המופע המשותף לאנסבל היונה וברי סחרוף שיערך במוצאי השבת