האח הגדול והאחות הקטנה
מצלמות המעקב חדרו לכל פינה בבית, והפכו מכשיר למעקב ולשליטה מרחוק בילדים. הפסיכולוגים אמנם מזהירים מנזקים נפשיים, אך ההורים מתקשים לוותר
אולי בשל כך החליטה יצחקי, כשבגרה והפכה בעצמה להורה טרוד, לעבוד כטכנאית המתקינה מצלמות מעקב ביתיות. עלבון ילדותה לא מנע ממנה להזמין אל ביתה שלה מצלמה סמויה, שתשגיח על בתה הבוגרת ובנה בן השמונה. "עכשיו, כשהילדים שלי יריבו,לפחות אדע מי התחיל עם מי", היא אומרת בהחלטיות. "וכשהם יעבדו עלי שאכלו יפה במטבח ושהשאריות בסלון הן של האורחים או הבעל, אוכל לחשוף את השקר בקלות".
"לילדים של היום אין שום פחדים. הם נועזים וחצופים. עדיף שירגישו שעוקבים אחריהם ואולי לא ירשו לעצמם לקחת סיכונים מיותרים. מצד שני, אני לא מתכוונת להגזים. המצלמות לא ייכנסו לחדרי השינה אלא רק למטבח ולסלון".
מה יקרה אם הבת הגדולה תביא חבר לפופקורן אינטימי מול הטלוויזיה בסלון?
"זה יהיה בעייתי. לא אוכל להגיד לה שצפיתי בה במצלמה, כי אחשוף את קיומה. אבל אם הבת שלי תעשה דברים שלא ימצאו חן בעיני, או שהחבר יהיה מישהו שאנחנו לא רוצים בבית, אדבר איתה באופן כללי".
נראה לך נכון לעקוב אחרי נערה בת 14 ללא ידיעתה?
"הבת של החברה שלי כותבת יומן. כשאמא שלה חשדה שהבת הסתבכה בצרות, היא לא התביישה לפתוח את היומן ולקרוא אותו בסתר.לפעמים צריך לעקוב אחרי מתבגרים כדי לעזור להם. הורים שמכבדים יותר מדי את הפרטיות של הילד, לא תמיד מגיעים בזמן כדי להציל אותו מעצמו. אני מאמינה שהמצלמה הביתית מתאימה במיוחד לתקופה הלא פשוטה שלנו, כי בעזרתה הורים יכולים לעקוב אחרי הילדים מרחוק, אבל עדיין להרגיש ליד".
בעידן שבו האמצעים הטכנולוגיים הולכים ונעשים זולים יותר וחרדות ההורים הולכות ומתעצמות, היה ברור שיגיע גם תור המצלמות הביתיות. מדובר במכשירי IP מתוחכמים שמתחברים בקלות לאינטרנט אלחוטי ללא צורך בקישור למחשב, ומאפשרים להורים לצפות בכל עת בנעשה בבית על צג המחשב במשרד או אצל החברים, ואפילו דרך הסלולרי.
בחברת בזק, שיצאה לקמפיין אגרסיבי בשירות הריגול הביתי, מבשרים בהתרגשות על שוק חדש המוצף באנשי קריירה עסוקים שמגלים מחדש את ילדיהם אונליין. המעקב בשידור חי, מבטיחים שם, ישנה לחלוטין את תפישת הקשר המקובלת
"אנחנו פשוט לא מצליחים לעמוד בביקוש", אומר רן גוראון, סמנכ"ל השיווק של החברה. האם כל ההורים האלו גם ניחנו במידת הטקט של האמא מהפרסומת? זו כבר שאלה אחרת.
מצלמות האינטרנט הפכו לסלבריטי לפני כשנה, כשהותקנו בגני ילדים "שקופים", אשר הציעו להורים לצפות בצאצא בזמן אמת ולאורך שעות היום. מועדוני ילדים ומרכזי בילוי לפעוטות מיהרו לאמץ את הטרנד הזה. אבל שעתה הגדולה של המצלמה הביתית היתה, ללא ספק, בתקופת המטפלת המתעללת. "סיפורי מטפלות שנחשפו בתקשורת האירו שוק קיים שעד אז לא עורר עניין", אומר לאון פרץ, מנהל המערך הטכני בחברת "אלקת" המשווקת ציוד אבטחה. "כל מקרה שפורסם העלה את היקף המכירות. הורים התעניינו בציוד שמסוגל להקליט בסתר את הנעשה בבית, בהתמקדות בסלון ובחדרי הילדים. הרוב חשדו שמשהו רע קורה לילד, אבל אפילו הורים שלא מצאו חבורות כחולות על גופו אמרו לעצמם שאולי מתרחש משהו שהם לא יודעים עליו, ועכשיו יש דרך לבדוק".
ההבנה שאפשר לעקוב אחר הנעשה בסביבתו של הילד סתם בשביל הכיף, גם אם אין סיבה לחשד, היתה השלב הבא. "עד לא מזמן מצלמה ביתית נחשבה למוצר נישה ונרכשה בהיקף בינוני", מעיד גוראון." לאחרונה גילו הורים את המצלמה הביתית לצרכים הרבה יותר יומיומיים: אמא בודקת אם הילד הגיע הביתה בשלום, אכל והכין שיעורי בית; בעל נוסע לחו"ל אבל נשאר שותף קרוב-רחוק; בני זוג משגיחים על הכלב שלא יאכל את השטיח או ילך לאיבוד. אנשים גילו את האופציה לפתוח מחשב באמצע יום עבודה ולראות את היקרים להם בזמן אמת, והתמכרו".
גוראון סבור שזהו רק קצה הקרחון. "בעשור הקרוב הבית יעבור טלטלה שווה בעוצמתה למהפכה הסלולרית", הוא מתנבא. "חדר הילדים יהפוך לסביבה מתועדת וממוחשבת, והמשפחה הישראלית, שצמאה לחידושים, תרכוש עוד ציודים ועוד מכשור טכנולוגי, ופלזמה לכל חדר, ואינטרנט במהירות 30 מגה. לצד הטלוויזיה, המחשב והרשת שתחבר ביניהם יהיו מספר מצלמות שיתעדו את הסלון בגלל האורחים, את המרפסת בגלל הגנבים, את הכניסה בגלל בן הזוג ואת חדרי הילדים בגלל הילדים. לא יהיה גבול ליצירתיות של השימוש במצלמות הביתיות".
נשמע קצת מאיים.
"הטכנולוגיות החדשות מאיימות רק בתחילת הדרך. ככל שחולף הזמן הן הופכות למטרידות פחות ולמשרתות יותר. פעם אנשים אמרו שמאיים להיות זמין תמיד בסלולרי. היום כבר אי אפשר לחיות בלעדיו בשקט. המצלמות הביתיות משרתות את הרצון לדאוג ליקרים לנו ולדעת מה שלומם מכל מקום ובכל עת. צריך רק זמן להתרגל".
אבירם כהן רכש מצלמה ביתית למעקב אחרי הילד, והוא מלא התפעלות. "הילד חוזר מדי יום מהגן, עולה לקומה העליונה בבית,ואשתי משגיחה עליו למטה,דרך המצלמה", הוא מספר. "יום אחד הוא לא הרגיש טוב ונשאר בבית. אשתי היתה צריכה להגיש עבודה דחופה, לכן התקשרה אלי למשרד וביקשה שאשגיח עליו מרחוק. פתחתי חלון קטן במחשב שבמשרד, ותוך כדי ישיבת עסקים רצינית ספרתי את ההקאות שלו, ראיתי אם עלה לו החום, בדקתי שהוא ישן ונושם וגם ראיתי אותו מסתובב כמו זומבי וגונח. בשלב מסוים ביקשתי יפה סליחה והרמתי טלפון לאשתי. אמרתי לה, 'תעלי רגע לחדר של הילד ותמדדי לו את החום'. המשכתי את הישיבה וראיתי אונליין איך אשתי נכנסת לחדר של הילד, מגישה לו תה, מכסה, מרדימה וחוזרת לעבודה. זה היה פשוט מדהים. מתוך בנייני עזריאלי, מחדר הישיבות הגדול, נתתי לאישה שלי שעתיים ספייס".
"בקיץ רשמנו את הילד לקייטנה", הוא מספר. "גם שם התקינו מצלמה אלחוטית שהפכה לאטרקציה. כל ההורים ישבו במשרד וראו את הילדים משתלבים יפה או יושבים עצובים בצד. הקטע הכי גדול היה עם הסבתות. אמא שלי פתחה אצלה מחשב והזמינה את כל החברות לצפייה בנכד. בכל חצי שעה קיבלתי ממנה טלפון. 'שמע', היא אמרה לי, 'הילד שלך כוכב. צייר הכי יפה. אכל את כל הסנדוויץ'. ועכשיו הוא צריך פיפי'".
גם אלכס מור, תושב אריאל, אב לשלושה ילדים, בני 14, 11 ושש, מרוצה עד השמים. לא מכבר התקין מצלמה אלחוטית שעוזרת לו להשגיח על התנועה בבית מתוך משרדו הרחוק. "אני מקבל הבזקי תנועה למחשב מיד כשהילדים חוזרים הביתה", הוא מתמוגג. "ויש לי שליטה מוחלטת על הנעשה בבית. אני רואה את הילדים ומשגיח עליהם וגם הם נהנים מהסיטואציה. לפעמים הם עושים לי פרצופים מול המצלמה. בטח הם אומרים לעצמם 'נכון, אבא לא בבית, אבל לפחות הוא צופה בנו בכל דקה פנויה'".
"הבן הגדול נבוך קצת. אמר,'שוטר, זה מה שאנחנו צריכים עכשיו בבית?'. אמרתי לו,'חס וחלילה. לא הכנסתי מצלמות לחדר שלך אלא רק בכניסה לבית ובשטחים המרכזיים. אני לא מסתיר מכם כלום ולא מתכוון לעקוב אחריכם מאחורי הגב. אני רק רוצה לראות שאתם בסדר ושהכל רגוע, בשליטה'. "אתמול ראיתי במחשב שלי את הבן הקטן רץ בבית עם כדור.התקשרתי אליו ושאלתי: 'למה אתה משחק בכדור בתוך הבית?', אז הוא אמר: 'לא נכון, לא שיחקתי'. אמרתי לו: 'אני רואה אותך בעין'. אז הוא הופתע. שאל: 'מה, אתה כברבכניסה לבית?'. אמרתי לו: 'אני רואה אותך דרך המצלמה'. הוא אולי שכח, אבל אני הצלחתי להביא לו הערה בזמן אמת".
תגיד , מה עם הפרטיות של הילדים שלך?
"אני חושב שהורה צריך להיות עם יד על הדופק, גם במחיר הפרטיות של הילד. הנוער של היום הוא לא הנוער של פעם, והחשיפה של הילדים למדיה גורמת להם להבין שיש לטכנולוגיה צדדים קצת פחות נעימים. אני חושב שהורים חייבים לשמור את צעדי הילדים ולא להתבייש לערוך עליהם בקרה. אמרתי לילדים שלי,'כהורה, יש לי זכות לחפש, לעקוב ולדעת עליכם הכל. אני לא מוותר לכם, ולא מוותר עליכם'".
אין מבוגר שלא זקוק למרחב אישי, מוגן, שבו אפשר יהיה להתנהג כמו בהמה, לאכול באצבעות, לשים רגליים על השולחן ולעשות שטויות בלי שעינו של האח הגדול תציץ ותפקח. בדאגתם הרבה, הורים רבים שוכחים שגם לילדים יש צרכים כאלו, ושמילוים עשוי להיות הכרחי להתפתחות של הילד.
"המצלמה הביתית יכולה לשרת את המשפחה כשמדובר בצפייה בילד המבלה במקום ציבורי, במשחקייה או בגן שעשועים", אומרת הפסיכותרפיסטית והמטפלת המשפחתית מיכל רינות. "כי במקומות כאלו ממילא לא משאירים את הילד לרגע לבד. גם מעקב אחרי המטפלת עונה על צורך מסוים, לפעמים אפילו קריטי. הבעיה מתחילה כשהמצלמה חודרת אל הבית ועוקבת אחרי הילד בסביבתו הטבעית, האינטימית, במקום שאמור להיות המרחב האישי המוגן ביותר. כאן כבר מדובר בחדירה לפרטיות שאינה נעימה לילד. ילד בריא זקוק למרחב פרטי מגיל צעיר מאוד, ואם חומסים ממנו את הלבד הוא מאבד את תחושת השחרור. ילד שנתון תחת מעקב מרגיש שלא סומכים עליו, שסודותיו נפרצים. לפעמים זה סוד קטן וטיפשי, אבל עבור הילד הוא עולם ומלואו. ילד תחת מעקב לומד שהוא שקוף, שאין ערך לאמון ההדדי שנרכש בחינוך ושאין משמעות לחוקים ולערכים, כי ממילא עינו של האח הגדול פקוחה תמיד".
ההורים מרגישים שזה מחזק את הקשר שלהם לילד.
"במקרים רבים הורים מתבלבלים בין מעורבות לבין פיקוח אינטנסיבי. במקרים מסוימים המעקב אחרי הילד משרת אצל הוריו צרכים כמו חשדנות, שליטה מוגזמת או אפילו סוג של מציצנות. לפעמים המצלמה הביתית מעניקה לגיטימציה להזנחה או להרחבת שעות הפעילות מחוץ לבית. יותר מדי קל להחליף את המגע הפיזי בהשגחה מרחוק. אבל הורים צריכים לזכור שילד זקוק לנוכחות, שהעדשה יכולה לספק מידע על מצבו, אבל לא יכולה בשום פנים ואופן להחליף את הקרבה והקשר האנושי".
רק לפני שנה כתבה דרורית אמיתי-דרור, יועצת להורים ומומחית לגיל הרך, מאמר בגנות הגנים השקופים המאפשרים מעקב אינטנסיבי באמצעות מצלמה אחרי הילד, חבריו והגננת. "חלום הבלהות שלי", הזהירה אמיתי? דרור במאמר, "שהמצלמות הללו ייכנסו לתוך הבית, והורים יעקבו אחרי ילדיהם ממש בתוך החדרים". נבואתה של אמיתי-דרור הגשימה את עצמה. "לצערי צדקתי", היא נעצבת. "ההורה מרחיק לכת בנסיונותיו להתחכם לילד באמצעים טכניים, וזה בפירוש לא לטובת הילד, אלא לצורכי ההורה. הורה חושב לעצמו, אני בסך הכל זבוב על הקיר, במה זה יכול להזיק לילד? אבל המצלמות הביתיות מכסות על רגשי אשמה ומשרתות את הצורך לשלוט, לדעת כל הזמן מה קורה, להרגיש קרוב וגם להתקשות להיפרד.
"הורה לא יכול להתנחם במחשבה שבעזרת המצלמה הוא נוכח בחיי הילד. אי אפשר להיות הורה נעדר נהדר. המצלמות לא מקצרות את המרחק. להפך. הורה נפקד לא יוכל להיות הורה קרוב כי לצפייה מרחוק אין את האיכויות ההולמות מגע ונוכחות". מה השלב הבא? לאמיתי-דרור אין תחזיות מרגיעות. "לפני כמה שנים הגיעו אלי הורים עם ילד וסיפרו שהם מקפידים שיסתובב בבית עם קסדה על הראש כדי להגן עליו ממכה או מנפילה. המצלמה הביתית היא פחות או יותר אותו דבר. הורים חוששים שהילד לא יצליח להסתדר לבד במרחב הפרטי שלו, אז במקום קסדה מצמידים לו מצלמה. אבל צריך לזכור שילד, גם בגיל קטן מאוד, מרגיש שעוקבים אחריו. גם אם הכוונות של הוריו הן הכי טובות בעולם, המצלמה עדיין מסמלת עבורו אזיקים. וגם אזיקים דיגיטליים עלולים להפוך ילד קטן לאסיר".
אבל במקרים רבים הילדים יודעים ומסכימים לנוכחות המצלמות.
"ההסכמה של הילדים, גם אם בלשון רפה וגם אם בהתלהבות, תלויה במידה רבה בצורת השיווק של ההורים. ייתכן שרעיון המצלמות הוצג להם בצורה לא הוגנת. למשל, בואו נשחק בטלוויזיה. מבחינה חיצונית זה כאילו אמת עולצת ונחמדת, בדיוק כמו בפרסומת של בזק, אבל בפועל זה ממש לא נכון. כי במקום ששני הצדדים ייהנו, ההורה הוא זה שנדחף לתוך הוורידים של הילד, ולא להפך. אבל ילדים כל כך מושפעים מדעתם של ההורים,שלפעמים הם מבחינים בנזק מאוחר מדי.
"אם ילד מוכן להימצא תחת עין המצלמה 24 שעות, דווקא ההסכמה שלו צריכה להטריד את הוריו. ילד קטן מאוד אולי לא יבין את המשמעות הכובלת של העין הפקוחה תמיד, אבל למה שילדים בוגרים יותר, בני שמונה ותשע ועשר, יהיו מוכנים לשתף פעולה במשחק החודרני הזה? אולי בגלל שההורה משדר לילד שהוא לא מספיק אחראי, ולכן עליו לדעת כל הזמן מה קורה איתו כי הוא נורא דואג ונורא חרד. ישנו מצב שכיח שבו מערכת היחסים בבית מתבססת על סימביוזה. אתה תהיה ילד אהוב רק אם תישאר בתוכי ואני אוכל להגן ולהשגיח ולראות אותך כל הזמן, בכל מצב, שזו סיטואציה של עוברות, לא של צמיחה. לעתים קרובות הילד מסכים לתנאים כי הוא מאמין שהוא עושה את הדבר הטוב לשני הצדדים, וייתכן שהוא לא יכול לזהות את הנזק המתמשך והמצטבר. המזל שלו יהיה רק כשהאמא תתפוס אותו לוקח משהו אסור, ואז הוא יבין, לפחות ברמה הביצועית, שהמחיר שהוא משלם לא שווה את ההסכמה".
ומה אומר החוק? "אם המשפחה הומוגנית, ובני הזוג רוכשים את המצלמה ביחד, אין תקנה הרואה בהתקנת המצלמה עבירה על החוק", מבאר עו"ד אבשלום טל. טל צריך לדעת - הוא בעצמו רכש מצלמה, בין השאר כדי שגרושתו תוכל לצפות בילדים כשהם מבלים בביתו. "כיוון שמדובר בילד שלך, ואתה אחראי לבטחונו, תואשם בהפקרה אם לא תשגיח עליו. וכיוון שהמצלמות מסייעות להורה להשגיח על הילד, האינטרס ההגנתי גובר במקרה הזה על החשש מחדירה לפרטיות".
טל הציב את מצלמותיו בנקודה שצופה אל המטבח, הסלון, חדר האוכל והכניסה לבית. "הסיבה העיקרית להתקנת המצלמה היתה הגעגועים אל הבנות", הוא מודה. "הרי כל הורה ממוצע פותח במחשב שבמשרד את החלון'התמונות שלי' רק כדי להציץ מפעם לפעם בילד, לחייך אל התמונה שלו ולהמשיך. אני התקנתי את המצלמה כדי לשדרג את התענוג ולהתבונן בילדות שלי בלייב".
לבנות היה מה לומר בנושא?
"הן בנות תשע ושבע, מספיק בוגרות כדי להבין את המשמעות של נוכחות מצלמה בבית. סיפרתי להן עליה מיד לאחר ההתקנה, והן היו מרוצות. בעבר הן לא הסכימו שאשאיר אותן בבית לבד גם אם רציתי לקפוץ אל הסופר. היום, כשהן יודעות שאני יכול לראות אותן מבחוץ דרך המחשב או הסלולרי, הן מוכנות להישאר לבד".
סידור כזה עלול להאריך את השהות שלך בחוץ, לא?
"הכל תלוי בסדרי עדיפויות. מי שמכור לעבודה יגיע הביתה מאוחר עם המצלמה או בלעדיה,ומי שאצלו המשפחה במקום הראשון ימהר להגיע הביתה דווקא בגללה, כי הוא צופה באישה ובילדים ולבו יוצא אליהם. אני אישית מתחיל לתכנן את סיום יום העבודה ברגע שאני רואה את הבנות מגיעות הביתה. אני עוקב אחריהן מפעילות את המיקרוגל, מכינות שיעורי בית. אני יושב עם אנשים ומדבר איתם, אבל הלב שלי נתון לבנות. לקוחות באים אלי לשפוך את הלב, ואני מחייך אל הבנות שלי חיוך רחב מאוזן לאוזן. לפעמים הלקוחות נעלבים, ואז אני מציג את המחשב, מסביר את הסיטואציה ומנצל את ההזדמנות לסיים את הפגישה ולמהר לחזור הביתה".
לפעמים המצלמה לא משמשת לבלוש אחרי הילדים, אלא להפך. עדי אהרון רכש מצלמה ביתית כדי להשגיח על אמו. "היא בת 93, מבוגרת וכבר לא לגמרי מתפקדת", הוא אומר. "כבר קרה שהיא נפלה ונחבלה. התקנתי אצלה בבית מצלמה אלחוטית, ואני יכול לראות אותה 24 שעות דרך המחשב ולהיות שקט".
המצלמה מכסה גם את חדר השינה שלה?
"אני יכול לראות קצה מסוים של החדר".
ואם היא מחליפה בגדים?
"אני רק בודק שהכל בסדר. מציץ כמה פעמים ביום לראות שלא קרה לה משהו רע. גם אם תהיה תקלה ובטעות אחדור לה לפרטיות, אין לי בעיה, כי הכל נעשה בתום לב, מתוך דאגה לשלומה. כשהבאתי את המצלמה אל אמי בפעם הראשונה היא אמרה לי בתימנית:'אתה הילד שלי, ינקת את החלב שלי, אין לי במה להתבייש מפניך'".
גם אבירם כהן גידל סבתא מבוגרת, אבל בעידן שלפני מצלמה-לכל-דורש. עד היום הוא מצר על כך. "סבתא שלי, אישה מקסימה וציורית, לא היתה מוכנה לעבור בשום פנים לבית אבות. פחדתי שיקרה לה משהו בבית, אז בכל חצי שעה התקשרתי אליה לוודא שהיא בחיים. הפוביה הזו הצילה אותה כי באחת השיחות הטלפוניות היא קיבלה שבץ בשידור חי, והשתתקה. התקשרתי למשטרה שתפרוץ את הדלת, הזמנתי אמבולנס. אבל גם אחרי השבץ, כשהפכה לגריאטרית, היא לא היתה מוכנה לעזוב את הבית. כמה הייתי מוכן לשלם באותה תקופה כדי שתהיה לי מצלמה. אנשים אומרים לי היום, איך אפשר להתקין לבן אדם מבוגר מצלמה בחדר השינה, הרי זו חדירה גסה לפרטיותו. ואני אומר, אם הבחירה היא בין חדירה לפרטיות לבין לשלוח בן אדם מבוגר לבית אבות, אני מוכן ללכת על האופציה הראשונה".
ויש מי שרוכש מצלמה בכלל בגלל הכלב. "בן אדם שואל את עצמו מה הכלב עושה בבית כשאני אינני", אומר לאונרד קויט. "אז אני התקנתי בבית מצלמה מתקדמת בצד הסלון, מול הכניסה לבית, ואני צופה בכלב. זה מסקרן. זה אפילו משעשע. אפשר לראות גם את האקווריום. יש דגים, מתו, לא מתו. המצלמה שלי אלחוטית. מזהה תזוזה, מצלמת במשך עשר שניות ושולחת לי במייל. כך אני יכול לעקוב ולדעת בזמן אמת שהכל בבית סגור ומוגן ולא היתה פריצה".
ואם הילד זז?
"אז המצלמה מצלמת גם אותו. הוא קטן, בן שנתיים, אבל גם כשיגדל המצלמה תמשיך לצלם אותו. אני לא חושב שילד בגיל שש או שמונה חוזר הביתה ומבקש לסגור את המצלמה בגלל שהוא צריך פרטיות כי בא לו לאכול עוגה במקום רבע עוף, או לראות ערוץ עשר במקום ערוץ הילדים. בגיל צעיר, הורים אחראים לכל מה שהילד עושה, לטוב ולרע, וחשוב שיידעו מה עובר עליו בזמן אמת. כי אם הוא ייפגע, ההורה הוא הראשון שיקבל על הראש".
מה קורה אם אתה או אשתך נכנסים לתחום של המצלמה?
"כשאני נכנס הביתה אני מקפיד לסגור את המצלמה. אשתי שוכחת לפעמים. אם יש לה מה להסתיר היא תמיד יכולה לסובב את המצלמה לאחור".
כמו שאפשר לראות, ההסתייגויות של המחנכים והפסיכולוגים לא עושות רושם גדול על הבלשים החובבים. עד לא מזמן טכנאי המצלמות הביתיות באו במגע בעיקר עם בעלי עסקים קטנים, מאבטחים, חוקרים פרטיים או בעלי בתים אמידים שביקשו מצלמות מעקב כדי למנוע גניבות. לאחרונה, הם מודים, ההורים הם קהל היעד העיקרי, שמסתער על העדשה המתקתקת ומגלה בקיאות מעוררת התפעלות בציוד המתקדם. "אני מתבקש להגיע לבתים עם מטפלות, לבתים של הורים שעובדים מאוחר מחוץ לבית, ובעיקר למשפחות עם ילדים שכבר גדולים מכדי להישאר עם מטפלת, אבל קטנים מכדי להישאר לבד", אומר זבולון עוזרי, טכנאי התקנות בראשון-לציון.
מבקשים ממך להתקין את המצלמות בהיחבא?
"בדרך כלל ההתקנה נעשית בשעות הבוקר, כשהילדים במוסדות הלימוד. אבל כשהם חוזרים, ההורים מספרים להם על המצלמה, ויש ילדים שמבקשים ממני הסבר איך להתחבר אליה ואיך לכבות אותה. לעתים רחוקות ההורים מבקשים ממני להתקין את המצלמה מאחורי גבם של הילדים. 'המצלמה נועדה לחזק את הקשר בינינו', הם אומרים לי בהתנצלות. 'אבל גם להשגיח בשקט שהילד לא יעשה שטויות'".
איך הילדים מגיבים?
"בדרך כלל הם לא מתלהבים ולא מתנגדים. אני מרגיש שהוויכוח, לטוב או לרע, התקיים הרבה לפני שהגעתי אל הבית. לפעמים ילדים מרגישים כמו כוכבים. ילד אחד אמר לי: 'עכשיו אני ממש גיבור של תוכנית ריאליטי - סגור בבית עם מצלמות בכל פינה'".
נא להמתין לטעינת התגובות
