להניף את דגל האזרחים
יריב מוהר סבור שלחברה אזרחית, כמו למדינה, מגיע דגל משלה לאור התפקיד שהיא ממלאת במקום הממשלה
החברה האזרחית בישראל, ובראשה המגזר השלישי של המלכ"רים והעמותות, היא כיום ראש החנית של רוב השינויים החברתיים במדינה. בהרבה מובנים מתפקדת החברה האזרחית כמדינה בתוך מדינה, כמדינה אלטרנטיבית. הדבר בא לידי ביטוי באופן בולט במיוחד בימי מלחמת לבנון, אז עמותות רבות נענו לצרכים בסיסיים של האזרחים שהמדינה הייתה אמורה לספק, או בשביתה האחרונה בה זנחה המדינה את שכירי הרשויות המקומיות. ואם החברה האזרחית נוטלת על עצמה את התפקידים והקרבות שהמדינה הרשמית זונחת, מדוע שלא יהיה לה גם דגל ראוי?
המגזר הציבורי בישראל כולל כ-30 אלף מלכ"רים, רבים מתוכם באוריינטציה חברתית-קהילתית ויכולים להיחשב לחלק מהחברה האזרחית במדינה. לאור פועלה והיקפה האדיר, כדאי שתדע החברה האזרחית להכיר בחשיבותה ותפתח תודעה עצמית קולקטיבית כיישות בעלת כוח רב חשיבות. סמל יכול לתרום לכך. אבל דגל, שכמה שיותר אזרחים ישותפו בעיצובו, יכול לעשות זאת טוב יותר.
לא רק התרסה
דגל הוא לא סתם עוד סמל, הוא מזוהה עם מחויבות של הפרט לקבוצה (בין אם הקבוצה היא עם, יחידה צבאית או מועדון כדורגל). דגל הוא מה שיכול לאחד את החברה האזרחית המבוזרת, למשוך אליה עוד ועוד אזרחים אדישים-לשעבר, ולהפוך אותה לכוח אלטרנטיבי לשלטון. כוח שיגרום לשלטון להיות קשוב יותר לאזרחים גם בין מועדי הבחירות.
הרעיון הזה הוא יותר מקמפיין אפשרי או גימיק קופירייטרי לקידום המגזר השלישי – הגם שיש בו גם אלמנטים כאלו. הוא נועד ליצור
נכון שיש בו גם אלמנט של התרסה, אבל רעיון הדגל האזרחי לא בא קודם כל כדי להתריס נגד המדינה או להיות אנטי משהו, הוא נועד לקדם, לפתח וליצור מודעות מלמטה. ככזה, הוא יכול להיות דוגמא חיובית לכל העולם, שוט לשלטון המסואב ומנוף לחברה האזרחית. רק צריך כעת שמישהו ירים את הכפפה (ואז יניף את הדגל).